מס' צפיות - 264
דירוג ממוצע -
פטר את הבעיה
ברצלונה - צ'לסי: למרות שפגשה את הקבוצה הטובה בעולם, משחק טקטי נהדר של צ'לסי ויום נהדר של שוער צ'לסי פטר צ'ך העבירו את ההכרעה לסטמפורד ברידג'. הדבר המדהים הוא שזה קרה ביום לא רע בכלל של המארחת הקטאלונית ברצלונה וצ'לסי נפגשו אתמול (שלישי) במסגרת חצי גמר ליגת האלופות בקאמפ נואו.
מאת: עמנואל שלמון 29/04/09 (21:46)

ברצלונה וצ'לסי נפגשו אתמול (שלישי) במסגרת חצי גמר ליגת האלופות בקאמפ נואו. 

 

1) סיכום המשחק: צ'לסי משיגה את מטרתה

 

מהרגע הראשון הכיוון היה ברור: בארסה לוחצת, צ'לסי משחקת בונקר ומתבצרת בהגנה. מסי נכנס טוב למשחק, וצד ימין של בארסה היה דומיננטי מאוד בתחילת המשחק. למרות זאת, הגנה טובה של צ'לסי מנעה מבארסה לייצר את ההזדמנויות הרגילות שלה, והכריחו אותה לסחוט מצבים נייחים ולבעוט הרבה מרחוק. אחרי כ-25 דקות מסי נחלש, אך צד שמאל וצ'אבי, שעלה הרבה להתקפה, החלו ללחוץ קדימה. לצ'לסי הייתה הזדמנות וחצי לכבוש, אבל בסה"כ היא הייתה מרוצה שהצליחה לרדת למחצית עם שוויון. בארסה קבוצת חצי ראשון טובה, ואם אתה עובר בשלום את תחילת המשחק - הכול פתוח. 0-0 במחצית.

 

10  הדקות הראשונות של המחצית השנייה היו בעיקר דקות של פציעות, שתקעו את המשחק. הנרי, אלבס ובעיקר מארקז נפצעו, השלישי גם לא חזר למגרש וכמו שזה נראה - הוא גמר את העונה. בארסה ניסתה להתחיל לשחק, אבל כשמסי והנרי לא בעניינים, המשחק נעצר לעיתים קרובות והחילופים של פפ גווארדיולה לא מגיעים - קשה לעשות משהו. צ'לסי לא ייצרה הזדמנויות, אולם במחצית השנייה הורידה את קצב המשחק. בארסה ניסתה לעשות משהו וברבע השעה האחרונה של המשחק הייתה דומיננטית יותר - אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, כמו גם החילופים של פפ גווארדיולה. בסיום 0-0, צ'לסי משיגה את המטרה שלה ומעבירה את ההכרעה לסטמפורד ברידג', בארסה מאוכזבת, על אף ששיחקה טוב במחצית הראשונה, שיחקה את הכדורגל שלה בחלק מהדקות ועל אף שהדברים עדיין תלויים קודם כל בה.

 

2) ברצלונה - לא כל יום חטאפה ו-ויאדוליד

 

למרות שרק בשבת האחרונה פגשה יריבה עיקשת, איכותית ומסודרת בדמות ולנסיה, שהוציאה 2-2 מהקטאלונים, נראה שהמשחק אתמול היה הכי קשה עבור בארסה העונה. בליגת האלופות היריבות שלה היו קלות מאוד יחסית: ספורטינג ליסבון, סלטיק, ליון, כשהיריבה הכי חזקה, באיירן מינכן, התפרקה מולה; בליגה הספרדית רק קבוצה אחת מתקרבת לבארסה, והיא משלמת היום את מחיר היכולת החלשה של הסיבוב הראשון של העונה - ריאל מדריד. בסופר קלאסיקו הקודם ריאל הראתה מוטיווציה והייתה שווה נקודה - אבל התפרקה בדקות הסיום, במשחק שעשוי לסמן את היום בו בארסה בעצם לקחה אליפות. המשחק אתמול נגד צ'לסי היה קשה מהרגיל, מול קבוצה שהתגוננה, ובניגוד למגמה של השבועות האחרונים שיחקה משחק הגנה פנטסטי. צ'לסי היא לא חטאפה, ומה שעבד בספרד וממשיך לעבוד לא בהכרח עובד על צ'לסי, שמתרכזת בליגת האלופות, מתוך ידיעה שהעונה בזירה המקומית יכולה להסתיים עם זכייה בגביע ועם מקום שלישי ותו לא. 

