חסרונה הבולט של השותפות טמון בעובדה שאחריות שותפיה אינה מוגבלת. ואולם, השותפים יכולים להשיג את יתרון הגבלת האחריות במסגרת פקודת השותפויות פרק ו', על-ידי הקמת שותפות מוגבלת, כלומר שותפות שאחריות שותפיה מוגבלת לסכום מסוים כאמור בהסכם השותפות.

שותפות מוגבלת חייבת לכלול שותפים משני סוגים: "שותף מוגבל" שאחריותו מוגבלת; ו"שותף כללי" שאחריותו אינה מוגבלת. תנאי לרישומה של שותפות מוגבלת הוא כי אחד משותפיה יהא שותף כללי שאחריותו בלתי מוגבלת. על שותף מוגבל חל איסור להשתתף בעסקי השותפות, ואם יפר איסור זה, יאבד את הגבלת אחריותו ויהא אחראי לחיובי השותפות כל עוד הוא מפר את האיסור, כאילו היה שותף כללי.

כל תאגיד יכול להיות שותף מוגבל יש שותפויות מוגבלות שהשותף הכללי בהן הוא תאגיד, אף שספק אם תאגיד יכול להיות שותף כללי, נוכח תכליתו של פרק ו' לפקודת השותפויות ונוכח לשונו המפורשת של סעיף 57(ב) לפקודת השותפויות, המתירה לתאגיד להיות שותף מוגבל, להבדיל משותף כללי.

ההסכם לשותפות מוגבלת ומשמעותו

הסכם לשותפות מוגבלת, להבדיל מהסכם לשותפות רגילה, חייב להיערך בכתב. דרישה זו קבועה מפורשות בסעיף 61(א) לפקודת השותפויות, המורה כי שותפות מוגבלת תיכון על-פי הסכם בכתב. הסכם להקמה ולניהול של שותפות מוגבלת מהווה למעשה תקנון, שנועד לקבוע את אופן פעולתה של השותפות ואת דרך ניהולה, ולהגדיר את סמכויות השותפים, את תפקידיהם, את חובותיהם ואת זכויותיהם.

בדומה לנושה האוחז בפסק-דין נגד שותפות רגילה, נושה הרוצה לגבות את חובו מהשותף הכללי, אינו רשאי לרדת לרכושו הפרטי, אלא אם כן השותפות פורקה או שהוא אוחז בפסק-דין נגד השותפות שלא קוים.