המחזור ה-3 של סדרות רבע גמר הפלייאוף התקיים אתמול (חמישי) ובעצם חתם שלוש מתוך 6 הסדרות: שתי סדרות בפלייאוף התחתון, בהן עירוני ר"ג ומכבי ראשל"צ הבטיחו את הישארותם בליגה עוד עונה ושלחו את קריית אתא וגבעת שמואל לליגת הלאומית,  וסדרה אחת בפלייאוף העליון - הפועל ירושלים הבטיחה את מקומה בפיינל פור וגמרה את העונה ההפכפכה של עירוני נהריה. מכבי תל אביב (69-92) השתעממה מול עירוני אשקלון והוכיחה שהניצחון של אשקלון בנוקיהו במשחק הראשון היה מקרי ביותר, מכבי חיפה הייתה עדיפה לאורך כמעט כל המשחק מול בני השרון וניצחה 61-74, ואחרי מותחן ניצחה חולון את גליל/גלבוע 78-79 בהארכה. שלוש הסדרות האלה הובילו את המנצחות ליתרון 1-2 בסדרה, ולפיכך מכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל חולון צריכות עוד ניצחון אחד משני משחקים כדי להצטרף להפועל ירושלים ברביעייה הטובה בארץ.  

1) מכבי ת"א - עירוני אשקלון

המשחק היה גארבג' טיים אחד גדול, להוציא 3 דקות משחק טוב. אחרי פתיחה מהירה אך דלה בנקודות, מכבי החלה לרוץ, ומתוך 20 הנקודות הראשונות שלה - 10 היו במתפרצות. יכולת מצויינת של הגבוהים של מכבי ובעיקר בהגנה נתנה למכבי יתרון 13, 11-24, כבר בסיום 10 הדקות הראשונות.

אשקלון הצליחה לנצח באופן מקרי, אולם משחקים מספר 2 ו-3 הוכיחו שאשקלון היא קבוצה חלשה, שעצם עלייתה לפלייאוף העליון הוא הישג. לאשקלון אין סקורר אחרי עזיבתו של סטיב בארט, אבל קודם כל אין לה רכז. אשקלון הוכיחה שהיא קבוצה חסרת תחכום, כשפעם אחרי פעם נכנסה ראש בקיר בתוך הצפיפות של מכבי. במקום לנסות להניע כדור מחוץ לקשת ולחפש שחקנים פנויים היא נכנסה רק בבטון ההגנה של מכבי. לא היה לאשקלון שחקן עם מעט ראיית משחק ואינטליגנצייה שימצא שחקנים בעמדות נוחות וייצר מהלכים קבוצתיים. התוצאה הייתה איבודי כדור רבים, שהובילו לא רק לכך שאשקלון לא קלעה - אלא גם שהחוטפים במכבי רצו מהר קדימה וקלעו ממתפרצות. בעצם, דרך ההגנה מכבי ניצחה - מה שבא לידי ביטוי גם בתוצאה הסופית - אשקלון קלעה 69 נק' בלבד באחוזים גרועים - 36% מה-2. בסה"כ, הממוצע שלה בסדרה באחוזים מ-2 הוא 41%, וככה אין סיכוי לעשות משהו של יותר מהבלחה נגד מכבי.

מכבי לא התקשתה כאמור, וניצחה בזכות הגנה צפופה טובה, אזורית חזקה ומשחק טוב של הגבוהים בתחילת המשחק. פישר שלט בצבע, חסם פעמיים במחצית הראשונה והצליח להעלים את ראשון טרנר. טרנר סגר את המשחק עם 7 נק' ו-7 ריב', בעוד הממוצעים שלו בפלייאוף, כולל המשחק אתמול, הם 15.3 נק' ו-11.7 ריב'. אם מוסיפים לזה יום בינוני של טיירון גראנט אפשר לראות את ההבדלים בין הגבוהים של שתי הקבוצות.

מנגד, מכבי חיפתה על יום גרוע של קרלוס ארויו (0 נק', 4 ריב' ו-3 אסיסטים, 2 נק' מדד ב-20 דקות) ביכולת טובה של טל בורשטיין (11 נק', 5 אס') ודי בראון (11 נק', 6 אס'). מעל כולם היו אליהו, שלמרות מבחינה פיזית גראנט חזק ממנו - האתלטיות, הניידות, החדירה, הגב לסל והסיומת של אליהו הכריעו אותו, בדרך ל-21 נק' ו-71% מה-2. אם מוסיפים לזה את כספי, שהלך עד הסל פעם אחרי פעם במחצית הראשונה, משלימים את התמונה.

