השאלה, האם ניתן לחייב חברה באחריות פלילית לעבֵרה שביצע אורגן שלה, עשויה להתעורר בכמה מצבים:

(1)     האורגן ביצע את העבֵרה במסגרת תפקידיו וסמכויותיו, לטובת החברה ובמטרה להיטיב עמה;

(2)     האורגן ביצע את העבֵרה תוך חריגה מסמכויותיו וממסגרת תפקידיו, במטרה להיטיב עם עצמו, תוך פגיעה באינטרס החברה, בזכויותיה או בנכסיה;

(3)     בתווך, בין שני מצבים אלה, קיימים מצבים נוספים. למשל, עבֵרה שבוצעה במסגרת תפקידיו וסמכויותיו של האורגן, למען אינטרס משותף של החברה ושל האורגן, כלומר במטרה להיטיב עם שניהם, או עבֵרה שבוצעה במטרה להיטיב עם האורגן, בלא פגיעה בנכסי החברה או באינטרסים שלה.

השאלה באילו מן המצבים הללו ניתן לחייב את החברה בגין עבֵרות שביצע האורגן שלה טרם הוכרעה בפסיקה. בע"א 5734/91 ¹¹ קבעה השופטת ט' שטרסברג-כהן, לאחר שניתחה בהרחבה את הפסיקה ואת הספרות המשפטית בסוגיה זו, כי עיקר השיקולים שעל בית-המשפט לשקול כדי להכריע בשאלה זו הם שיקולי הרתעה ומניעת הישנות העבֵרה. לאחר שציטטה בהסכמה את פסק-הדין שניתן בפרשת פאן-לון,¹² שבו נקבע כי אין לחייב את החברה בגין עבֵרות שהיו מכוונות כנגדה, חייבה השופטת ט' שטרסברג-כהן את החברה בגין עבֵרה שביצע אורגן, הן למען האינטרס שלו והן למען האינטרס של החברה.