 

בארסה באה לשחק את הכדורגל הרגיל שלה, זה שהביא אותה רמה אחת מעל כל קבוצה בעולם. היא ריווחה בחלק האחורי, ובקישור ההתקפי ובחוד שיחקה משחק צירופים מהיר וצפוף, כמו שהיא אוהבת, שמבוסס על תנועה רבה והבנה מהירה ומושלמת בין שחקני ההתקפה. בארסה הניעה כדור באופן מסודר, הראתה למה צד ימין שלה הוא החזק בעולם, הייתה יצירתית מאוד, והחזיקה כדור בערך ב-70% מהזמן, פחות או יותר. העניין הוא שמה שבארסה רוצה זה שהיריבה שלה תצא אליה, אל הנעת הכדור, ואז מסירה מבריקה אחת של הקישור תעמיד את אטו, לעיתים שחקן התקפה אחר, במצב כשר וחוקי, לא בנבדל, לפני ההגנה, כלומר כשהוא בורח בזמן מנבדל. הדבר הכי גרוע עבור שחקן כמו סמואל אטו זה שהיריבה תעמיד הגנה אגרסיבית, שמשחקת מאוד קרוב לשער שלה, לא מפריעה להנעת הכדור של היריבה, וככה "בולעת" את החלוץ הקמרוני של הקטאלונים. צ'לסי לא לחצה, לא הקשתה, אפילו לא חיפשה את המתפרצות בחלק מהדקות - היא צופפה את המרכז, וככה כבר העלימה את אטו. צ'לסי לא באה כדי לנצח, היא לא הפריעה לבארסה לשחק את הסגנון הרגיל שלה - אבל היא מנעה ממנה להניב תוצאות מהסגנון הזה. היא אפשרה לבארסה כביכול לשלוט בקצב המשחק, ובחצי הראשון קצב המשחק באמת התאים יותר לבארסה, אבל בחצי השני הקצב השתנה. השחקנים של בארסה איבדו מההתלהבות, מהרעננות, נפצעו, קצב המשחק ירד והסגנון הפך לאגרסיבי יותר. התוצאה: פחות הזדמנויות רציניות של ברצלונה, יותר משחק תקוע; פחות שחקני ההתקפה היצירתיים, יותר הברקות בודדות. וכשההגנה של צ'לסי מתואמת כ"כ וצ'ך תופס יום גדול - לבארסה קשה עוד יותר.

 

החצי הראשון היה טוב עבור בארסה. הייתה הצטרפות רבה להתקפה; 6-7 שחקנים לכל הפחות היו בחצי של צ'לסי בכל התקפה, כשגם הבלמים, רפאל מארקז המקסיקאי וג'רארד פיקה, עולים קדימה; צ'אבי הגיע כ-25 מטר מהשער, אבידל עלה יותר מהרגיל, ובארסה בעצם לחצה עם כל הקבוצה. בארסה שיחקה את המשחק שלה, ועדיין הבינה שהיא תצטרך להשקיע הרבה כדי להגיע למצבים שהיא אוהבת. מסי, אינייסטה והנרי בעטו לשער גם מטווחים ובמקרים שהם לא בועטים בד"כ, בארסה התבססה יותר על מצבים נייחים, והקטאלונים חיפשו בכוח הזדמנויות. כל כך רחוק מבארסה הרגילה, שלא בועטת סתם, אלא כמעט נכנסת לתוך השער ומחפשת תמיד את המצב הבטוח - וככה מגיע ניצול המצבים המדהים שלה. ברצלונה הרגילה יכולה להגיע ל-6-7 הזדמנויות במשחק ולכבוש 3-4, אבל בארסה של אתמול הגיעה ב-90 דקות ליותר מצבים מבד"כ - אך פחות מצבים בטוחים, ולכן לא כבשה.

 

פפ גווארדיולה פתח עם מארקז במקום פויול, כנראה כי הוא חשב שמבנה הגוף של הבלם המקסיקאי, הפיזי והגבוה, יתאים יותר, אבל נראה שאין תחליף לניסיון ולמנהיגות השקטה של הקטאלוני המתולתל, וזאת למרות משחק חלש שלו, שכלל חלק בשער השני של ולנסיה, בשבת האחרונה. להוציא את זה, ההרכב של בארסה היה הכי חזק שיכול להיות, כשואלדס, אלבס, מארקז, פיקה ואבידל בהגנה, יא יא טורה, צ'אבי ואינייסטה בקישור והנרי, מסי ואטו בחוד. 4-3-3, כרגיל.

 

טעות לחשוב שבארסה לא שיחקה נכון ולכן לא ניצחה. התוצאה המאכזבת עבורה הגיעה בגלל ההגנה הנהדרת והטקטיקה החכמה של צ'לסי. בארסה עשתה מה שהיא יכולה, ובמשחק כדורסל, בו אי אפשר לעשות בונקר לאורך כל המשחק, היא הייתה מנצחת. בכדורגל אפשר ליצור קצב של בלי שערים, בלי הכרעה, וזה מה שצ'לסי חיפשה ואף מצאה אתמול.

 

ע"פ המחצית הראשונה אתמול, צריך לציין לטובה בבארסה את שני האגפים, בעיקר ימין, וגם את הקישור - יא יא טורה שעזר בהנעת הכדור וצ'אבי, שעשה תנועה ללא כדור ובנה את ההתקפות של בארסה כשהוא משחק קרוב מאוד לשער של צ'לסי. אינייסטה היה פחות טוב, ועל כך בהמשך. בסופו של דבר, הבונקר והמשחק הקרוב לשער של עצמה של צ'לסי אפשר גם לבלמים והקשרים האחוריים/מרכזיים לעלות קדימה ולתקוף כמו תמיד, אם לא יותר.

