מתיאוס מאמן הסיבוב, חיפה קבוצת הסיבוב, בית"ר הקבוצה המשמעותית של הסיבוב ושל המשך העונה ואבוחצירא וקטן הם המצטיינים. סיבוב אחד מאחורינו, האיכות אומנם לא גדלה אבל העניין והתחרותיות דווקא כן. סיכום סיבוב.
1) מכבי חיפה: הירוקים מהכרמל העמידו קבוצה חזקה, שלמרות שעל הנייר לפחות שתיים (בית"ר ומכבי ת"א) טובות ממנה, יש לה את המרכיבים לאליפות: משחק מתפרצות מצוין, חיבור קבוצתי טוב, המשכיות בסגל ורעש תעשייתי ברור. עם 24 נק' בסיבוב חיפה נראית מצוין. קולמה הוכיח שגם בקבוצה גדולה הוא מסוגל להנהיג במרכז השדה, יניב קטן חוזר לעצמו וקרופניק הוכיח את עצמו כבלם ראוי.
שחקן הסיבוב: יניב קטן. באופן אישי, הוא כבש רק שני גולים, שניהם במחזור הראשון, אבל אם היה חשוב לו לכבוש הוא כבר היה עושה את זה. ארבעה בישולים יש לו, הוא מרגיש נוח על המגרש ועושה המון תנועה: הוא עוזר בצדדים, חוזר לאמצע, מבשל שערים לפנטאני ומקבל חופש בהתקפה. אלישע לא מגביל אותו והוא פורח מחדש. הכוח הפיזי, הפריצה המהירה, הבעיטה והניידות הם הסיבה לתואר המכובד בו הוא זוכה ביושר. שחקן הסיבוב יחד עם אבוחצירא.
המפתיע: ליאוניד קרופניק היה בלם אלמוני יחסית עד העונה שעברה. לא היה ברור אם במכבי חיפה, עם כל הבלגאנים, הוא יצליח. אומנם הוא עדיין רחוק מלהצדיק מקום בסגל הנבחרת, אבל השקט והיציבות עשו את שלהם. להוציא את המשחק מול מכבי נתניה חיפה העמידה הגנה נהדרת ועם האדומים הרבים של קינן זה לא פשוט להוביל את ההגנה - וקרופניק עשה את זה.
טיפ לעתיד: 1) לא לעשות שינויים בינואר. יש להם תלכיד מצוין, ושינוי בסגל רק יפגע בזה.
2) לתת הזדמנויות לגאדיר. יש לו בעיטה פצצה והוא כשרון ענק. בוקולי הרבה מעבר לשיאו ושווה לתת לגאדיר המוכשר צ'אנסים בהרכב.
עוד משהו: קבוצת הסיבוב.
מכבי נתניה:
העונה של נתניה התחילה בהחתמתו של מתיאוס. הימור לא קטן - שם גדול שיגרור אחריו ציפיות רבות, אבל מאמן עם רקורד בינוני. בשורה התחתונה הוא העמיד הגנה מעולה והביא את פרנסמן המעולה. נתניה במצב מעולה עם 24 נק' בגלל שידעה איך לבוא למשחקים נגד הגדולות - שלושה בלמים שיצופפו את מרכז ההגנה, יעמידו עורף יציב ויאפשרו למגנים ולשחקני ההתקפה להרגיש משוחררים יותר בהתקפה. ההגנה הצפופה חטפה עשרות כדורים נגד חיפה והובילה לשלושה שערים, שניים מהם במתפרצות. נתניה ניצחה את מכבי ת"א וחיפה - ורק במשחק נגד בית"ר קרסה.
המצטיינים: פרנסמן לא התחיל מדהים, אבל הגנה מצוינת, כוח פיזי ושער ענק נגד מכבי ת"א ביססו אותו כבלם-קשר מצוין. הנוכחות של מרין לידו עזרה לו עוד יותר בהגנה המצוינת. יש לו נוכחות בגובה והוא מסוגל לשחק בתפקידים שונים על המגרש.
בן דיין: שני גולים, שני בישולים - וזה עוד למגן. הוא עולה מעולה להתקפה, יש לו הגבהה טובה, יכולת בעיטה והו בעצם החזיק את הצד השמאלי של נתניה. סוג של קשר תוקף שני שמגיע מאחור. גם בנבחרת הוא התבסס כשחקן הרכב.
המפתיע: שלו מנשה היה שחקן לא רע להפועל כפ"ס ולא יותר. הוא קיבל צ'אנס ממתיאוס בנתניה - ולקח אותו בשתי ידיים. 3 שערים, חמישה בישולים - אלה המספרים שלו. זאת עונת השינוי של מנשה, עונה שאחריה מחירו יעלה בגדול ומקומו בכדורגל הישראלי יעלה משמעותית.
בעיה: מתיאוס מתעקש יותר מדי על שחקנים שלו. אומנם עם הצלחה לא ניתן להתווכח, אבל למה להעיף את אוקוצ'ה (שהיה לו שילוב טוב עם קיויו ושיחק כמו חלוץ שני אמיתי), ברוך דגו (קשר תוקף מעולה, אחד על אחד מרשים, מהירות נהדרת) וקיויו (שחקן מוגבל, אבל הגובה ומשחק הראש מספיקים. קיויו כבש ברוב משחקי הפתיחה, היה נוכח מאוד בגובה ונתן את מה שצריך - הנגיעה האחרונה) לטובת טאזמטה הבינוני ובה הכבד שאין לה את הכיבוש של קיויו?
טיפ לעתיד: לשים דגש על הקישור ההתקפי. נתניה מבוססת יותר מדי על המגנים שלה ופחות על הקשרים ההתקפיים. מנשה עושה את שלו, אבל בצד ימין נתניה לא מצאה מישהו קבוע בעמדת הקשר הימני. לא יכול להיות שנתניה כ"כ תלויה במגנים שלה.
עוד משהו: מתיאוס מאמן הסיבוב. כולם חשבו שמהר מאוד הוא ילך הביתה, שחוסר ההיכרות שלו עם הכדורגל הישראלי והבינוניות שלו כמאמן יגרמו לכך שהוא ייכשל. בסוף הוא הצליח להתגבר על עזיבת סטרול ולהשאיר את הגנת נתניה כאחת הטובות בארץ, ליצור קבוצה ממושמעת עד למקום הראשון-שני. הקפדנות שלו, המקצוענות והשחצנות שלו נותנים לו נקודות זכות ולא כ"כ מהר הוא ילך הביתה. גם אם נתניה לא תיקח אליפות או לא תרשים בסיבוב הבא - יאמר חייב לתת למתיאוס צ'אנס לפחות עד הסף העונה, כי כדי שיבואו לפה אנשי מקצוע זרים שיקדמו את הכדורגל שלנו חייבים לתת להם זמן וטווח ארוך לייצר משהו.
הפועל ת"א:
הפועל הייתה בסדר. מרכז השדה הצפוף איפשר לה לטפס למקום השלישי בזכות ניצחון מרשים בדרבי, אבל הפועל לא מצליחה מול הקטנות (קריית שמונה הוציאה תיקו, סכנין ניצחה אותה) ומול קבוצות מולן היא צריכה לתקוף ולחפש את השער שלא בדרכי בונקר. כמו בכל דבר קיצוני, כשהפועל מצליחה היא מצליחה עד הסוף - כי היא כ"כ קיצונית בהגנתיות שלה שלא יכול להיות טוב מזה, אבל כשהיא נכשלת היא נכשלת עד הסוף. הפסד במחזור הבא יכול להוריד אותה באופן תיאורטי עד למקום השביעי, בעוד שהמרחק מהמקום השני הוא 7 נק', כך שהיא הרבה יותר קרוב למרכז הטבלה מלצמרת הגבוהה.
מצטיין: סמואל יבואה היה הימור לא קטן. למרות עונה נהדרת בכפ"ס, לא היה ברור אם יסתגל תחת מערך בונקריסטי (יבואה כבש יותר מחצי משערי הקבוצה בסיבוב הראשון) ובקבוצה גדולה. אבל המהירות, הכוח, הפריצה החדה והיכולת לבוא לעזור בהגנה ולצאת למתפרצת מהירה הובילו אותו לשבעה גולים בתום הסיבוב. יש לו תיאום מצוין עם קנדה, למשל, ואת הגולים שלו הוא כובש כמו חלוץ מטרה אמיתי.
הפתעה: מהראן ללה היה חלוץ אלמוני באחי נצרת. המספרים לא מעידים על משהו מרשים, אבל להלה נתן דרבי ענק וכבש שער חשוב באירופה. הוא עדיין לא הפתרון האידיאלי והפועל חייבת להתחזק בחלוץ ישראלי בחורף, אבל הוא בהחלט הפתיע לטובה.
טיפ להמשך: עומרי קנדה להרכב, ומיד! הוא אחד המגנים המוכשרים בארץ, וגם אם הוא לא תמיד רציני הוא הוכיח את עצמו כמגן ראוי. הוא עולה להתקפה בתזמון מצוין, הוא שחקן התקפי טוב ויש לו טכניקה טובה. הגנתית הוא לא משהו - אבל עם הבונקר של גוטמן לא צריך להיות לגוטמן מה לדאוג. וגם: להמשיך לשחק עם ידין במרכז השדה, זה מוריד את הלחץ ההגנתי משחקני ההתקפה, להחזיר את טלקייסקי להרכב ולהביא חלוץ ישראלי.
מעצבן: גוטמן מאמן בינוני ואפור. אומנם הפועל חטפה רק שבעה גולים העונה, אבל מאמן הגנתי טוב זה מאמן שלא משחק רק הגנה אלא מאזן, אבל עדיין מצליח להעמיד הגנה איכותית. אצל גוטמן איך ההגנה יכולה להיות לא טובה אם רק ככה היא משחקת? אומנם המהירות של שחקני ההתקפה והמתפרצות המושלמות נותנות לגוטמן 3 נק' פעם אחרי פעם נגד הגדולות - אבל זאת לא ממש חוכמה גדולה. הפועל תמשיך להיות קבוצה בינונית אם לא תעז יותר וכך תחזיר לעצמה את ההרתעה. הפועל תסיים את העונה באזור המקום השישי, לא יותר מזה.
מכבי פ"ת:
סיבוב מרשים של הפתח תקוואית. עזורי הוכיח שהוא יכולה להצליח גם בקבוצת בוגרים, אוהד כהן גם בגילו המבוגר נשאר שוער מצוין, ליאור אסולין פורח מחדש (חמישה גולים) וסטוואנוביץ' הוא שחקן לא רע, עם טאץ' טוב בכדור, נוכחות בקישור הקדמי ובעיטה טובה בד"כ. ההגנה אפורה אבל מתואמת, כי זאת הגנה שרצה כבר הרבה זמן ביחד ויש לה את ההבנה הנכונה - עאמר, כהן, מגמאדוב וגנון.
המצטיין: אסולין. הוא דינאמי, בולט, כובש ומזכיר את אסולין הישן. עם זאת, הבעיות מחוץ למגרש והאופי הבעייתי מנעו ממנו לעשות משהו משמעותי בקריירה. הוא לא הגיע לאירופה, לא לקח תארים משמעותיים ולא הפך לשחקן נבחרת. הוא סקורר טבעי ואין הרבה שחקנים שמסוגלים לכבוש 12-13 בעונה לפחות, אבל מאחר וזה קרה רק בבני יהודה או מכבי פ"ת חייבים לקחת את זה בעירבון מוגבל.
טיפ: להכניס את עומר בוקסנבוים לעניינים. הנתונים לא מרשימים ושחקן כמוהו יכול לתת הרבה יותר.
מ.ס. אשדוד:
הקבוצה הכי לא יציבה בליגה. קבוצה מהנה לצפייה, אבל קיצונית מדי: התקפה אדירה, הגנה מחרידה.
אשדוד מתבססת בעיקר על כדורים גבוהים לרחבה, מאחר וגם שריקי וגם מקרייב שחקנים גבוהים שבולטים בעיקר בראש. שריקי ומקרייב כבשו ביחד כבר תשעה שערים וכבר כמה עונות אשדוד קבוצה התקפית מובהקת. אפילו הבאתו של יוסי מזרחי לא שינתה את זה - עם הסגל שלו איך תהיה לו הגנה? בכל מקרה, כדי להתבסס במרכז הטבלה תצטרך אשדוד להביא בחורף בלם וקשר אחורי, דבר שאין לה מאז עזיבת אוחיון.
המהלך הנכון: החתמתו של ברוך דגו. יחד עם רביבו יש לאשדוד קישור התקפי יצירתי במיוחד, כשרביבו מבשל ובועט מרחק ודגו מייצר את המצבים מהצד השמאלי.
המצטיין: שריקי. חמישה גולים יש לו, ובחלק הראשון, בו מקרייב לא פגע, הוא חיפה עליו ביכולת מצוינת.
בית"ר:
בית"ר נתנה סיבוב גרוע במיוחד. גאידמק עשה רעשים וגרם לאי ודאות בקבוצה, שום פוטר כבר אחרי מחזור אחד, ולעטר לקח יותר מדי זמן להתחבר לקבוצה. בסופו של דבר בית"ר השתפרה בארבעת המשחקים האחרונים, אבל בלי חלוץ מטרה היא לא תיקח אליפות. בית"ר מגיעה לעשרות מצבים, אבל חסר רגל מסיימת. ההתקפה לא תכליתית מספיק. מה שכן, ברוכיאן ממשיך להתבסס כשחקן ענק ומיכאל זנדברג חוזר לעצמו, כשגם לברק יצחקי יש כבר שישה שערים. לא ברור למה עטר "מחרים" את עידן טל ולא מבין שכשצריך מישהו שיפתח את ההגנה לטל יש את הניסיון, הבעיטה והכריזמה הטבעית למצוא פתרון. לפחות ההגנה השתפרה וחטפה רק שער אחד בשלושת המשחקים האחרונים.
המצטיין: ברוכיאן. גם במשחקים הכי גרועים הוא ייצר את כל המהלכים, שיתף פעולה מצוין עם בן שושן, כבש והיה השחקן הכי טוב בקבוצה.
טיפ: חלוץ, חלוץ, חלוץ.
הפועל פ"ת:
פ"ת הרשימה והתרחקה מהרגע הראשון מהתחתית. ויזה השתלט על המרכז וקיבל את החופש הראוי, יוסי רוזן איים מרחוק, אלימלך מביא אינטליגנציה בשער - אבל מעל כלום שמעון אבוחצירא, עם 9 גולים, עשה את ההבדל. למרות יחסים בעיתיים בתחילת הדרך בין מחפוד לג'נרל מנג'ר זאביק זלצר רעיון המנהל המקצועי עבד יפה. ג'וניור ויזה היה תכליתי הרבה יותר מאשר בבית"ר, שיחק יותר לעומק, הרבה יותר תכל'ס וחיפש את המשחק הקבוצתי ולא את הדריבל היוצא דופן שיש לו.
המצטיין: מבט של רוצח, בעיטה, כוח. אבוחצירא גם המצטיין וגם המפתיע - אף אחד לא חשב עליו ומשום מקום הוא כבש תשעה גולים. התמיכה הנהדרת של ויזה מאחור עזרה.
חסר: חלוץ זר. נימבה טוב לליגה הלאומית, לא לליגת העל. תוספת של חלוץ זר תעזור.
שאפו: על המקום שנותנים לצעירים. אבי ריקן פורח, שניר דורי זכה למשחק (גם אם באופן כפוי) ועכשיו מחכים לחזרתו של חן עזריאל.
מכבי ת"א:
סיבוב שהתחיל בסדר והמשיך גרוע. יותר מדי צ'אנסים ליבוריאן, אין מגנים, הגנה איטית מדי. טומאסיץ' התברר ככישלון ענק. למרות שלרב"ש הגיע עוד זמן, לפחות עד הדרבי, לקח את תפקיד המאמן בפועל אבי נמני, שאין לו שום ניסיון כמאמן. מכבי ניצחה את פ"ת, אבל פספסה ניצחון נגד אשדוד והתפרקה מול הפועל ת"א. הכוכבים לא התאקלמו, גם כי הם רגילים לקבוצות קטנות עם דרישות קטנות בהרבה - ולכן ישראלביץ', בוזגלו ויבוריאן פשוט לא מצאו את עצמם.
המצטיין: אין. הכוכבים לא פגעו וקשה למצוא מישהו שבאמת עשה שינוי חיובי. יותר קל למצוא מאכזבים.
טיפ להמשך: לתת דקות לאסוס, הוא קשוח בהרבה מז'אן ושות', להביא מגן שמאלי (בית"ר מחפשת לשחרר שחקנים אז אולי דנין, אפילו רוני גפני עדיף על הסגל הקיים) במקום טומאסיץ' האיטי והמחריד.
קריית שמונה:
עזיבתו של רב"ש פגעה בקבוצה. מישל דיין מאמן בינוני ומטה שלא הוכיח את עצמו אפילו בליגה הלאומית וקריית שמונה ניצחה את הגדולות אבל לא הצליחה מול קובצות ברמתה. החזרה של רוב הקבוצות לגודל טבעי והתחזקות חלק מהגדולות דחפה את הקריה עד למקום התשיעי, אבל היא הרבה יותר קרובה למקום השישי מלמאבק על הירידה.
מצטיין: הוא מהיר, הוא עשה בי"ס ליואב זיו ושמעון גרשון ולהגנת מכבי, הוא כבש נגד חיפה. יובל אבידור ממשיך להיות אחד מחלוצי העתיד של הכדורגל הישראלי. הוא מסוגל לשחק באמצע ובאגפים ושומר על יציבות בהתקפה הקריה.
המהלך האמיץ: קריית שמונה נתנה לדני עמוס את המפתחות לעניין השוער הראשון למרות חוסר ניסיונו, בעקבות עזיבתו של אלימלך. עמוס לא איכזב, ולהוציא יציאות רחוקות מדי מהשער פה ושם כשהוא מרגיש שאין עליו איום הוא הרשים מאוד.
בני יהודה:
בני יהודה הופכת לקבוצת תחתית קבועה. היא הייתה מתחת לקו האדום ברוב הסיבוב והסתפקה בשני ניצחונות. גיא לוזון מוכיח שוב שהוא מסוגל להצליח בקבוצת מרכז טבלה או בבית בפ"ת - אבל לא כשיש עליו לחץ להגיע לצמרת או להישאר בליגה. פדרו גלבאן דווקא הרשים עם ארבעה בישולים, אסי בלדוט נותן מסירות טובות להתקפה ואלירן עטר חלוץ מוכשר, אבל אין הגנה.
מצטיין: גלבאן.
טיפ: להביא שחקן הגנה, לפטר את גיא לוזון לפני ששוב בני יהודה תסתבך ולשים דגש על משה ביטון, שלא פוגע בינתיים.
בני סכנין:
השינוי בעמדת היו"ר, פרשת הבשמים, עזיבת הכוכבים. בני סכנין חזרה לגודלה הטבעי.
המצטיין: אוקוצ'ה.
המהלך הנכון: בני סכנין קפצה על המציאות שנזרקו בנתניה. אוקוצ'ה, חגאי, וגם עזריה המנוסה, טל חן ואנסומבו בקישור האחורי עשויים להספיק להישאר בליגה.
הכח ר"ג:
הסגל החלש בליגה.
המצטיין: ברק בדש.
2) התופעה הבולטת - ההתנהלות משפיעה על היכולת המקצועית:
בנתניה יאמר נותן שקט ובחר במאמן זר שיביא תרבות כדורגל שונה; יענקל'ה שחר כבר שנים הבעלים היציב בארץ, מבחינתו לעזוב זה לא בחשבון, והוא לא יפטר מאמן על הפסד מסכן; מצד שני, גאידמק פוגע בבית"ר ונמני משמש כהכל במכבי. גם הפועל ת"א נמצאת באי וודאות לגבי מי האיש החזק.
ההתנהלות של הקבוצות משפיעה על היכולת המקצועית. ככל שיש יותר שקט בקודקוד המאמן מרגיש בטוח והקבוצה מצליחה; מנגד, כשהמאמן הוא גם האיש החזק שאף אחד לא יכול לפטר אותו זה מצב לא בריא, ולא סתם מכבי מבולבלת. בסופו של דבר, שוב מוכח: שווה לתת למאמן הגנה וככה הוא ירגיש בטוח. מכבי ובית"ר כבר החליפו מאמן - ולא נראה שקרה שינוי לטובה. הכל מתחיל מההתנהלות ומשפיע גם על הדברים הכי קטנים.
3) הקבוצה המשמעותית - בית"ר:
בית"ר היא עדיין הקבוצה החזקה בארץ - ואם היא תתחיל להביא תוצאות היא עשויה לחזור להיות המועמדת הראשית לאליפות. השינוי ביכולת כבר הגיע, ולמרות התיקו בשבת נגד פ"ת היכולת משתפרת ממשחק למשחק, ההגנה התייצבה ועטר לאט לאט מתחבר. עטר מצא את ההרכב שלו והתחיל להריץ הרכב קבוע והיכולת המצוינת של ברוכיאן לצד השערים של יצחקי והיכולת הטובה של זנדברג עשו שינוי, אבל לא מספיק כרגע. בית"ר חייבת להתחיל לנצח בטדי, אחרת היא יכולה לשכוח ממקום חזק בצמרת. אליפות? אפשרי, לא כרגע. בית"ר מייצרת הכי הרבה כותרות בליגה וכל פיפס קטן יוצר דרמות גדולות. גם עתידן של מכבי חיפה ונתניה תלוי בבית"ר. אם בית"ר תגמור את הסיבוב הבא עם פער סביר מנתניה וחיפה - משהו כמו 5-6 נק' לכל היותר - היא תהיה המועמדת הראשית, כי יש לה את השחקנים שלקחו הכי הרבה אליפויות בארץ והכי מנוסים, וברגעי האמת תהיה להם עדיפות. הבעיה היא שלא בטוח שאחרי הסיבוב הבא בית"ר תהיה בפער סביר מהן.