סוגיית חובת ההתאגדות, כך מציין עו"ד יוסי כהן, נדונה בהרחבה בפרשת לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר: העותרים עסקו בניהול תיקי השקעות עוד בטרם נכנס לתוקפו חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה – 1995.
חוק זה מתנה, בין היתר, את פעילותם המקצועית של מנהלי התיקים בקבלת רישיון לניהול תיקים, וקובע כי אם המנהל הוא יחיד בעל רישיון, עליו לעבוד בחברה שהיא בעלת רישיון לניהול תיקים.
העותרים טענו כי תנאים אלה מהווים פגיעה בחופש העיסוק, במובנו של מונח זה בחוק יסוד: חופש העיסוק, דהיינו פגיעה במידה העולה על הנדרש בסעיף 4 לחוק זה, ועל כן ביקשו להצהיר על בטלותם.
בית-המשפט העליון ניתח בהרחבה את סוגיית חופש העיסוק, כך לדבריו של עו"ד יוסי כהן, וקבע כי חובת ההתאגדות בענייננו נשענת על שלושה נימוקים כבדי משקל:
(א) בקרה, שקיפות ופיקוח – החברה חייבת לערוך דו"חות כספיים מבוקרים בידי רואה חשבון, המשקפים את מצבה הכספי, בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים; יש לקיים פיקוח מסוים על שימור ההון; פטירת בעל מניה אינה משפיעה על קיום החברה וכד'.
(ב) ניגוד עניינים – בשל חשש לניגוד עניינים, יש עניין בהגבלת פעילותם של מנהלי תיקי ההשקעות בשוק ההון לתחום זה בלבד. מטעמים חוקתיים, הגבלה זו כמעט אינה ניתנת ליישום כשמדובר ביועץ יחיד, להבדיל מחברה.
(ג) ביטוח – חברה יכולה להבטיח את האינטרסים של לקוחותיה באמצעות ביטוח מפני מעילה של
עובדיה. ביטוח כזה אכן נכפה על חברה העוסקת בניהול תיקים בעניינים מסוימים. לעומת זאת, יחיד יתקשה להסדיר ביטוח נגד מעילה של עצמו.
לאור האמור, דחה בית-המשפט את טענת העותרים וקבע כי חובת ההתאגדות אינה פוגעת בחופש העיסוק של מנהלי ההשקעות במידה העולה על הנדרש.
