זה התחיל בדיון לגבי ראש העיר הבא של י-ם (הבחירות יתקיימו ב11/11 אנא לכו להצביע) בין חבר לביני. אני הפעם תומך בניר ברקת (כבר עמדתי לנמק מדוע אני בעדו ונזכרתי על מה אני כותב ולכן אדלג על זה, ככה שמי שמעוניין לדעת יכול להתכתב בתגובות) ואילו חברי תומך בארקדי גאידמק. עם הזמן הדיון התגלגל האם אריה בר לב טוב או רע לבית"ר ירושלים.

אני טוען שטוב שהוא הגיע אך הגיע הזמן שילך, ורצוי כמה שיותר מוקדם. חברי טוען שבר לב הוא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לבית"ר ושעלינו לתמוך בו ולרצות אותו בראש הפרמידה כל עוד יש לו את הנכונות לתמוך בקבוצה.

לא משנה כמה ניסיתי להסביר את הנזק הישיר שעשה לקבוצה עם הבאת שכירי חרב שלא חלמנו לראות אצלנו (גרשון, זנדברג וטל הם רק רשימה חלקית), את תופתעת הערסים הקטנים וחברי לה פמיליה שהכניס לתוכנו (הקהל בטדי), את תאוצת תופעת איבוד הזהות של המועדון בתקופתו, חוסר המקצועיות, היחס המזלזל הפגוע, המעליב והמגעיל לאנשים, ההתנשאות (כל ההתנצלויות המפובקרות והשתלטות על ראיונות כאילו שכולם טיפשים והוא גאון הדור) המחשבה מלכתחילה שהוא יכול (והצליח חלקית) לקנות את אהדת הקהל בהונו וכנשק יום הדין נשלף המאמר החריף הזה, שאמנם אני לא מסכים עם כולו אבל בודאי עם מרבית הטיעונים והרעיון המרכזי שלו. לא הצלחתי לשכנע את חברי נגד ארקדי כבנאדם (ובתפקיד הסנגור אגיד כל הכבוד ובראבו על כל התרומות שלו! בלי טיפה של ציניות) ונגד ארקדי כבעלים.

ולכן אנסה לשכנע באמצעות תיאור פשוט של שני משחקי כדורגללל שהיו יכולים להתרחש בראשון הקרוב. הראשון בית"ר גאידמק והשני בית"ר שלנו:

בית"ר גאידמק- מכבי חיפה

הרכב: קאלה, אלבארז, גרשון, בנאדו, אמסלם, בואטנג, טל, פרננדז, ברוכיאן, אוחיון, יצחקי.

המשחק מתחיל בשליטה חיפאית למרות העידוד המאסיבי של הקהל בדקות הראשונות, הלחץ על השער הירשולמי רק הולך וגובר אבל ההגבהות הרבות של חיפה מוצאות רק את הראש של שני שחקני ההגנה המנוסים של בית"ר: גרשון ובנאדו. גם הבעיטות מרחוק בנתיים לא מוצאות כיוון.

בית"ר נכנסת למשחק לקראת סוף המחצית הראשונה ואף מגיע למצב של 100% גול, משה אוחיון לבד מול דוידוביץ' הכדור בקורה והחוצה.

את המחצית השניה הקהל פותח בנמנום שאפיין אותו במרבית שלבי המחצית הקודמת זאת למרות שבית"ר מתחילה לשחק כפייבוריטית וכמו שמצפים ממנה לשלוט בקצב המשחק ולהניע כדור, אירופה! מצבים עדיין אין אבל יש סיבות לאופטימיות, כשעטר רואה שהשערים לא מגיעים הוא מעלה את טוטו תמוז במקומו של אבירם ברוכיאן ובן יוסף מחליף את בנאדו שנפצע בראשו, הכניסה של תומר מלווה בשריקות בוז חלושות כנראה מכיוון ששוב השחקן דורש חוזה משודרג ומאיים בעזיבה לת"א.

הנהנ בדקה ה-80 זה מגיע, כדור קרן של עידן טל מוצא את קצה הנעל של אלבארז והכדור יורד מהמשקוף ישירות לרשת.

רעש והמולה בטדי, כך זה גם נגמר 0-1 בית"ר, עוד 3נק'.

בית"ר שלנו- מכבי חיפה

הרכב: הרוש, קוזוקין, זיו, טיבי ונוצ'ו (בלם זר שהגיע מליגת המשנה ברוסיה), מויאל, ברוכיאן, עזריאל, רדווסקי (קשר מרכז שדה שהגיע בהעברה חופשית מלימסול), בן שושן, תמוז.

טירוף מוחלט בטדי ופתיחה סוערת של הקבוצה, ראשונים לכל כדור הבית"ר ורק חוסר דיוק בשליש האחרון של המגרש מונע מהם להגיע למצבים בטוחים. דווקא בתוך כל הלחץ הבית"רי מצב נייח 35 מטר מהשער, הגבהה הרוש יוצא לא טוב מתנגש בטיבי ובוקולי דוחק מקרוב 1-0 חיפה. הקהל לא מתייאש וממשיך לעודד, ברוכיאן משתלט על המשחק, הכל עובר  דרכו גם הכדור הזה בין קרופניק לחרזי שמגיע לבן שושן ושער! בית"ר משווה.

עד להפסקה המשחק קצת נרגע ולמחצית שתי הקבוצות יורדות בשיווין. כבר במחצית שני חילופים: ורד מחליף את עזריאל וריקן מחליף את רווסקי. ב-5 הדק' הראשונותש שליטה של הירוקים באופן טוטאלי ורק משחק הקרבה נפלא של יואב זיו באגף שמאל מונע מהחיפאים כיבושים, הקהל מתעורר ובקריאות אוו מי זה ארבייטמן? מי זה ארבייטמן? מי זה ארבייטמן? בן שושן! סוחף את כל הקבוצה, כמה חילוצי כדור מרשימים ומספר פעולות וירטואזיות חביבות של ורד משחררות את הלחץ מהקבוצה ושוב בית"ר היא זו שיוזמת.

בדקה ה-62 הגמול מגיע בצורת כדור ברשת הככונה, 1-2 לבית"ר משער נפלא של טיבי, הכל התחיל בספרינט של קוז'וקין על הקו הימני, דאבל פס עם ברוכיאן, הגבהה חזקה ומדוייקת וטיבי שהצטרף מאחור מגיע ובועט טיל לחיבורים. יואב זיו קצת מדשדש בעקבות הכניסה האחרונה של פאנטיני בו שנראה מתוסכל מהיכולת המופלאה שזיו מגלה היום, אמסלם ויצחקי ודנין וצ'רפי (הטוגולזי החדש שהגיע מהמילואים של נוריץ') מתחממים.

לבסוף זיו לא יכול לצאת ולשאגות "נשמה! נשמה!" של הקהל הוא יורד ומפנה את מקומו לברק יצחקי. בית"ר לא מסתפקת ביתרון של שער אחד ומחפשת עוד, חיפה יוצאת למתפרצת של 4על 2 3דק' לסיום, קובי מויאל מכשיל את קולמה ברחבה.

את הפנדל ניגש לבעוט עומרי אפק שובעט חלש מאד לאמצע, הכדור בקושי מגיע לקו השער אבל הרוש שכבר הימר שמאלה לא יכל להגיע לכדור. 2-2 בסיום, תיקו שלישי העונה מתוך ארבעה משחקים.

אבל האוהדים יוצאים אופטימיים, עם הצעירים האלה אפשר להגיע רחוק, אולי אפילו כבר במשחק הבא ניראה יותר טוב חושבים בדרך היציאה הממושכת מאיצטדיון טדי.

http://www.youtube.com/watch?v=jr4y1rcyqdo (קישור לוידאו)