באופן עקרוני, כל מי שטוען שהוא הבעלים של סימן מסחר שנמצא כבר בשימוש בארץ או שיש לו כוונה להשתמש בסימן בעתיד, רשאי מבחינה חוקית להגיש את בקשתו לרישום של סימן מסחר במדינת ישראל.

את הבקשה יכול להגיש בעל הסימן בכוחות עצמו אך הוא בהחלט גם יכול לשלוח סוכן מטעמו כגון עורך דין או עורך פטנטים. את האגרה שיש לשלם עבור הבקשה מחשבים לפי מספר הסוגים של הסחורות שלגביהם מבקשים את הרישום. לאחר הגשת הבקשה, יבחנו אותה כדי שבסופו של דבר ניתן יהיה לקבוע אם הסימן ניחן באופי מבחין והאם ניתן לרשום אותו לפי חוק.

הצעדים הנדרשים מכם

1. הגשת טופס לרישום סימן מסחר. את טופס הגשת הבקשה ניתן להוריד מאתר האינטרנט של אגף הפטנטים וסימני המסחר במשרד המשפטים. חשוב לצרף דוגמה מייצגת של הסימן ולשלם את האגרה (נכון לכתיבת שורות אלו, האגרה היא בגובה של 1564 ש"ח).
2. ערעור על החלטת הרשם במידת הצורך. אם הרשם מחליט לפסול את הבקשה לרישום סימן המסחר מכל סיבה שהיא, ניתן בהחלט להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
3. פרסום ההחלטה ברשומות. אם הבקשה התקבלה, מפרסמים את דבר ההחלטה ברשומות כדי לאפשר לציבור הרחב להגיש התנגדות לרישום. במקרים בהם אכן מועלות התנגדויות, הרשם מתייחס לטיעונים השונים של מגיש הבקשה ושל הצד המתנגד ובסופו של דבר מכריע אם הסימן יירשם או לא.
4. רישום סימן המסחר בפנקס סימני המסחר. אם הסימן עבר את כל השלבים, הוא נרשם בפנקס ותוקפו של הרישום הוא תאריך הגשת הבקשה, כלומר נקבע רטרואקטיבית.

באילו מקרים הבקשה נדחית על הסף?

ישנם לא מעט מקרים בהם מוחלט כי בעל הסימן אינו רשאי לרשום אותו על שמו. ראשית מדובר על סימנים שאינם בעלי אופי מבחין. כמו כן, אם הסימן מזכיר בצורה ניכרת סימן רשום אחר שמסמל שירותים או מוצרים דומים, לא יזכה להירשם בפנקס הסימנים. גם אם הסימן מטעה את הציבור, רוב הסיכויים שהבקשה לרישומו תידחה. כך קורה למשל שסימנים שמכילים הטעייה בנוגע לאיכות המוצר או למקום הייצור שלו ברוב המוחלט של המקרים לא מתקבלים לרישום. מקרים נוספים שעלולים להידחות הם אלו בהם הסימן נוגע באופן ישיר לאיכות המוצר, השירות או המהות שלהם.

כבר מעיקרי הדברים האלו ניתן ללמוד כי מדובר על דרך לא פשוטה שיש לעבור ועל כן ההמלצה הטובה ביותר היא להתייעץ עם משרד עורכי דין שמתמחה בתחום סימני מסחר לפני שאתם מתחילים את הדרך הארוכה לרישומו.