1) למילאן לא ממש היה איזשהו סיכוי במשחק אתמול. היא הייתה צריכה לנצח באולד טראפורד קבוצה טובה ממנה בשני שערים הפרש, ואנחנו מדברים על מנצ'סטר יונייטד, אחת הקבוצות הכי טקטיות שיש שיודעת להתבצר בהגנה ולשמור על רשת נקייה.

פרגוסון עלה כהרגלו במשחקים האלה עם ה-4-5-1 שתמיד מוכיח את עצמו. במערך הזה הוא בעצם מציב שלושה שחקנים עם אוריינטציה הגנתית במרכז השדה, יוצר צפיפות בקישור האחורי ובעצם מכריח את היריבה לשבור את הראש כדי לפתוח את  ההגנה. אתמול מיקאל קאריק היה חסר, אבל פרגי מצא חלופה מצוינת - ג'י סונג פארק, משקיען ענק שתמיד עושה המון הגנה. פארק לחץ את מילאן בחצי המגרש שלה, הוציא את שחקני מילאן מריכוז והוציא את המתפרצות של יונייטד קדימה.

כאמור, כדי לפתוח את הגנת מנצ'סטר צריך לרווח ולכן היריבה חייבת משחק אגפים טוב, אבל למילאן יש בעיה באגפים ואתמול היא שיחקה בלי קיצוני באגף ימין (פאטו היה פצוע, הונטלאר המחליף ברח לאמצע) וגם רונאלדיניו הוא שחקן שמושך לאמצע, שמחפש שטחים פנויים ולא שחקן שיפרוץ על האגף ויפתח את המשחק מהצדדים. לכן, מול הגנה מבוקרת כמו שיונייטד מציגה הוא תמיד מתקשה. יתר על כן, הבעיות של המערך של לאונרדו נחשפו לנגד עינינו - הוא משחק עם 4-3-3, כשבעצם הקיצוניים לא יורדים בכלל להגנה, וככה שחקני האגף של יונייטד עשו מה שרצו. גארי נוויל, מגן מזדקן שנמצא הרבה אחרי שיאו, חגג על האגף השמאלי של מילאן, פשוט בגלל שאצל מילאן שחקני האגף משחקים כחלוצים ולא תומכים בהגנה, וכשהמגנים של מילאן לא מספיק טובים זה כבר הופך לקטסטרופה. וככה מילאן שילמה את המחיר בדקות המעטות בהן יונייטד יצאה קדימה עם הרבה שחקנים.

למרות שכבשה שבעה שערים, מנצ'סטר עלתה לרבע הגמר דרך ההגנה הקבוצתית. ברגע שיש באמצע 5 שחקנים (שני בלמים + שלושה קשרי מרכז שדה) ובשני האגפים הקשרים ההתקפיים עוזרים בלי הפסקה בחלק האחורי יונייטד מצליחה ליצור יתרון מספרי, לתקוע את מילאן ולעקוץ בצד השני. הנוכחות וההתמצאות ברחבה של רוני, לצד היציאה המהירה הקדימה של שחקני הכנף המהירים אפשרו ליונייטד לכבוש שערים מבלי לשלוח יותר מדי שחקנים קדימה ולחשוף את ההגנה. למעשה, רוב השערים בשני המשחקים באו דרך מתפרצות ודרך חטיפות כדור בהגנה. זאת תמיד השיטה של פרגי במשחקים גדולים.

מנצ'סטר קבוצה טובה יותר מכל הבחינות, גם על הנייר, אבל בעיקר היא קבוצה אינטליגנטית יותר ממילאן עם חומר שחקנים בעלי אופי. החלק של פרגי ענק, אבל אי אפשר להתעלם מסגל השחקנים שלו, שמורכב משחקנים יעילים, משקיעים, שחקנים של מאמן - ואני מדבר על פארק, פלטשר, קאריק ואפילו השחקנים היצירתיים נאני ו-ולנסיה יודעים לעשות הגנה 90 דקות. זה הסגל של פרגי - שחקנים ממושמעים אחד אחד, לפעמים אפורים אך כשיש לך את החומר הזה יש עם מה לעבוד.

לגבי יונייטד, צ'לסי מציגה כדורגל אטרקטיבי יותר וראויה יותר לזכייה, התלות שלה ברוני גדולה, מרכז השדה חסר בנוכחות של שחקן התקפי יותר וכל הזמן יש פצועים, ודווקא בגלל זה צריך לומר שאפו ליונייטד, שכרגע מקום ראשון בליגה האנגלית, וכל זה כשיונייטד בעונתה הראשונה רונאלדו. נוסף לכך, היא עלתה לרבע הגמר בליגת האלופות עם כדורגל מצוין. העונה באנגליה תוכרע עם הבאזר, כשסימני השאלה הוא כמה שחקנים יהיו כשירים לקראת ההכרעה והאם רוני ישמור על המומנטום הנהדר, משום שהוא לבדו מנצח ליונייטד משחקים. ושוב חזרנו לבעיית התלות ברוני, כי אין לו תחליף בחלק הקדמי.

מילאן? היא רק 4 נק' מהפסגה באיטליה, אבל היא חייבת חריש עמוק. היא תהיה חייבת לחזק את  ההגנה, טיאגו סילבה המצוין מחזיק אותה לבדו, ובעיקר להביא מגן ושוער צעירים יותר. הבעיה של מילאן היא לא מאמן, ועובדה שגם אנצ'לוטי נכשל שם בשנים האחרונות. היא חייבת שינוי מהותי בגישה ולעשות בדק בית, כי בשנים האחרונות היא בונה פעם אחרי פעם קבוצה סופר מוכשרת ולא מגיעה לכלום.

2) אם פלגריני יפוטר באופן מיידי בגלל ההדחה של ריאל זה יראה שוב את ההבדלים בהתנהלות בין בארסה הסבלנית, שנותנת למאמן ליצור שושלת, לבין ריאל, שמפציצה את הקבוצה בכוכבים ובאמת חושבת שתיקח את כל התארים בעונה הראשונה. האובססיביות של ריאל לגבי ליגת האלופות לא נורמלית, ואם היא תיקח את האליפות זה יהיה הישג יפה בהתחשב בכך שזאת קבוצה חדשה.

ריאל שכחה שבליגת האלופות משחק אחד רע ואתה בחוץ. אפשר להביא את השחקנים הטובים בעולם, אך משחק אחד בנוק אאוט שהם לא מדויקים והלך. גם לכוכבים הכי גדולים יש ימים בהם דברים לא עובדים, ולבוא ולתלות עונה של מאמן במשחק אחד זה מגוחך, אבל כמו שעובדים פרז ושות' לא יהיה מפתיע אם בקרוב פלגריני ילך הביתה. אסור לשכוח שגם בקדנצייה הקודמת פרז פיטר מאמנים על ימין ועל שמאל, ואם יפטר את פלגריני, המצליח בליגה, לפני סיום העונה זה יעיד על כך שלא השתנה. ריאל צריכה להשאיר את פלגריני עד סיום העונה, וגם אז לשקול להשאירו בהתאם להישגיו בליגה, ולא בהתאם לכשלון באירופה, שנבע בגלל הפסד אחד.

בתקופה האחרונה שמענו אנשים בריאל, כולל שחקנים, מדברים על היריבה שהם רוצים לראות בגמר בברנבאו, בטוחים שיעברו את ליון. הזלזול הזה עלה להם ביוקר. רק בגלל זה הגיע לריאל ללכת הביתה.