 

במחצית השנייה, ולגבי מסי כבר במהלך המחצית הראשונה, ראינו שינוי במגמה. הקיצוניים נחלשו, כך גם עושי המשחק של ברצלונה, ובעצם הכול נפל על כמה צדיקים עושי חיל בודדים. זה היה אבידל, אלבס וקצת גם אטו - אך כשהקיצוניים של הקבוצה, שהם בעצם השחקנים המסוכנים שהופכים את בארסה לכך כך מוחצת העונה, מסי ואטו, לא מתפקדים - בארסה לא יכולה לנצח. צ'לסי לא הייתה מסוכנת יותר ובארסה המשיכה להחזיק יותר בכדור - אך העצירות הרבות במשחק, האגרסיביות של צ'לסי במשחק ההגנה ואולי העייפות של ברצלונה השפיעו מאוד על המשחק שלה.

 

וזה מביא אותנו לנקודה מרכזית: ברצלונה ומנצ'סטר הן שתי הקבוצות עם העומס הכי גדול כיום ברמות הגבוהות של היבשת האירופית. ליברפול כבר הודחה מכל מפעל שהוא לא הליגה, ארסנל מתרכזת באירופה, ריאל כבר חודשים ארוכים רק עם הלה-ליגה, כנ"ל אינטר (שחוץ מהליגה היה לה רק את הגביע, ואת הרצינות שהייתה לה במפעל הזה ראינו במשחק הראשון בחצי הגמר נגד סמפדוריה, בו היא הפסידה 3-0...), מילאן, וגם יובה מרוכזת בליגה, לא בהצלחה גדולה, יש לציין, כבר הרבה זמן. מנצ'סטר ובארסה עדיין נאבקות בכל המפעלים (מנצ'סטר איבדה כבר את הגביע) ועדיין רציניות לפחות לגבי שני מפעלים. למרות שפפ עושה רוטציות רבות, העומס משפיע. העבודה של בארסה, גם אם היא לא נראית קשה (וללא ספק היא קשה. אי אפשר להיות מתואמים כ"כ בלי עבודה קבועה ויום-יומית), היא בכל המפעלים, והיא לא מרוכזת במטרה ספציפית. התוצאה היא עייפות. כשהיריבה שלך מרוכזת כמעט רק באירופה, בידיעה שזאת ההזדמנות שלה להפוך את העונה ללא רעה ולהשיג תואר משמעותי, בטח אחרי שהפסידה אותה ברגע האחרון בעונה שעברה - ברור שאתה בעמדת נחיתות.

 

מעבר לכך, לבארסה יש 12-13 שחקנים נהדרים, אבל אחרי זה יש ירידה גדולה. יש 3 אופציות בעמדות הבלמים, 4-5 אופציות טובות בקישור, עוד 3-4 בהתקפה. בשורה התחתונה, אין מושיע אמיתי לברצלונה. בעוד לליברפול יש את באבל, בניון וכד' שיוסיפו יצירתיות מהספסל, למנצ'סטר 3-4 מגנים ימניים, אופציות רבות באגפים (נאני, גיגס, רונאלדו, רוני, ג'י סונג פארק) ו-3 חלוצים ברמה, לצ'לסי את דקו, אנלקה, קאלו ואובי מיקל/ג'ו קול על הספסל, לריאל את ואן דר וארט, יאן הונטלאר, מצדלר, גוטי ודרנטה על הספסל ולאינטר את באלוטלי, קרוז, פיגו וכד' - לבארסה יש ספסל בינוני, בטח ביחס להרכב המדהים. לבוז'אן קרקיץ' יש בעיה עם העמדה שהוא מוצב בה (ועל כך בהמשך הטור) והוא עדיין ילד, גודיונסן אופציה טובה אך לא כזאת שעושה שינוי, אלכנסדר חלב הוא כישלון וסליביניו בינוני. כשכל כך הרבה נופל על שחקנים מסוימים העייפות יכולה להשפיע.

 

צריך להחמיא לפפ גווארדיולה על מה שהוא עושה בברצלונה ועל איך שהחייה את הקבוצה הזאת מחדש העונה, למרות שזאת העונה הראשונה שלו בקבוצת בוגרים של ממש, קבוצה מקצוענית. ועוד איזו קבוצה. פפ הצליח לחבר את בארסה, לכבוש 94 שערים ב-33 משחקים, ממוצע של 2.85 גולים למשחק, פחות או יותר. הוא מוציא ממסי את העונה הגדולה שלו בקריירה, הצליח להרגיל את הנרי לעמדתו הלא טבעית כקיצוני, הוציא עונה גדולה מאטו, ועם ספסל בינוני, כאמור, מביא את בארסה לעונה גדולה. אלמלא העקשנות של ריאל, ברצלונה הייתה מבטיחה את האליפות מזמן. קבוצה שמשלבת ככה בין הגנה טובה (ספגה 24 שערים, הכי מעט בספרד) להתקפה קטלנית זאת הקבוצה הטובה בעולם. קבוצה שמשלבת בין בלם גדול ואחראי, קשר אחורי יציב, פלימייקר גאוני, מס' 10 אדיר, השחקן הכי טוב בעולם, או לפחות בספרד וחלוץ המטרה הטוב בעולם, שבכל עמדה יש לה שחקן גדול, לא יכולה שלא להיות הקבוצה הטובה בעולם. וכשמביאים מאמן צעיר ורעב, מעיפים לא מעט אגו בקיץ והרעב לאליפות חוזר - אין סיבה שזה לא יעבוד. ובכל זאת, בלי מאמן זה לא היה משתלב. בארסה יודעת לשמור את הכדור אצלה לאורך דקות ארוכות, מנצלת את היצירתיות של השחקנים שלה, מרווחת מאחורה ופותחת בצדדים - וכדי לעצור אותה אתה חייב להיות אחת הקבוצות הטובות בעולם, ביום טוב, וגם אז לא בטוח שזה יספיק.

