חוק הגנת הצרכן

חוק הגנת הצרכן נחקק בשנת 1981 עקב התפתחות שוק המסחר בישראל, וכאשר התגברו התלונות מצד קהל הצרכנים אודות ניצול והטעיה. חוק זה נועד להגן על הצרכנים הנמצאים בעמדה נחותה מול עסקים וסוחרים, המוגדרים כעוסקים. הגדרה זו כוללת יצרנים, מוכרי מוצרים ונכסים ונותני שירות. יש לציין כי החוק גם אוסר על השפעה לא הוגנת וניצול בורותו או מצוקתו של הצרכן.

חובת גילוי נאות

חובת הגילוי הנאות מחייבת את העוסק בכל פרט ומידע מהותי של המוצר, השירות או הנכס שהנו משווק, מפרסם או מוכר. חובה זו דורשת מהעוסק להזדהות באופן ברור, לציין את מדיניות ההחזרה שלו באופן בולט ונהיר, ובעת הצורך לקיים במלואה את המדיניות. אם העוסק לא עמד בתנאי ההחזרה אליהם התחייב, עליו לפי החוק לזכות את הצרכן במלוא סכום הרכישה, כל עוד המוצר לא נפגם. יש לציין כי אריזה פתוחה אינה נחשבת במרבית המקרים למוצר פגום.

מה כוללת חובת גילוי נאות

חובת גילוי נאות החלה על העוסק מפרטת מספר דרישות, וביניהן גילוי כל מידע ופרט מהותיים וחשובים אודות מוצרים או שירותים, כולל איכות ירודה, פגמים וכל גורם נוסף המפחית מערך הנכס או המוצר. כמו כן, על העוסק לפרט כל תכונה במוצר או בנכס או כל מידע אודות דרכי תחזוקה ושימוש הנדרשות למניעת פגיעה בצרכן בעת השימוש הרגיל והשוטף. על פי חוק חוזים אחידים, חייב המידע להיות רשום באותיות בגודל אחיד שאינו קטן מדי לקריאה.

איסור הטעיית הצרכנים

חובת גילוי נאות בחוק הגנת הצרכן אוסרת על העוסקים לגרום להטעיית ציבור הצרכנים במעשים או במחדלים, ומפרטת רשימה של מצבים ספציפיים אודותיהם היא חלה. הרשימה מתמקדת בעיקר באיסור הטעייה באריזות, בפרסומות ובאמצעי שיווק, בדגש מיוחד על הטעיית צרכנים קטינים שאין להם הכישורים והיכולת לזהות הטעיה.