זה מכבר התוודענו כולנו לסיפורו של מוריץ ארהרדט אשר עבד כמתמחה בבנק אוף אמריקה והלך לעולמו לאחר שעבד שלושה לילות ללא הפסקה. סיפורו הטרגי של ארהרדט הוא הזדמנות טובה לבחון את הסטטוס המשפטי של המתמחים במדינת ישראל.

מתקיימים יחסי עובד מעביד אך אין זכאות לפיצויי פיטורין

ככלל, קיימים שלושה סוגים עיקריים של חוזי עבודה: חוזה עבודה לתקופה בלתי מוגבלת (זהו החוזה הסטנדרטי), חוזה עבודה לתקופה מסוימת המוזכרת במפורש בחוזה וחוזה עבודה לביצוע משימה נקודתית מסוימת – כדוגמת ההתמחות. על פי ההגדרה דנן, המשייכת את חוזי המתמחים לקטגוריה השלישית, הרי שבין המתמחה למעסיקיו מתקיימים יחסי עובד-מעביד אך עם סיום המשימה המתמחה אינו זכאי לפיצויי פיטורין.

זאת ועוד, סעיף 41א' לתוספת לחוק לשכת עורכי הדין – תשכ"א – 1961 קובע שתקופת ההתמחות בעריכת הדין אינה נחשבת לוותק במקרה בו המתמחה ממשיך את עבודתו באותו המשרד. עם זאת, פסק דין 354500/98 פרג' חורי נ' יצחק בלנגה קובע מנגד כי בענף ראיית החשבון למשל תיחשב תקופת ההתמחות לעניין חישוב תקופת הוותק.

החוק מחייב את המעסיקים להעניק למתמחים זכויות סוציאליות בסיסיות

למרבה הצער, בשוק העבודה הישראלי, מוכרים מקרים רבים של ניצול מתמחים אשר נחשבים לכוח עבודה זול. פעמים רבות מנצלים המעסיקים את חוסר היציבות התעסוקתית בחייהם אך הרשויות המוסמכות עושות ככל יכולתן על מנת למנוע את הישנות התופעה.

לשם המחשה, כיום, מתמחים המועסקים בזירה המשפטית עם סיומו של התואר נקראים ללשכת עורכי הדין במהלך תקופת ההתמחות וזאת בכדי שזו תוכל לוודא בין היתר שהם מועסקים בעבודות משפטיות ולא מנוצלים. כל זאת בהתאם לסעיף 33 לחוק לשכת עורכי הדין אשר קובע במפורש כי מתמחה חייב לעסוק אך ורק בעבודות משפטיות.

זאת ועוד, החוק מחייב את המעסיקים להעניק למתמחים פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות שלא ניתן לוותר עליהן. המעסיק מחויב להעניק למתמחה ימי חופשה ולהפריש לו כספי פנסיה באופן חודשי – בדיוק כפי שהוא עושה עם כל עובד אחר במשרדו. במבחן המציאות, גם אם הדברים לא נעשים ומתקיימת הפרה, חלק גדול מהמתמחים פשוט מסרבים להתלונן מחשש שהתלונה תביא לסיום התמחותם ותאלץ אותם להתחילה מחדש במשרד אחר.

הפסיקה מראה כי המעסיקים שמפרים את הכללים לא יתחמקו מעונש

בשנת 2012 הושעה עורך דין ישראלי מתפקידו למשך חודש ימים לאחר שלא שילם שכר למתמחה שהעסיק. נוסף להשעיה בפועל – נגזרה עליו השעיה נוספת על תנאי. היה זה המקרה הראשון בו בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין לא הסתפק באזהרה ובחר להשית עונש בפועל.

מקרה מוכר אחר עסק במתמחה אשר פוטר ב-SMS ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת כמקובל. המעסיק הוסיף חטא על פשע ושילם את שכרו של המתמחה באיחור ואף לא כלל בו תמורה בגין שעות נוספות, הפרשה לפנסיה והחזר הוצאות נסיעה. השופטת שדיאור שדחתה את טענת הנתבע חייבה אותו בפיצוי הלנת שכר כמו גם בתשלום עבור ימי החופשה, החזר הוצאות הנסיעה, דמי הודעה מוקדמת וכיוצא באלה. בנוסף לכל אלה, חויב מעסיקו לשעבר לשלם לו עוד 5000 שקלים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

לסיכום, מהסקירה שהוצגה לעיל ניתן להבין ולברך על כך שמערכות האכיפה והמשפט עושות ככל יכולתן על מנת להגן על זכויותיהם הבסיסיות של המתמחים. בה בעת ברור ונהיר הוא שהטיפול במפרי החוק שמנצלים את המתמחים שאינם יכולים להתלונן חייב להיות נוקשה יותר.