מבחינת אשקלון, עצם הבריחה מהפלייאוף התחתון הוא הישג מבחינתה. אסור לשכוח שבשום שלב העונה אשקלון לא הייתה מעל המקום השמיני, ורוב הזמן אף הייתה מתחת. מכבי יכולה כבר להתחיל לחשוב על הפלייאוף בעוד שבוע וחצי, הסדרה תוכרע כבר באשקלון במשחק הרביעי.

2) הפועל ירושלים היא הראשונה שעלתה לפיינל פור, ובעצם סגרה עונה שלמה בלי הפסד בית. היא ניצחה אתמול בעיקר בזכות עומאר סניד, שנתן טריפל דאבל גדול (22 נק', 10 אס', 10 ריב'), ושתי מסירות גדולות שלו בדקות הסיום הבטיחו את הניצחון של הפועל. בדקות שספורט 5 הועיל בטובו להראות לנו משחק מעניין יותר ממכבי - אשקלון ניתן היה לראות את ההגנה האגרסיבית של ירושלים, שפתחה טוב וספגה רק 80 נק', מעט יחסית לממוצע הספיגה הגבוה של הפועל. בהתקפה, ירושלים קלעה רק 32% משלוש, אבל 63% מה-2, 83% מה-1 (מהעונשין) ו-22 אסיסטים אפשרו לה להוביל לאורך רוב הדקות, בעיקר בזכות הרבע השני המצויין. המצטיין אחרי סניד היה נעימי, עם 19 נק' ושתי שלשות חשובות בדקות המכריעות. בסה"כ, סניד מעמיד ממוצע מדהים של 23 נק' למשחק בפלייאוף. אם מוסיפים לזה את 11 הנקודות של ווטסון ואת המלחמה של פרנסיס, על אף שזה לא היה משחק טוב שלו - מקבלים קבוצת גבוהים עמוקה, פיזית ומאיימת עבור כל מי שתבוא מולה. נהריה? היא עברה עונה הפכפכה, שכללה כמעט התפרקות, שעדיין מרחפת מעליה, הידרדרות לתחתית ושיפור מסויים, שהוביל למקום השביעי. נהריה יכולה הייתה להתמודד עם חולון או גלבוע, למרות שגם אז לא הייתה פייבוריטית, אבל מבחינת הפוטנציאל הסגל שלה נכשל והמקום השביעי הכריח אותה להגיע בלי ביתיות לסדרה מול הקבוצה הכי ביתית בישראל, שגם הגיעה באטרף לסדרת רבע הגמר. יכול להיות שאם הייתה מנצחת את המשחק הראשון והצמוד נהריה הייתה פותחת סדרה חדשה, אך זה לא קרה, וברגע שגם בעין שרה, המגרש שצריך להיות ביתי, היא הפסידה - לא היה לה סיכוי.  

 3) גבעת שמואל נפרדה מליגת העל. רוב העונה היא הייתה באזור מרכז הטבלה, אבל 8 הפסדים רצופים דירדרו אותה למקום התשיעי. אז מה קרה? קודם כל, שימו לב למאמן: אורן אהרוני מנוסה מאוד על הפארקט ובגופייה, אך חסר ניסיון על הקווים. יכולת להיות שעם ברנר, דוידי ואהרוני, שהיו השלד של הגבעה שנים ארוכות, על הפארקט הם היו יכולים לעצור את המפלה, אבל אהרוני מאמן, דוידי העוזר שלו ורק ברנר עוד משחק. כשיחזקאל סקוורר, שחקן משמעותי אצל הגבעה, אמור להוביל את הקבוצה כשהוא רק בן 20 וכשלגבעה אין רכז ישראלי נורמלי - הגבעה בבעיה. גם קורי קאר אחרי שיאו, ובשורה התחתונה הניסיון של השלישייה שהוזכרה יכול היה לעזור. הגבעה אומנם סיימה את העונה במקום העשירי, לפני ראשל"צ, אבל זה רק בגלל משחקים ביניהם, וגם בגלל הסיבוב הראשון והחצי הלא רעים שלה גבעה. ההתפרקות בשמונת מחזורי הסיום הורידה אותה רק למקום העשירי - אבל המומנטום השלילי עשה את שלו. ועדיין, סביר להניח שעם יו"ר דומיננטי כמו מוטי אמסלם תוך שנה-שנתיים הגבעה תחזור לסביבה.