 

אבל אתמול פפ הפסיד בגדול. הניסיון של הידינק לקח: הטקטיקה שלו הצליחה, והקבוצה של פפ עשתה את שלה - ולראשונה העונה לא הצליחה, למרות ששיחקה טוב. בד"כ כשאיבדה נקודות העונה זה בגלל טעויות בהגנה (ע"ע ההפסד לאתלטיקו מדריד, התיקו נגד ולנסיה בשבת), אולי נאיביות ואי גמירת המשחק בשלב מוקדם (שוב ע"ע באותם משחקים) - אך אתמול היכולת הייתה טובה, ההגנה לא עבדה קשה, אך לראשונה היא נפגשה ביריבה שהיא פשוט לא הצליחה להכניע. הטעות של פפ הייתה שלא ביצע חילוף מוקדם יותר - הוא היה צריך להכניס את בוז'אן למשחק באזור הדקה ה-65, כשראה שקצב המשחק לא לכיוונו וגם הדקות הטובות שוב נעלמו. כשהחילוף הראשון (הכנסתו של פויול מעט אחרי תחילת המחצית לא נחשבת, זה חילוף כפוי בהגנה, בגלל הפציעה של מארקז) מגיע אחרי 80 דקות, זה לא שינוי. לבוז'אן לא היה מספיק זמן לבצע משהו יצירתי.

 

3) מסי נעלם, קבלת ההחלטות של אינייסטה לא טובות, אבידל באחד ממשחקיו הטובים העונה, אלבס ממשיך להראות שהוא המגן הטוב בעולם כיום

 

כולם יודעים איזו עונה עוברת על מסי. 21 גולים בליגה, 8 בליגת האלופות. את המהירות שלו, הפריצה המהירה - כמעט ואי אפשר לעצור. הדרך היחידה לעצור אותו היא באגרסיביות, במכות, וגם אז מהלך יצירתי אחד שלו יכול לגמור את המשחק. אתמול הוצב עליו ז'וז'ה בוסינגווה מצ'לסי, שעשה עליו עבודה יוצאת דופן. הוא הצליח לדחוק אותו הצידה, אל צד ימין, ולהוציא את 25 הדקות הראשונות מסי לא היה במשחק. בתחילת המשחק הוא בעט מרחוק, ייצר דריבלים - אך זה שחקן שחייב להיכנס למרכז, שחייב שיהיה לו חופש להתחיל פריצות מכל מקום על המגרש. ברגע שהתנועה שלו מוגבלת הרבה יותר קשה לו. בוסינגווה עשה עבודה פיזית פנטסטית על השחקן הכי טוב בעולם העונה. מסי בכושר טוב, וגם במשחקים הפחות טובים של שאר הקבוצה, כמו נגד חטאפה ונגד ולנסיה בשבת האחרונה, הוא כבש ולפעמים החזיק את הקבוצה. המשחקים האלה הראו לנו שמסי הוא אולי לא מנהיג - אבל הוא לא בורח מאחריות, ושכדי להציג יכולת טובה הוא לא צריך שכולם סביבו ייתנו משחק טוב. אתמול זה לא עבד, ומסי בעיקר צץ בהברקות בודדות. בסופו של דבר, צ'אבי הוא המנהיג בקישור, אטו הסקורר - אבל כשמסי לא בעניינים בארסה הרבה פחות טובה, ובעצם הוא הברומטר של ברצלונה. צ'אבי נתן כבר משחקים חלשים העונה ועדיין בארסה ניצחה. גם למסי היו ימים רעים, אבל בלי המשחקים וההברקות הגדולות שלו זאת לא הייתה אותה בארסה.

 

צמד הבלמים, פיקה ומארקז, עבד יפה, אך כל אחד עשה טעות אחת גדולה ואיבד כדור במחצית הראשונה. למזלה של ברצלונה, בשני המקרים שחקן הגנה אחר חיפה. בסה"כ, הם עלו בחופשיות קדימה, הניעו כדור, תמכו בהתקפה, ומארקז, הבלם הקדמי, לא היסס לעבור את החצי ולהתחיל דברים. ואז הגיעה הפציעה של מארקז והצהוב של פויול, שירחיק אותו מהגומלין בלונדון. בארסה תיאלץ לשחק עם מרכז הגנה צעיר מדי - כנראה פיקה ומרטין קאסרס, שניהם בני 22. במשחק מכריע שדורש ניסיון, אחריות וקור רוח בהגנה - זאת תהיה בעיה עבור ברצלונה.

