בכל מקרה שלא התקיימה אחת מהעילות להרמת מסך ההתאגדות אשר נדונו לעיל, יכולים בתי-המשפט להרים את מסך ההתאגדות מכוח "עילת הסל" הקבועה בסעיף 6(ב) לחוק החברות המורה:

"בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו".

                למקרא הוראה זו, ברי כי חלק מהמקרים אשר סווגו בעבר כהרמת מסך "מדומה" ייחשבו מעתה כהרמת מסך "אמיתית". מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח ההגדרה המפורשת של חוק החברות שאמנם בוטלה בתיקון מס' 3, אך אומצה מכללא בחוק לאחר תיקונו. בהגדרה זו נקבע במפורש כי הנסיבות הקבועות כיום בסעיף 6(ב) לחוק החברות תיחשבנה כהרמת מסך ההתאגדות.

מנוסח סעיף 6(ב) לחוק החברות עולה כי הוא מסמיך את בית-המשפט להרים את מסך ההתאגדות במטרה למנוע אי-צדק ופגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים בגין שימוש בלתי הוגן בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. במקרים אחרים ירים בית-המשפט את מסך ההתאגדות דווקא לטובת בעלי מניותיה של החברה, אם ימנע הדבר אי-צדק ופגיעה בבעלי המניות.

כמו כן ירים בית-המשפט את מסך ההתאגדות מכוח סעיף זה כדי למנוע פגיעה בתקנת הציבור ובאינטרסים העליונים של המדינה. ואולם – וזה החשוב מכול – בית-המשפט אינו מוסמך לחייב את בעל המניות בחובות החברה מכוח סעיף זה, אלא רק למנוע ממנו או מהחברה את טובות ההנאה שלהן הם זכאים בתור שכאלה.