4) באותו עניין, פחות או יותר. ביום העצמאות פורסמה כתבה בידיעות אחרונות, של רפאל נאה, בה מיקי ברקוביץ' ראיין את בניו, רועי וניב. השני טען שאם היה לו מוסר עבודה הוא היה שחקן גדול והיה מגיע לאירופה. שמענו. רועי אמר שהוא ואחיו שחקנים מסוג שונה מאביהם, ולא אמר שהם פשוט שחקני כדורסל בינוניים, שלמזלם או לרוע מזלם נולדו למיקי ברקוביץ'. כ"כ בינוניים, ששניהם הובילו את קבוצותיהם, גבעת שמואל וקריית אתא, ללאומית. והכתבה? צהובה, תרתי משמע.

5) ספורט 5 שידרו לנו בשני המשחקים הראשונים את גלבוע גליל נגד האלופה מחולון. לא היה ברור למה, בהתחשב בכך שחיפה - בני השרון זאת סדרה איכותית יותר, ובהתחשב בכך שהמשחק השני היה צריך להיות אשקלון-מכבי - אחרי התוצאה המדהימה במשחק הראשון, זה כמובן העלה את המניות של הסדרה הזאת. זה עוד מילא, זה הצליח לספורט 5, והם קיבלו משחק דרמטי. דווקא היום היה מקום לתת לשרון - חיפה את הבמה המרכזית, אך המשחק הזה לפחות שודר ב-5+ לייב. בסדר, אז למה שלא ישדרו עכשיו את המשחק מחולון (מה שבדיעבד היה מוכיח את עצמו)? אחרי התבוסה במשחק השני בסדרה בין מכבי לאשקלון העוקץ יצא והיה ברור שמכאן הסדרה גמורה, בטח כשהיא בנוקיהו. ספרוט 5 נזכרו מאוחר מדי, ואנחנו נשארנו חלק גדול מדי מהזמן עם משחק שכולו גארבג' טיים. המשחק הרביעי צריך להיות משודר מהמגרש בשרון או אצל הגליל/גלבוע. כדאי מאוד שלא נראה שוב משחק כ"כ משעמם. גם אוהדי מכבי לא מתרגשים לקראת המשך הסדרה שלהם, ואוהדי הכדורסל יעדיפו סדרות פחות צפויות ויותר תחרותיות.

6) במשחק בין חולון לגלבוע, חולון פתחה פער מהיר, הציגה משחק טוב של ליאור ליפשיץ, אורי קוקיה, בראיין טולברט ולואיס פלורס. יכולת נהדרת של חולון משני צדדי המגרש והאנרגיות שלה חיפו על משחק מבולגן לעיתים, וחולון רצה ליתרון דו ספרתי בשלב מוקדם, כשבמחצית התוצאה עמדה על 26-42 לחולון. ברבע השלישי חולון שמרה על יתרון מבטיח ואז היה נתנה ליתרון מבטיח לרדת לקראת סיום הרבע. במקום לשמור על ריכוז לעוד שתיים-שלוש דקות בסיום הרבע הזה ולגמור את הסיפור היא אפשרה לגלבוע לרדת בפיגור בסדר גודל בינוני. ברבע האחרון ההתקפה של חולון המשיכה במגמת ההידרדרות, והמשחק עבר לפסים אגרסיביים ולקרב מכות ומרפקים בהגנות. זה ממש לא הסגנון של חולון, שאוהבת לרוץ וגם הראתה את זה במחצית הראשונה. במקום לסגור את הסיפור ברבע השלישי ולשמור על הפער הגבוה היא אפשרה לגלבוע לחלום על ניצחון - וכמעט היא השיגה אותו. שתי הקבוצות הגיעו הרבה מאוד לקו בהארכה, אך בשורה התחתונה גם הפעם הגלבוע הגיעה להתקפת הסיום כשהכדור אצלה אך לא היתרון. שוב הזריקה האחרונה נכשלה, ובמקום להיות עכשיו לפחות ביתרון 2-1 - היא איבדה את שני המשחקים האלה וצריכה לנצח פעמיים, כולל במגרש הפחים.