 

יא יא טורה הוא בד"כ השחקן השקט שמחכה מאחור, אבל אתמול הוא דווקא עזר בהנעת הכדור ועלה יותר קדימה מבד"כ; אותו דבר כאמור הבלמים, וכך גם צ'אבי, שעשה תנועה ללא כדור, שיחק קרוב מאוד לשער של צ'לסי, ובד"כ כשזה קורה והוא בעניינים - זה יכול להפוך את המשחק של הקטאלונים לגדול. אין אולי שחקן בעולם עם הטכניקה, ראיית המשחק והאינטליגנציה של צ'אבי, אבל כשצ'לסי מצופפת כ"כ חזק בהגנה - גם הפסים הגדולים שלו, שיכולים לחתוך ולפתוח את ההגנה בשנייה אחת, לא באו לידי ביטוי. ובכל זאת, במחצית הראשונה הוא היה בעניינים, ושיתף פעולה טוב עם אינייסטה. בחצי השני, כמו רוב הקבוצה, הוא נעלם.

 

אינייסטה יזם הרבה בחצי הראשון, אולם קבלת ההחלטות שלו הייתה בעייתית מאוד. הוא איבד כמה כדורים, לעיתים לקח שנייה אחת יותר מדי עם הכדור, ולמרות שבעט לשער - היה ברור שזה לא אינייסטה של מרץ-אפריל, אותו אינייסטה שהיה מצויין גם בשבת האחרונה, שלפני שבוע כבש ובישל שלישייה, שהיצירתיות שלו הוסיפה הרבה לבארסה. אומנם הוא חזר מפציעה כשהקבוצה כבר הייתה הרבה אחרי תחילת הריצה שלה, אבל תרם המון, העמיק את הסגל, והוא מסוגל לסגור כמה עמדות. המשחק הקבוצתי החכם שלו, המסירות הקצרות והמהירות - כל אלה מנת חלקו. לא אתמול, הרבה בגלל הקישור האחורי הנהדר של הלונדונים.

 

בוז'אן קרקיץ', חלוץ בארסה, לא מקבל הרבה דקות העונה. דווקא בעונה שעברה הוא קיבל הזדמנויות רבות מרייקארד. השנה ההתפתחות מעט נעצרה והוא לא מקבל הרבה הזדמנויות, כשבכלל פפ לא עושה הרבה חילופים. הבעיה המרכזית איתו היא שהוא פשוט לא מוצב בעמדה הנכונה - לבארסה אין חלוץ מטרה נוסף לאטו ולהנרי, שמשחק בבארסה כקיצוני שמאלי, ולכן בוז'אן אולי מתאים עבור פפ לעמדה הזאת - אבל היא לא העמדה הנכונה עבור החלוץ הצעיר. כדי להתקדם כראוי הוא צריך לשחק או כחלוץ שני או כקשר התקפי. אין לו את הכוח הפיזי להחזיק את החוד, ובעיקר המיקום שלו בינוני ומטה. הוא שחקן שאוהב לייצר דריבלים, מהלכים אישיים (בניגוד לאטו) ולהבליט את השליטה שלו בכדור - ולא מתאים לשחק עם הגב לשער ולחכות לכדורים, בעוד אצל אטו זאת המומחיות שלו. בשורה התחתונה, כשבוז'אן על המגרש אין מי שיסיים את המהלכים ברחבה ויפגין נוכחות ב-16. מאחר ולבארסה יש כשרון וארסנל מדהים של יצירתיות זה עוד יותר הפוגע בו והופך אותו לפחות ייחודי. לכל היותר הוא מסוגל לעלות מהספסל ולהוסיף קצת התלהבות - אך במידה ולא יהיו שינויים גדולים בקיץ אצל ברצלונה הוא צריך לעזוב, לפחות להיות מושאל לקבוצה אחרת - כדי להתפתח הוא צריך ללכת לקבוצה שתתן לו דקות קבועות ורבות. הוא רק בן 18.5, אך זה לא אומר שהוא צריך עוד עונה לחכות על הספסל. הוא גם לא מתאים למערך ה-4-3-3 של בארסה - כי זה בלי חלוץ שני, ומחייב אותו לשחק כחלוץ - כי עמדות הקיצוניים תפוסות לחלוטין. ב-4-4-2 לפחות יכולה להיות לו עוד עזרה של חלוץ, כשלעומת זאת ב-4-3-3 כל הלחץ במרכז ההתקפה נופל עליו.

 

מבחינת ברצלונה, קשה להאמין שהיא תמכור אותו ואין סיבה שהיא תעשה את זה ותשחרר את התקווה העיקרית שלה לעתיד. העונה הוא משמש על תקן השחקן שיכול לעזור מהספסל, אבל אם היא רוצה שהוא יתפתח היא צריכה להשאיל אותו (שוב, בהנחה שלא יהיו שינויים גדולים ובוז'אן יהפוך לשחקן הרכב בעונת 2010 הבאה עלינו לטובה), ואחרי שנה-שנתיים היא תקבל אותו טוב ומחושל מתמיד.

