היזם חייב, לדעתנו, לפצות את החברה בכל מקרה שבו פעל שלא בתום-לב, כתוצאה מהחלת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, על מערכת היחסים שבינו לבין החברה.

טענה זאת עלולה אמנם לעורר קושי לוגי, הנובע מהעובדה שאין בין היזם לבין החברה הסכם ממש, שכן החברה טרם קמה בעת שהחל לפעול בעבורה. ברם ניתן לדעתנו, להתגבר על הקושי האמור בטענה כי בין היזם לבין החברה קיים הסכם מכללא, המשתכלל והנכנס לתוקפו עם הקמת החברה ואשר מכוחו חייב היזם לפעול בתום-לב כלפי החברה.

אם התרשל היזם במילוי תפקידו והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, יחולו על פעולותיו ועל מחדליו סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין וההלכות שנפסקו מכוחם. תביעה במסגרת זו לא תהא שונה, לדעתנו, מתביעת נזיקין רגילה המוגשת נגד כל נושא משרה אחר בחברה, והיזם יחויב לפצות את החברה בגין כל הנזקים שהסב לה ברשלנותו.