בדיני הראיות עוסקים בנושא קביעת עובדות והתדיינות פלילית ואזרחית בבתי המשפט הרגילים, עליהם חל חוק בתי המשפט – שלום מחוזי ועליון בלבד. על שאר בתי המשפט לא חלים דיני הראיות במלואם אלא רק עקרונות בסיסיים של דיני הראיות.
אלון וניני מסביר שדיני הראיות הן חלק מהדין הדיוני ולא המהותי, ולכן ניתן להתייחס לכל הוראה בדין המהותי כמעין ציווי מותנה, כך שאם מתקיימות העובדות אותן יש להוכיח אז יש מסקנה משפטית כלשהי. דיני הראיות עוסקים בקביעת העובדות לצורך יישום הדין המהותי לפיכך.
דיני הראיות – הגעה לגילוי האמת
ההגעה לגילוי האמת היא המטרה הראשונה במעלה במישור הפלילי ולא האזרחי. אלון וניני מציין שלכל ראיה יש משמעות, כדי לאפשר לביהמ"ש לקבוע עובדות ועליהן ליישם את הדין המהותי. ההגעה לאמת היא חלק מהרעיון של הליך הוגן. המשמעות היא שיש לבימ"ש חובה לקבוע עובדות בכל מקרה נתון אומרת שגם בחוסר וודאות חובה על ביהמ"ש לקבוע את העובדות.
אלון וניני נעצר ומסביר שגם הודאה של חשוד בביצוע עבירה, לא נותנת וודאות שאכן הודאתו נכונה והעובדות עליהן סיפר היו כהווייתן, שכן יש תופעה של הודאות שווא מסיבות שונות כמו לחצים, או לקיחת אשמה. מכאן שבכל החלטה שיפוטית יש סכנה לטעות וקביעת העובדות אינה מוחלטת אלא עניין של הסתברות, שכן אין אמת אובייקטיבית אחת, אלא ניתן רק להתקרב.
למה לא ניתן להגיע לאמת אחת?
צדדים שאינם ניטראליים/אובייקטיביים - אלון וניני מסביר שהראיות בשיטה האדברסרית מובאות על ידי צדדים בעלי אינטרס שונה כל אחד כלפי עצמו, הן בהליך האזרחי והן בפלילי. ההליך מבוסס על מידע חלקי הגיע מהצדדים. כללים ראייתיים מגבילים תורמים גם כן- כך למשל סופיות תשובות העד בעניינים צדדיים בכל הנודע לנאמנות: בנושא זה ניתן לחקור עד גבול מסוים מבחינה ראייתית, ועד גבול זה בלבד. במקרה כזה מוגבלת היכולת להגיע לחקר האמת.
ההליך המשפטי נעשה תמיד בדיעבד – לכן תמיד יש צורך בשחזור על ידי הצדדים, העדים וכו'. שיחזור, בצורה אינהרנטית אינו וודאי, שכן אין עובדות אלא רק ראיות על העובדות, מסביר אלון וניני.
שיקולי מערכת – המערכת השיפוטית מוגבלת במשאבים ולא ניתן לדון בכל תיק שנים רבות, עד שנגיע לאמת. אלון וניני מוסיף שיש הגבלות של זמן ושאר אילוצי מערכת כגון עלות וכו'.