 

דני אלבס מראה העונה למה הוא המגן הטוב בעולם. מי שחשב שבקבוצה גדולה הוא יפשל - טעה. הוא הרבה יותר טוב מזאמברוטה, במקומו הוא הגיע, יש לו יכולת אישית נהדרת, הוא תוקף כמו קשר התקפי מאוד, ויש לו דיוק מדהים בהרמה. בארסה היא קבוצה שמשחקת על הקרקע, ואין לה אף שחקן עם יכולת הבעיטה שלו וההרמה. אלה דברים שלא אליהם מבוססת בארסה - אבל הם אלמנטריים במשחק כדורגל, ומישהו צריך לדעת לעשות את זה. הוא הגיע ל-2-3 הזדמנויות, ייצר לאחרים עוד 2 רק בתוספת הזמן, שיחק גם בחצי השני, כששאר השחקנים נעלמו, והוא מסוגל להחזיק לבדו את צד ימין, גם כשמסי לא במשחק, וגם לחזור אחורה להגנה ולסגור בזמן. הוא לא גדול פיזית, אבל אנרגטי, מהיר ובעל כושר גופני מעורר רושם רב.

 

סמואל אטו נתן משחק רע ונעלם בתוך הצפיפות בהגנה צ'לסי. לזכותו גם ייאמר שהשחקנים שסביבך משחקים מחצית אחת בלבד זה קשה עוד יותר. למרות זאת, דווקא במחצית השנייה אטו היה טוב יותר, הגיע להזדמנות אחת גדולה, ייצר עוד אחת למסי, והיו לו כמה הברקות בודדות.

 

4) השבוע הזה, החל מאתמול ועד יום רביעי הבא, עשוי להתברר כמכריע והכי משמעותי עבור בארסה. אחרי תיקו כפול השבוע, ניצחון בסופר קלאסיקו יבטיח לה באופן די סופי את האליפות בספרד, וניצחון בלונדון יעלה אותה לגמר, שם היא תהיה הפייבוריטית. הכי חשוב עבורה זה לנצח את הסופר קלאסיקו ובכל מקרה לקחת אליפות - כי אם היא רוצה ליצור המשכיות בסגל, ליצור "שושלת" חדשה - היא חייבת להעביר את ההגמוניה בספרד לצד שלה. רק אליפות תבסס אותה כקבוצה הטובה בספרד, בעוד זכייה בליגת האלופות תהיה הישג - אך רק בטווח הקצר. אליפות זה כבר דבר שאפשר לבנות עליו משהו יציב. אירופה מוכרעת ע"י משחק-שניים, ואי אפשר ליצור קבוצה שרצה כמה שנים על בסיס זכיות באירופה. הדבר הכי חשוב מבחינתה זה לקחת אליפות בספרד. פה הגיע הכישלון שלה בעונות הקודמות, לא באירופה, ופה היא אמורה להחזיר לעצמה את התארים. אסור לשכוח שעדיין אין לה העונה אפילו תואר אחד. אחרי השבוע הקרוב נדע טוב יותר לאן היא הולכת. אם היא תשיג שני ניצחונות, נגד ריאל מדריד ונגד צ'לסי, זה יקרב אותה מלהפוך לקבוצה גדולה לאלופה.

 

5) צ'לסי - השיגה את המטרה, בלונדון היא תצטרך גם לתקוף ולחפש לנצח

  

בלונדון צ'לסי לא תוכל להתגונן כמו אתמול, ותהיה חייבת ליזום ולכבוש, אבל בביתה הסיכויים שלה גבוהים מאוד. בשורה התחתונה, היא הוציאה אתמול תיקו מהקבוצה הטובה בעולם. זאת אחת הפעמים הראשונות העונה שבארסה לא כובשת שער אחד ב-90 דקות. מבט אל הסטטיסטיקה מראה שבליגה הספרדית היה רק משחק אחד העונה בליגה שהיא לא כבשה בו אפילו שער אחד. וגם הוא היה במחזור הפתיחה, לפני שידענו איזה קבוצה עומדת לרוץ בקאמפ-נואו, ובמשחק חוץ. גם ה-0-0 נגד ריינג'רס היה בחוץ, והוא לא מנע מבארסה לסיים ראשונה בבית 5 של ליגת האלופות; בקאמפ-נואו זה המשחק הרשמי הראשון שהיא לא כבשה בו העונה. זה מראה את גודל ההישג של צ'לסי אתמול.

 

המשחק אתמול הראה מבחינה מסויימת למה הליגה האנגלית היא הטובה בעולם: כשזה מגיע לליגת האלופות, המאמנים באנגליה יודעים לשחק על תיקו, להעביר את ההכרעה לבית שלהם, ולהכריע בטקטיקה. בספרד צ'לסי לא הייתה מתמודדת עם ברצלונה, כשזה מגיע למשחק בודד הידינק יכול להתמודד עם בארסה. פרגי, ונגר, בניטס ומאמני צ'לסי, המוחלפים לעיתים קרובות, יודעים איך להתמודד בליגת האלופות, והתוצאות מדברות בעד עצמן - זאת עונת שלישית ברציפות שבחצי הגמר של ליגת האלופות יש 3 אנגליות ואחת ספרדית/איטלקית, ותהיה לפחות אנגלית אחת בגמר.

