מס' צפיות - 119
דירוג ממוצע -
ענף הספורט הקשה ביותר
מאת: ליאור טנדליך 09/09/12 (17:15)

 

בשבוע שעבר פרשו שניים מהשחקנים היותר נחמדים בסבב העולמי בטניס-אנדי רודיק וקים קלייסטרס, לכן זה תירוץ טוב לשים את הזרקור על הענף הטובעני והקשה הזה.

 

ענף הטניס הוא ענף ייחודי בלא מעט מובנים, נדמה שאין עוד ענף ספורט אחר שבו על הספורטאי לגלות גם יכולת אישית טובה וגם יכולת מנטאלית אדירה לאורך כמעט כל השנה.

הטניסאי נע בין טיסה-משחק-טיסה וחוזר חלילה, במיוחד טניסאים שהם לא מהטופ של הדירוג, הם משחקים בכל מיני טורנירים על מנת לצבור ניקוד וכסף וזה כולל הופעות במקומות נידחים ובטורנירים מעוטי חשיפה.

אסור לשכוח שיש קשר כאמור בין ההצלחה לבין כמות הכסף שהטניסאי מרוויח ולמעשה כל הקריירה יכולה להסתכם בטורנירים קטנים ובזה שאף אחד לא ידע מי זה אותו טניסאי.

שלא לדבר על טניסאי שחווה פציעה ולא מקבל התחשבות מצד הענף, עם הזמן אותו טניסאי יורד בדירוג ואז כאשר הוא שב מהפציעה הוא צריך להתחיל לטפס מחדש במעלה הדירוג העולמי. דוגמא מצויינת למקרה כזה הוא סיפור הפציעה של יוני ארליך שבעקבותיה הוא התדרדר עד לרמה כזו שכתוצאה מפערי הדירוג בינו לבין אנדי רם, הם לא יכלו לשתף פעולה בטורנירי זוגות.

לגבי אותה רמה מנטאלית שהזכרתי, מבנה משחק הטניס מצריך יכולת מנטאלית טובה אצל הטניסאי, כיוון שיש לא מעט מצבים במהלך משחק טניס טיפוסי שהטניסאי יכול להישבר בהם ולוותר על המשחק. כמובן שכל ענף ספורט דורש במידה מסויימת גם כוח מנטאלי חזק. אבל כאשר מדובר על טניס אסור לשכוח שהטניסאי משחק לבד, כלומר אין לו "חברים לקבוצה" שיעזרו לו להרים את עצמו, אין לו כמעט אף פעם קהל ביתי, והמאמן שלו יושב ביציע במהלך המשחק. בתיאוריה משחק טניס יכול להמשך גם 4 ו-5 שעות וזה ממש לא פשוט לעמוד על המגרש לבד בכל פעם מחדש בנסיון להתמודד מול טניסאים אחרים.

 

באופן טיבעי בכל כמה שנים צומח כישרון עולה חדש בשמי עולם הטניס שהופך לדבר הבא וממשיך את המסורת של עילויי טניס כמו פיט סאמפרס, בוריס בקר, אנדרה אגאסי, שטפי גארף, מרטינה נברטילובה, האחיות וויליאמס, רוז'ה פדרר ורפאל נדאל. אלו רק חלק מדוגמאות לשחקנים מצויינים שהתפרסמו בזכות קריירת טניס מופלאה. אך בעולם קיימם עוד מאות רבות של שחקנים שרק מחכים לפרוץ ושאולי מישהו יגלה אותם. בניגוד לשחקני כדורגל או כדורסל שאותם משדרים בטלוויזיה ויחסית הם מקבלים חשיפה [למשל במשחקי גביע שונים], טניסאים שמשחקים בטורניר אחרי טורניר לא תמיד מקבלים את החשיפה, בטח כשמדובר בטורניר יחסית קטן. תחשבו רגע על טניסאי שצריך לעזוב את משפחתו ולטוס לטורניר בספרד למשל, משם ברגע שהוא מודח או לחילופין רושם הישג כלשהו, עליו לטוס לטורניר הבא במדינה אחרת וכך הלאה. אחרי הפסדים אין לשחקן הטניס את הזמן או את האפשרות להתנחם בעזרת משפחתו למשל, כי הטורניר הבא כבר מיד מתחיל וכך זה נמשך כאמור כמעט כל השנה. עד שלא חווים את זה, קשה לתפוס עד כמה זה קשה להתמודד בעולם הטניס.

 

 

כל הדברים שהוזכרו כאן גורמים למשחק הטניס להיות לפי דעתי הענף הספורט הקשה ביותר שיש. לכן בכל פעם שאני רואה משחק טניס אני מצדיע [בלב,בלב] לשחקנים ומקנא בהם על היכולת שלהם לשרוד בענף הזה ולעלות בכל פעם מחדש עם האנרגיות הדרושות.

תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם נתקלים במשחק טניס בטלוויזיה או כשאתם רואים את שחר פאר .

 

ועוד משפט אחד לבחור מעורר השראה- נועם גרשוני. אתה גדול מהחיים! תודה לך!

 

הכותב הוא חובב ספורט,אוהד מכבי ת"א בכל ענפי הספורט

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר