מס' צפיות - 995
דירוג ממוצע -
פרופ' אלי כרמלי: פעילות גופנית היא תרופה
מה קורה לשריר שמתנוון וכיצד הוא משפיע על תפקודו של האדם הזקן ובעיקר על שווי משקלו? מאיר חוטקובסקי קיבל שיעור בנושא מפרופ' אלי כרמלי (67), ספורטאי - רץ מרתון, רוכב אופני שטח ולאחרונה עוסק גם בטאי צי. שנים רבות חוקר פרופ' כרמלי את השריר המשורטט ומאפייניו באוכלוסייה מבוגרת. הוא החל את דרכו האקדמאית כפיזיותרפיסט, והמשיך בלימודים מתקדמים במדעי הרפואה, שימש בתפקידים ניהול כראש חוג באוניברסיטת תל אביב וח
מאת: מאיר חוטקובסקי 08/01/23 (21:11)

שיווי משקל בקרב מבוגרים

הסטטיסטיקה לא משקרת. היא אולי אף מפחיתה מחומרת המצב כי לא הכול מדווח. בארץ מתרחשים כ- 20,000 נפילות בשנה בקרב קהל הקשישים. הסיבות העיקריות לכך הן  מעידות על ליקוי מסוים במערכות פיזיולוגיות הקשורות לשווי משקל. נפילות הן הגורם החמישי לתמותה בגיל השלישי. "הנפילה היא גם נטל למשפחה שמשבשת לה את החיים. זו תחילה של הידרדרות שלעיתים קרובות אין ממנה חזרה". לדבריו של פרופ' כרמלי לשרירים יש תפקיד מרכזי בשמירה על שיווי המשקל ובמיוחד בגיל המבוגר. מסביר פרופ' כרמלי: "השריר הוא איבר תנועתי ובתוכו מערכות ביולוגיות מופלאות לביצוע תנועה, להתאוששות, לתיקון ולתחזוקה שוטפת. התובנה המכנית לגבי השרירים היא   USE IT OR LOOSE IT ("תשתמש או שתאבד"). השריר צמא לתנועה. הוא זקוק לתנועה. חוסר תנועה מוביל לסינגלים רבים שסופם הוא ניוון, חולשה ואף מוות של סיבי שריר. זה הרקע והסיבה מדוע חשוב ביותר לעסוק בפעילות גופנית". עוד נחזור בשיחתנו על חשיבות הפעילות הגופנית לאוכלוסייה המבוגרת.

 הילד של אמא

"נולדתי בקיבוץ יפעת. הורי היו חברי הקיבוץ. אבי יליד הארץ ואילו אמי הגיעה בגיל שנה וחצי מפולין. יצאתי לאוויר העולם שעה ו-20 דקות לפני לידת אחי התאום". זוג התאומים, אלי וגיל, מצטרפים לאחיהם הבכור רענן שנקרא עם שם העיר רעננה. "בשנות ה-50 המוקדמות הורי גרו ברעננה והחליטו לקרוא לאחינו הבכור על שם העיר". זמן קצר לאחר הולדת התאומים עזבה המשפחה את הקיבוץ ולמעשה ילדותו ונעוריו של כרמלי עברו בחיפה, בכרמל הצרפתי, לשם עקרה המשפחה על מנת לתמוך בסב המשפחה עקב בריאותו הלקויה. כרמלי מעיד "שהמורים בבית ספר תיכון-חדש ידעו לתת לתלמידים כלים כיצד למצות את עצמם". כרמלי מודה בענווה כי קיבל חינוך 'אריסטוקרטי' כמי שהיה תושב בכרמל והיה צמוד לאימו באופן יוצא דופן. "הייתי הילד של אמא. הילד שאמא לימדה אותו לרקום לתפור ולגהץ. לעשות כביסה, לתלות כביסה, ולקפל את הכביסה...הייתי ילד טוב". בבית הספר היסודי כרמלי היה חבר בתנועת הצופים ובתיכון הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. "שימשתי כמדריך ומרכז שבט, גם בזמן היותי חייל. קיבלתי חופשה מיוחדת (חל"ת) לשם כך". עם גיוסו התנדב לנח"ל כמסלול טבעי במסגרת תנועת הנוער העובד, גרעין לקיבוץ עין זיוון ברמת הגולן, הוכשר כקצין והיה ממקימי גדוד בט"ש 931 של הנח"ל.

התלבטות בבחירת המקצוע

המניע לבחירתו של כרמלי במקצוע הפיזיותרפיה נבעה מפציעה שנגרמה לו בכתף עקב אימוני גודו בהיותו נער בתיכון. "בחופש הגדול בין כיתה י"א לי"ב הייתי במחנה אימוני גודו בסחנה ונפצעתי באזור הכתף. הייתי זקוק לפיזיותרפיה. אז עוד אפילו לא ידעתי לבטא את המילה פיזיותרפיה נכון. הפציעה הייתה לא פשוטה ועשו לי טיפולים בכתפיים. התרשמתי מאד מהמקצועיות ומהגישה החיובית של המטפלים. בהיותי בצבא תכננתי את עתידי והתלבטתי בין להיות עיתונאי, כי אהבתי מאד לכתוב ואני אוהב לכתוב גם כיום, לבין ללמוד פיזיותרפיה". בסופו של דבר הבחירה נפלה על לימודי הפיזיותרפיה במכון וינגייט, אך הלימודים החלו בקושי רב: "עצם הבחירה במקצוע הפיזיותרפיה הייתה קצת יומרנית כי בסה"כ קיבלו בכל מחזור כ-25 סטודנטים, אך לשמחתי הרבה הצלחתי לעבור את המשוכות והתקבלתי. עם תחילת הלימודים גויסתי למילואים והגעתי לאחר חמישה שבועות ולא הבנתי מילה מה דיברו בכתה. מושגי יסוד באנטומיה ובפיזיולוגיה נשמעו לי כמו סינית. לקח לי זמן רב להדביק את החומר". 

ריצה למרחקים ארוכים

משפחת כרמלי חיה ונושמת פעילות גופנית והעיסוק בספורט מובנה באישיותם של בני המשפחה. כרמלי: "כשהמשפחה עזבה את קיבוץ יפעת לחיפה, אבא ירש את הנגרייה מסבא והחל לעסוק בנגרות. בקיבוץ הוא שימש מורה להתעמלות והוא הנחיל לנו, שלושת האחים, את האהבה לספורט מהיום שנעמדנו על הרגלים". עד היום, גם בגילו המתקדם, כרמלי עוסק בספורט הדורש המון מאמץ/כושר גופני ומנטלי. מאחוריו 4 מרוצי מרתון מלאים (42 קילומטרים) שלושה בארץ ואחד במילנו. "לפני הקורונה עשינו את מרוץ 'חצי איש הברזל' כאשר האח גילי שוחה 2 ק"מ, האח רענן רוכב 90 ק"מ על אופניים ואני רץ חצי מרתון". מרוץ איש הברזל הוא אחד מהתחרויות הקשות. תחרות זו היא שילוב של 3 ענפי ספורט הדורשים מאמץ עילאי ומביאים את הספורטאי לקצה גבול היכולת. כרמלי: "החוכמה היא לדעת להקשיב לגוף. הריצה למרחקים ארוכים מלמדת אותך להיות בעל הבית על גופך. אם נלך אחורנית לשבטים הקדומים שחיו במערות והיו חייבים להתמודד בבריחה מחיות טורפות או מאידך לצוד חיות לצורך קיומם, אנו למדים כי הם עברו בריצה ובהליכה בין 30-20 קילומטרים ביום. עכשיו נשאלת השאלה מה קרה לשריר ב'מהלך ההיסטוריה' מבחינה ביולוגית. האם השריר של האדם המודרני שינה את הביולוגיה שלו והוא אינו מסוגל לבצע מאמצעם פיזיים כפי שעשה איש המערות, או שיש לו לאדם המודרני את אותם גנים אך הוא פשוט  צריך ל"העיר" אותם. היום אנחנו יודעים ברמה של ה-ד.נ.איי איזה גנים מעורבים וקשורים למאמצים ארוכים ומה קרה להם בגיל מבוגר". כרמלי גם מקפיד על תזונה נכונה. "בצעירותי הייתי צימחוני מטעמי בריאות במשך כ-18 שנים. עם נישואי חזרתי לאכול בשר. חשוב ביותר כי מי שבשר אינו נכלל בתפריטו חייב שתזונתו תהיה מאוזנת ותכלול את כל אבות המזון כולל חלבון שחשוב ביותר לתחזוקת הגוף ובניית השריר, ובמיוחד לאדם הזקן".

 

לימודים וניסיון תעסוקתי

תוך כדי לימודיו במכון וינגייט כרמלי מתוודה לרעייתו לעתיד, ורדה, שחקנית כדורסל שלמדה בווינגיט חינוך גופני במגמה של חינוך מיוחד, וביחד מביאים לעולם שלושה ילדים, ועם הזמן מתרחבת המשפחה בשישה נכדים. כרמלי: "יש לי קשר מצוין עם הנכדים. אני מאמין שאני סבא מעורב ומשתדל להקדיש להם זמן איכות". עם סיום לימודי הפיזיותרפיה מתקבל כרמלי כעובד מן המניין במשרה מלאה בבית חולים רמב"ם בחיפה ועבד בו שבע שנים". בבית חולים רמב"ם עושים רוטציות בין המחלקה השונות על מנת להיחשף למחלות שונות ולשיטות פיזיותרפיה בהתאם. "במקביל לעבודתי בבית החולים שימשתי במשך שנה כפיזיותרפיסט, של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, כיד ימינו של הפיזיותרפיסט האגדי פיני שרון. בשנת 1986 מתפרסם מכרז חיצוני לפיזיותרפיסט לקיבוץ בעמק הירדן. "ניגשתי למכרז וזכיתי בו. אני ומשפחתי עברנו להתגורר בקיבוץ דגניה ב' והמשכתי לעבוד בבית חולים רמב"ם בחצי משרה. אשתי המשיכה בעבודתה בחינוך המיוחד בטבריה. למרות שההגדרה שלנו הייתה 'תושבי חוץ' היינו מעורבים מאד בחיי הקיבוץ ועשינו תורנויות בחדר האוכל, בגד"ש (גידולי שדה), ברפת, ולקחנו חלק פעיל בפעילויות תרבות וספורט כמו כל חבר קיבוץ. קבוצת דגנייה ב' היתה לנו ממש בית חם". בחלוף שנים, מאז למד כרמלי פיזיותרפיה בווינגיט, נפתחה תוכנית השלמה לתואר ראשון באוניברסיטה ללימודי פיזיותרפיה. כרמלי: "ב-1986 נפתחה לראשונה באוניברסיטת ת"א התוכנית ללימודי השלמה לתואר ראשון בפיזיותרפיה לפיזיותרפיסטים וותיקים. עד אז היו רק לימודי הסמכה. מעבר לימודי הפיזיותרפיה ממכללת וינגייט לאוניברסיטה שינתה במידה רבה את פני המקצוע, הפיזיותרפיה הפכה להיות מקצוע קליני, מחקרי ומבוסס ראיות. לימודי תואר של 4 שנים. אנו כפיזיותרפיסטים וותיקים ובעלי ניסיון עשינו לימודי השלמה. הייתי במחזור הראשון וקיבלנו את התואר". כרמלי לא מסתפק בכך. עם האוכל בא התיאבון והוא רוצה להרחיב את הידע שלו. "לא היו עדין לימודי תואר שני בישראל בפיזיותרפיה, אז החלטתי לנסות ולהתקבל ללימודי מדעי הרפואה לתואר שני בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון. לתוכנית התקבלו עשרה סטודנטים כאשר כולם באו מתחום הרפואה ואני היחיד שהגעתי מתחום הפיזיותרפיה". לימודי התואר השני והשלישי בטכניון שאבו את כרמלי למסלול PHD (מחקר) שעיקרו חקר הביולוגיה של השריר. "מאז 1987 ועד היום, אני למעשה חובש שני כובעים. כקלינאי אני פיזיותרפיסט המטפל באנשים, וכאיש אקדמיה אני עוסק בהוראה ובמחקר. אני עושה היום מחקר בסיסי בחקר הביולוגיה של השריר ומחקר קליני על ביצועי שריר בקרב אנשים לאחר אירוע מוחי".

המשיכה לנושא השריר

נטייתו של כרמלי לחקר השריר היא פועל יוצא מלימודי הפיזיותרפיה והרצון יוצא הדופן שלו להבין כיצד השרירים, שאיתם הוא בא במגע יום יומי בטיפוליו בחולים השונים משפיע עליהם. "תמיד רציתי לדעת מה קורה בשריר אצל אדם מבוגר ובקרב אנשים שעברו אירוע מוחי, מה קורה לשריר לאחר פציעה, לאחר חוסר שימוש ועוד. רציתי להיכנס לעומק הנושא. לא רק איך מופעל השריר אלא לראות בתוך השריר, על ידי מיקרוסקופ, מה קורה למעשה וממה השריר מורכב. הגעתי לפרופ' זילברמן שהיה ראש החוג לביולוגיה של התא ואנטומיה בפקולטה לרפואה בטכניון, אמרתי לו: 'אני פיזיותרפיסט ואני רוצה לעשות תואר שני'. הוא אמר: 'אין לנו תואר שני, אבל יש לי רעיון עבורך, תקבע פגישה עם פרופ' אברהם רזניק'. ואכן קבעתי  פגישה ונפגשתי עם פרופ' רזניק שאמר לי כי הוא מבין שאני איש קליני דבר שהוא עצמו אינו מבין כל -כך, ועל עצמו הוא העיד שהוא איש שרירים בהיבט הביולוגי והציע שנאחד כוחות. ואכן זו הייתה סימביוזה מאד מעניינת ומאד מוצלחת. זו הייתה כעין אהבה ממבט ראשון. הרקמה השרירית כבשה את מוחי ולבבי. המחקר הראשון עסקתי היה השפעת הורמון הגדילה על הזדקנות השריר במצבי שימוש ואי שימוש שונים".

חקר השריר הזקן

במשך מספר שנים עוסק כרמלי בשריר מהיבטיו השונים, כאשר הניסויים במעבדה היו על מודלים של מכרסמים (חולדות ועכברים). "מצאנו כי לאחר שאחת מרגליו של המכרסם גובסה, ליצירת אי יכולת להניע את מפרקי הברך והקרסול, שריריו באותו אזור מתנוונים. היו לנו מספר קבוצות ניסוי, בעיקר של חולדות צעירות, בוגרות וזקנות. קיבענו ל 4 שבועות את אחת מרגלי החולדות באחת משתי השיטות הבאות: גבס או קיבוע חיצוני. לאחר הסרת הקיבוע בדקנו את הכימיה של השריר כמו אנזימים שונים, רדיקלים חופשים, נוגדי חימצון ועוד. בשלב הבא שמנו את קבוצות החולדות על מסילת ריצה ולמשך 2-3 שבועות ולאחר-מכן עשינו אנליזות כימיות ומיקרוסקופיות בשריר על מנת ללמוד על יכולת ההתאוששות של השרירים השונים בקבוצות הגיל השונות. אחת המסקנות היתה שגם לשריר זקן, שעבר קיבוע למשך חודש שגרם לשרירים להיות עוד יותר מנוונים, ולאחר הקיבוע החולדות רצו כשבועיים על גבי מסילה, יש עדין לשרירים פוטנציאל להשתקם".

בתחילת שנת 1993 מסיים כרמלי את למודי התואר השלישי במדעי הרפואה. "עם סיום לימודי בטכניון נסענו לארה"ב. שם, ב"אוניברסיטת פלורידה" בעיר גיינסוויל עשיתי את הפוסט דוקטורט".