 

השיפור שחל אצל צ'לסי בהגנה לא בא לידי ביטוי בליגת האלופות עד לאתמול. ברבע גמר ליגת האלופות היא ספגה 5 שערים בשני משחקים, ועדיין עברה את ליברפול. הוא בא לידי ביטוי בליגה: ב-10 המשחקים האחרונים הקבוצה ספגה רק 5 שערים, מתוכם 3 במשחק אחד (נגד בולטון בסטמפורד ברידג'. וגם בו צ'לסי ניצחה). אתמול היא הייתה אגרסיבית מאוד בהגנה, אם זה בצד שמאל, עם עבודה ענקית של בוסינגווה על מסי, אם בקישור האחורי, שם הצליחו לפגוע ביכולת של אינייסטה ולעצור את בארסה בעבירות רבות בקישור, ואם בצד ימין, שם שיחק מיקאל אסיין. בחצי הראשון זה לא הצליח להאט את קצב המשחק של ברצלונה, והעבירות של צ'לסי גם הגיעו בד"כ במקומות מסוכנים לבעיטה לשער, אבל בחצי השני היא עשתה עבירות במקומות לא מסוכנים, תקעה את המשחק, בעיקר ב-10 הדקות הראשונות של המחצית השנייה, ובעצם כך עצרה את ההתלהבות שבארסה יכולה הייתה להעלות איתה מהמחצית. המהלכים של בארסה הפכו להברקות בודדות, וכשהיה צריך צ'ך היה בשיאו. גם המצבים הנייחים של ברצלונה לא עבדו מול ההגנה הפיזית, החזקה והגבוהה של צ'לסי.

 

צ'לסי הבינה שמול בארסה אסור לה ללחוץ על הנעת הכדור, כי אם היא תצא קדימה בארסה, בנגיעה-שתיים, תמצא את שחקני ההתקפה בהתקפה. צ'לסי הבינה שכדי לעצור את מסי, הנרי ואטו היא צריכה לשמור לאורך 90 דקות על יתרון מספרי בחלק האחורי. הדבר הזה היה ברור לאורך כל העונה, אבל קשה ליישום בספרד. בליגת האלופות קבוצה כמו צ'לסי יכולה לעשות את זה.

 

בחצי הראשון לצ'לסי היו כמה הזדמנויות, כמה כדורים הלכו לכיוונו של מאלודה ולדרוגבה היו שתי הזדמנויות, אולם דווקא בחצי הזה בארסה שיחקה טוב יותר, ולמרות שהטקטיקה של הידינק עבדה טוב - קצב המשחק היה בכיוון של הקטאלונים. החצי השני היה איטי ודל מצבים - וזה היה טוב יותר עבור צ'לסי.

 

צריך לציין לטובה את הקישור בכלל והאחורי בפרט. היעילות של באלאק, האגרסיביות של אסיין בימין והיכולת הטובה של אובי מיקל הם שהקשו על אינייסטה, שתקעו את ברצלונה בחצי השני. אם מוסיפים את האחריות של הבלמים, שלא התפתו לצאת קדימה - ברצלונה נתקעה.

 

אגפים לא ממש היו לצ'לסי, כי אגפים באים לידי ביטוי כשתוקפים וצריכים תמיכה בהתקפה. כשמשחקים מהר במתפרצות משחקים תכליתי דרך האמצע. צ'לסי חיפשה את הדומיננטיות של דרוגבה והטעויות במרכז ההגנה של ברצלונה כדי לנסות לעקוץ בהתקפה. היא ידעה שלדרוגבה יש משחק ראש נהדר, כוח ונוכחות בהתקפה שמאפשרים לו לעשות הרבה גם אם כדורים ארוכים. צ'לסי הרחיקה הרבה כדורים ארוכים, ובקושי שיחקה דרך הצדדים. בימין לצ'לסי לא היה בכלל התקפה, ואסיין ההגנתי שיחק כקשר ימני, בשמאל דווקא היה את מאלודה, שהתחיל טוב את המשחק. ההרכב של הידינק, שהציב את איבאנוביץ' ואסיין בימין, הראה את הכיוון שלה. החיסרון של אשלי קול עוד יותר המחיש את החיסרון של צ'לסי באגפים - צ'לסי מבוססת על מרכז השדה המנוסה, האגרסיבי והיציב שלה, ולא על האגפים שלה, ואתמול זה הורגש יותר מתמיד.

 

עבור צ'לסי זאת ההזדמנות לזכות בתואר, ועם טקטיקה חכמה והרבה תיאום ומשחק חכם בחלק האחורי היא הצליחה להעביר את ההכרעה לביתה. שם לבארסה יהיה קשה בהרבה. אם צ'לסי תעבור את בארסה היא בעצם תעבור כבר בחצי הגמר את המשוכה הרצינית שלה.

