בעבר, כך מציין עורך דין יוסי כהן, הטילה פקודת החברות חובת התאגדות כחברה או כאגודה שיתופית על חבר בני אדם שפעל למטרות רווח, אשר מספר חבריו עלה על עשרים.

לדבריו של עורך דין יוסי כהן, נראה כי המחוקק הבריטי סבר שהחברה או האגודה השיתופית מעניקות למשקיעים בעסקים גדולים את אמצעי ההגנה הטובים ביותר, ולפיכך קבע כי חובה לנהלם באמצעות חברה או באמצעות אגודה שיתופית. בהתאם לכך נקבע בסעיף 4 לפקודת החברות כי "חבר בני-אדם שיש בו יותר מעשרים חברים לא ינהל בישראל עסק שמטרתו הפקת רווח, לעצמו או לחבריו כיחידים, אלא אם נרשם כחברה או כאגודה שיתופית".

מקורה של ההוראה הנדונה בסעיף 4 לחוק החברות הבריטי משנת 1862, והטעם לחקיקתה, כפי שמציין עו"ד יוסי כהן, היה כפול:

(1) המחוקק הבריטי שאף להגן על המתקשרים עם חבר בני אדם גדול, אשר האנונימיות של חבריו מקלה עליהם, כביכול, לרקוח מזימות ותרמיות;

(2) המחוקק הבריטי חשש מפני הבעיות העלולות להיווצר בשעת פטירתם של חלק מחברי הגוף הבלתי מאוגד בכל הקשור לזכויות היורשים. קל יותר להנחיל מניות בירושה מלהנחיל את חלקו של שותף בשותפות גדולה.