7) מאיר טפירו לא שיחק בסיום המשחק נגד מכבי חיפה, כי, לטענתו, לא הסכים עם התרגיל של בית הלחמי. הם התווכחו, בית הלחמי המליץ לטפירו לא לשחק יותר - וזה מה שקרה. בית הלחמי לא החזיר אותו למגרש, ע"פ אמצעי התקשורת בהסכמת שניהם.

העניין הזה מביע תמיהה גדולה מאוד לגבי טפירו: האם זה מנהיג? האם מנהיג עוזב הכול כשהקבוצה צריכה אותו ובפיגור גדול? ובכלל, מאיפה יש למאיר טפירו את החוצפה לערער על מאמנו. אם טפירו שואל את עצמו למה עדיין לו אליפויות בארון, אולי הבעיה היא בו, במנטליות שלו? מילא טפירו היה מוציא הכול בסוף העונה, אך לא בשלב הזה. זה גם לא שעל המגרש הוא הרשים או משהו (4 נק' ב-20 דקות). לבני השרון היה חסר בחלק מהדקות מישהו שיוביל אותה גם כשהוא היה על המגרש, ואין עוררין שיש לו חלק בזה.

בשורה התחתונה, חיפה שמרה על הבית וקשה להאמין שתודח, אך זאת עדיין הסדרה הכי מעניינת והלא צפויה. שתי קבוצות עם סגנון הגנתי, אך לא כזה טקטי ומסודר - אלא כזה של ריצות מצד לצד ומעט נקודות בזכות הגנות חזקות ובלגאנים שגורמים לאיבודי כדור רבים. יהיה מעניין לראות, אם חיפה תהיה בפיינל פור, את המשחק בין חיפה לירושלים: מצד אחד, קבוצה התקפית מול הגנתית, מצד שני שתי קבוצות עם קליעה טובה מחוץ לקשת (גם אם לגבי ירושלים זה לא בא לידי ביטוי ירסטדיי). שתי הגנות חזקות, עם גבוהים חזקים. המוקש הוא פרקינס, שיש לו מהירות, וירטואוזיות ואתלטיות - ויכול גם ללכת עד הסוף, כלומר לסל של היריבה, וגם לדפוק מרחוק. יכולת אדירה שלו ברבע השני אתמול הפך את הקערה על פיה לטובת חיפה, כשהוא חוטף ולוחץ חזק על הגארדים של השרון. קשה מאוד לשמור על פרקינס, ובכלל חיפה קבוצה מגוונת.

מן העבר השני, בני השרון היא קבוצת גארדים מעולה, עם טפירו, כץ ובלצ'ר - אחד מוביל כדור, אחד מגן טוב ואחראי ואחד קלע וסקורר מצויין -  הבעיה היא שאתמול הם קלעו ביחד רק 19 נק', 6.3 נק' לשחקן, וככה היא לא יכולה לנצח.

8) תמיד מדברים על המשחק הראשון כזה שקובע את הכיוון של הסדרה ועל החמישי כזה שמכריע, אבל לחמישי לא תמיד מגיעים והראשון לא בהכרח קובע - עובדה שאשקלון ניצחה את מכבי במשחק הראשון ועדיין מכבי הצליחה להפוך את התוצאה בסדרה, ובני השרן הובילה 1-0 על חיפה - ועכשיו זה 1-2 לחיפה. אותו דבר גם בסדרה של הפועל חולון והפועל גליל/גלבוע. דווקא המשחק השלישי קובע, כמובן כשהסדרה לפני כן ב-1-1 - היא מתווה את הכיוון. מי שעולה ל-1-2 נמצאת עם המומנטום ומכריחה את יריבתה לנצח פעמיים, כולל במשחק חוץ, את המוליכה. בד"כ זה לא קורה, ולכן המשחקים אתמול בפלייאוף העליון, חוץ מהמשחק של הפועל ירושליים, קירבו את המנצחות לפיינל פור.