 

חייבים להחמיא להידינק, שלקח קבוצה במצב קשה, עם סגל שרץ הרבה זמן ביחד אך כזה שלא הוא בנה, כשהוא יודע שסוף העונה הוא לא שם, ובמועדון עם הרבה תככים ובעלים קפריזי, תיאם אותה בחלק האחורי (צ'לסי ספגה העונה רק 20 שערים, וזה בזכותו) והוכיח שוב שהוא אחד המאמנים הטובים בעולם. הוא הוכיח שהוא מסוגל להצליח לא רק עם נבחרות וקבוצות קטנות - אלא גם במועדון קשה ולוחץ כמו צ'לסי.

 

 

6) הגנה מצויינת, יום גדול של צ'ך, למפארד לא מורגש

 

פרנק למפארד בעונה נהדרת, אבל אתמול היה חסר עבודה. מצד אחד, הוא לא היה שחקן הגנה, שצריך להיות חלק משמעותי מהבונקר של צ'לסי; מנגד, לא שחקן יצירתי או חלוץ מטרה שאפשר לשחק עליו. דווקא האיש שבונה את ההתקפות של צ'לסי, השחקן הכי מוכשר שלה, לא הורגש והיה חסר עבודה, בין הפטיש לסדן. למרות זאת, היכולת שלו בגומלין תהיה קריטית. יש לו את היכולת בנגיחה אחת או בבעיטה אחת ממצב נייח לגמור את הסיפור. אתמול הוא פשוט היה חסר עבודה.

 

מיקאל אסיין שיחק מצויין. אסיין עבר העונה פציעה ארוכה (שהמרוויח ממנה היה ג'ון אובי מיקל, שתפס את מקומו), אולם דווקא בימין, שם הוא פחות דומיננטי הוא עשה הגנה טובה, הרחיק כדורים, אבל גם ידע להחזיק כדור פה ושם. כשצ'לסי תקפה - זה עבד דרכו. הכוח שלו והנוכחות שלו בקישור הייתה קריטית מאוד במשחק אתמול.

 

המצטיין היה פטר צ'ך. השוער הצ'כי הגיע במצב בעייתי למשחק, אחרי שספג שערים מצחיקים, היה חסר ביטחון והדף בעליבות כדורים בתקופה האחרונה - אבל הוכיח שברגעים האלה הוא דווקא כן מסוגל להתעלות. עובדה, אתמול ההדיפות שלו הצילו את צ'לסי כששחקני השדה לא עצרו את בארסה. הגובה שלו מאפשר לו לשלוט בכדורי גובה, והידיים והרגליים הארוכות מאפשרות לו להדוף ולהציל כדורים גדולים. גם כדור שנבעט לפינה בצורה מדויקת הוא יכול לעצור עם הידיים הארוכות. ההדיפות שלו, גם אם הוא בד"כ לא עוצר כדורים עם היד, הצילו את צ'לסי אתמול, פעם בעצירה גדולה בהזדמנות של אטו, פעם בבעיטה גדולה של דני אלבס.

 

דידייה דרוגבה בכושר טוב, ואתמול הוא הראה ערנות, וניצל את הטעויות הבודדות של הגנת ברצלונה כמעט כדי לכבוש, אבל פיספס הזדמנות אחת ענקית כשבאחד על אחד החטיא מול ואלדס, ובמקום לתת בריבאונד פס פשוט לפינה - ניסה לייצר משהו מאוד מתחכם. גם פה צריך להחמיא להידינק, שהבין שחלוץ המטרה של צ'לסי צריך להיות הוא, ולא אנלקה. במשחק הגובה הוא לוקח בגדול, אנלקה כבר מזמן לא כבש ואפשר יותר לסמוך על דרוגבה, החזק יותר, שמשחק יותר טוב עם הגב ומתמקם טוב יותר ברחבה מאנלקה.

 

7) העזיבה של הידינק בקיץ תעצור מחדש את כל מגמת השיפור של צ'לסי. שוב יצטרכו להתחיל מחדש עם מאמן חדש. בעונות האחרונות הבסיס של למפארד, דרוגבה, אסיין, טרי וצ'ך נשמר - אבל המאמן מוחלף. בעוד ונגר, בניטס ופרגוסון מאמנים את קבוצותיהם כבר שנים ארוכות - אצל צ'לסי עברו ראניירי, מוריניו, גרנט, סקולארי, הידינק. מה הפלא שבשנים האחרונות צ'לסי מאבדת את השליטה בליגה? צ'לסי צריכה רענון בסגל, לחזק את הקישור הימני בקיצוני ימני מסוכן, להחתים מגן אחד לפחות ואולי גם עוד חלוץ מחליף, שיכול לעלות מהספסל. היא צריכה להצעיר את הסגל במעט, להביא כמה שחקנים רעבים, להחתים מאמן לחוזה ארוך טווח (שחייב גם להתממש) - ורק ככה לייצר משהו ארוך טווח. הכי חשוב עבורה זה להעמיד משהו עם המשכיות, שירוץ כמה שנים, ורק ככה צ'לסי תוכל להחזיר לעצמה את האליפות וגם להישאר בעניינים בעונות שאחרי.  

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר