ברצלונה הגיעה עם הגב לקיר למשחק חצי הגמר השני מול צ'לסי.

משחק חוץ, אחרי תוצאה לא טובה בבית,

עם שחקני הרכב מרכזיים פצועים או מורחקים: פויול, מארקז, הנרי.

עם אטו בתקופה נוראית

כל זה עוד לפני שריקת הפתיחה. ומרגע שהמשחק נפתח הצרות רק גדלו:

שער מקרי אך מדהים ביופיו של אסיין שהכניס את צ'לסי לאותו בונקר עם מתפרצות שראינו במשחק בקאמפ נואו,

פיק ברכיים של סרחיו בוסקטס, מה שהוביל לאינספור התקפות מהצד שלו, מה שהכריח את השחקן הכי חשוב בקישור- צ'אבי לרדת להגנה,

יום נוראי של דני אלבס, מה שפתח לצ'לסי אופציה מצוינת ואת צד שמאל שלה לחלוטין.

מסי שלא הגיע למשחק כמו לכל המשחקים הגדולים בליגת האלופות,

ואם זה לא מספיק- אבידאל הורחק.

בפועל נטל ההגנה נפל על המגן הטבעי היחיד בהרכב של בארסה- ג'רארד פיקה.

פיקה הוכיח במשחק שעליו כל בלם יכול רק לחלום שהוא המחליף של פויול לשנים הקרובות, ושהוא טוב ממנו.

ואלדז תפס יום ענק,

ו... אינייסטה, הוי אינייסטה, איזה שחקן! פשוט לא מהעולם הזה. כישרון אדיר, אבל איזו רוח! איזו הקרבה ולחימה.

ומה יותר קלאסי? מה יותר קלאסי מלנצח קבוצה מגעילה, מבחילה ומסריחה, ששחקניה מתחזים בכל אופציה ומשוועים לפנדל, במשחק בו לא נשרק פנדל למרות 3-4 עבירות ברחבה. להבקיע שער בדקה האחרונה של תוספת הזמן.. פשוט אירוניה!

ומה נותר להגיד, הכדורגל ניצח. הכדורגל פשוט הרויח מהניצחון הזה כ"כ הרבה שזה מדהים.

בארסה הוכיחה שאפשר לנצח עם כדורגל התקפי כל קבוצה. היא הוכיחה שגם בכדורגל יש צדק.

הלואי שהיא תנצח בגמר. הלואי.

ומילים אחרונות- שבוע וחצי עם 3 משחקים מכריעים, עם לחץ מנטלי אדיר, ומה שיוצא מזה זה אליפות ספרד, גמר אליפות אירופה, משחק היסטורי בסנטיגו ברנבאו ומשחק היסטורי אבל בגלל דברים אחרים בסטמפורד ברידג'.

ברצלונה, אני מאוהב.