המצווה המרכזית ביום הפורים היא סעודת פורים ומשתה היין שבה, כפי שמובא בגמרא: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז), וכך נפסק  להלכה בשו"ע (סימן תרצ"ה, ב').

ויש לשאול: מה היא הסיבה למצווה הכל כך לא אופיינית לדת היהודית ביום פורים, לשתות ולהתבסם עד שדעתו מִטשטשת ומתבלבלת, בעוד שכל השנה כולה, הימצאות במצב זה ליהודי הינה איסור חמור הגובל בחילול ד'?

דעות שונות נאמרו בעניין ואנו נדון בשתי הדעות הרווחות יותר:

1. מכיוון שבפורים נגזרה הגזרה כנגד גופם של היהודים (השמדה פיזית), שתיית יין מרובה מבטלת את דעתו של האדם ואז למעשה נותר הגוף לבדו, ומצוות ההתבסמות מוכיחה שהגוף של היהודי כשלעצמו בלבד הוא מקודש ובעל חשיבות, אף בלא שיש בתוכו דעת האלוקית.

2. שתיית היין צריכה לגרום לטשטוש תחומים "עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי", וזאת כדי לדעת שמקור הטוב כמו גם מה שנראה רע הינו אחד - ד' יתברך ועוד על האדם  לדעת שגם מה שנראה לו כרע הוא טוב.

אולם, בשתי הדעות הנ"ל ישנם עקרונות הלכתיים הנכונים לכל השנה כולה. יתרה מכך, אנו מצווים עליהם בכל השנה כולה:

1. הכרה ושמירה על שלימות וקדושת הגוף היהודי, דבר המחויב במשך כל השנה במצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (שו"ע, חו"מ סימן תכז).

2. חובת האדם לברך על הטובה כשם שהוא מברך על הרעה כמובא במשנה (ברכות פ"ט מ"ה) ובגמרא (ברכות ס"ז ע"א) ונפסק להלכה (שו"ע, או"ח סימן רכ"ב).

לאור זאת, הסיבות שציינו לעיל לגבי ההצדקה לשתות ולהתבסם בפורים, מראות שהיינו צריכים לשתות ולהתבסם במשך כל השנה כולה, ולא רק בפורים.

ואם כך, חוזרת השאלה למקומה: "מה הסיבה לשתיית היין בפורים עד לביסום וטשטוש הגבולות?"

כדי לענות על שאלה זו, עלינו לעיין בדברי קודשו של הרמח"ל כפי שמובא בספרו "דרך השם" (חלק רביעי פרק ז'): "שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו". ז"א, שימי המועד והזמנים אצל היהודים אינם רק זכר לאירוע שקרה בעבר, אלה הינם השפעות והארות שחוזרות ונישנות באותה תקופה מידי שנה שבאו לידי ביטוי באירוע שהתרחש בעבר.

על כן אנו צריכים לברר איזה אירוע מהותי התרחש בי"ג ובי"ד באדר בתקופת מרדכי ואסתר בשושן הבירה, שהארתו משפיעה עלינו מידי שנה ושנה בימי הפורים ואילו "כלים" אנו צריכים להכין כדי לקבל הארה זו?

את התשובה לשאלה זו נמצא באופן מפתיע לא במגילת אסתר, אלא בגמרא במסכת שבת:

"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט), א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדוּר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב:" קימו וקבלו היהודים" (אסתר ט) קיימו מה שקיבלו כבר"  (שבת פח.).

באופן מפתיע ובלא ספקות, האירוע היותר מהותי שהתרחש בימי הפורים בתקופת אחשורוש הינו קבלת התורה מרצון, שלמעשה היא זו שמחייבת אותנו בקיום התורה ומצוותיה (אגב, ביטול גזרת המן התרחשה בכלל בימי פסח בשנה הקודמת) וזו היא ההשפעה והארה שחוזרת מידי שנה ושנה בימי הפורים.

"והכלים" שאותם יש להכין להארה משפעת זו הינם "אחדות ישראל", שזה תנאי הכרחי לקבלת  התורה, כפי שמציינת התורה במעמד הר סיני: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב), פרש"י "כאיש אחד בלב אחד" (שם).

ותנאי זה של "אחדות ישראל" מתקיים גם בקבלת התורה מרצון בימי אחשוורוש, בבקשת אסתר ממרדכי: "לך כנוס את כל היהודים". תדאג שיהיו כנוסים יחד, כלומר מאוחדים. חז"ל אומרים על הפסוק "...אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו ...", שפסוק זה נאמר על תקופת אסתר המלכה, מפני שהאחדות הייתה שרויה ביניהם. ורק אחרי קיום תנאי זה, מתאפשרת קבלת התורה "בקיימו וקבלו היהודים".

רעיון זה שסיבת שתיית היין וההתבסמות בפורים מידי שנה בשנה היא להסרת השוני החיצוני המזויף בינינו ולהובילנו להכרה פנימית באחדותנו, מובא ע"י מרן הרב קוק במאמר "עד דלא ידע" "ממאמרי הראי"ה"  בו קושר הרב את  שני "קצוות החבל", של מאמר אסתר "לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ד', ט"ו) יחד עם אמירת רבא בגמרא: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז:), וכותב הרב. "ומתוך המעמד של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", תבא הכרה עליונה למצא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו, ואח אל אח יתודע, ויד ליד תנתן... יאמר גם היום ישנו עם אחד מאוגד וגבוש עומד בחסנו, לבנות את כל הריסותיו מאוצרו הפנימי הסמוי מן העין אשר בו גנוזה היא הברכה של "לך כנוס את כל היהודים". ו"מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ונאמר לחיים, לחיים, ולחיים טובים "ולשלום" לכל ישראל, ואמרו אמן."

וע"פ הבנה זו, הסיבה למצוות "הביסום ושתיית היין" בפורים מידי שנה בשנה, כמו גם מצוות "משלוח מנות איש לרעהו" ומצוות "מתנות לאביונים", נועדה לחזק ביתר שאת את "אחדות ישראל" בימי הפורים דווקא, שאחדות זו היא תנאי לקבלת התורה מרצון הניתנת בימי הפורים שביחד הם למעשה מהווים את תוקף קדושת היום.

                                                                      פורים שמח !!!

לעילוי נשמת

אבי מורי חיים בן טוני (מסעודה) ז"ל

נלב"ע כ"ג אדר ב' תשע"ד

ת.נ.צ.ב.ה.

                                                                                                                     רפאל בדש

                                                                                                           מנחה משפחה ונישואין