הלוואי עלינו

שהיית משפחת כרמלי בפלורידה נמשכת 6 שנים, לאחר לימודי הפוסט דוק הוא משמש כאיש סגל ומרצה מן המניין, בדרגת פרופ' חבר ב"אוניברסיטת נובה" בעיר פורט לודרדייל. "הסיבה שבחרתי לעשות את מחקריי בפלורידה הייתה בגלל ריכוז הזקנים במקום. נדהמתי מהכבוד שהם מקבלים מהסביבה, והיחס ההולם לגילם ותבונתם. הלוואי שבארץ ילמדו להתייחס כך לאוכלוסייה המזדקנת". עם שובה של המשפחה ארצה בשנת 1998, ורדה רעייתו של כרמלי מתמנה למנהלת בית ספר והוא משתלב כחבר סגל אקדמי בכיר בחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב. "שימשתי כראש החוג למספר שנים, ובשנת 2012  עברתי לחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה. באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר היתה לי מעבדה ביולוגית בנושא השריר ועם המעבר לאוניברסיטת חיפה עברתי למחקר קליני על בני אדם מבוגרים". עם השנים חבר כרמלי לחברת סטרטאפ ישראלית שפיתחה רובוט לשיפור תנועת יד פגועה והמיטיבה את יכולת התנועה שלה. "עשינו מספר מחקרים בנושא. יש משהו מיוחד ברובוט וזו למעשה פעילותי עד היום הזה".

לעולם לא מאוחר לעסוק בפעילות גופנית

במסגרת הרצאותיו ומחקריו של פרופ' כרמלי בחקר מאפייני השריר המזדקן, נוצר חיבור בנו לבין מספר עמותות: העמותה לחקר רדיקלים חופשיים, העמותה הישראלית לגרונטולוגיה, והעמותה הישראלית לבני משפחה מטפלים. בתקופת הקורונה יזמה האגודה לגרונטולוגיה מפגש זום עם פרופ' כרמלי בנושא חשיבות הפעילות הגופנית בגיל השלישי. המפגש זכה להצלחה ונכחו בו מאזינים 'וותיקים'. כל ההרצאה מופיעה במרשתת. "אני שמח לפרוש את משנתי בפני קהלים מבוגרים, להסביר ולשכנע עד כמה פעילות גופנית היא חשובה לבריאות ובפרט בגיל המתקדם". לאחרונה גילה כרמלי את היתרונות המשמעותיים של הטאי צי לקהל המבוגר. מדובר באחת מאומנויות הלחימה העתיקות אך כיום אותה אומנות משמשת בסין ובעולם למטרות בריאותיות  בלבד. "יש מספר סגנונות ואני נהנה מהעיסוק בטאי צי. מאד התחברתי לזה. זה ספורט שהוא מצוין למבוגרים ומאד מומלץ. הוא טוב גם לאנשים שלא עשו פעילות ספורט קודמת". לדברי פרופ' כרמלי לעולם לא מאוחר להתחיל פעילות גופנית. "גם אלו שלא עסקו בספורט בצעירותם אני ממליץ להתחיל להניע את גופם. אבל, חשוב ביותר להקשיב לגוף בזמן האימון על מנת למנוע נזקים ופגיעות. עדיף לעשות פעילות פיזית מעטה מלא לא לעשותה כלל". המלצה חשובה של כרמלי היא לגוון סוגי פעילות כמו הליכה, אירובי, גמישות פילאטיס טאי צ'י ועוד.

איש של געגועים

פרופ' כרמלי הוא איש עסוק שמוזמן להרצות בכנסים בינלאומיים בתחומים שונים ברחבי העולם. בחודש שעבר יצא לאור ספרו השלישי "דרכו של שריר". ספר זה מצטרף לשני ספריו הקודמים שגם הם עוסקים בנושא השריר והתנועה. "בספרי החדש "דרכו של שריר" הדגש בספר הוא לא השריר עצמו  אלא החוקרים שחקרו את השריר. זה החל בסין, במצרים, ביוון וברומא ובעת החדשה של ימי הביניים. כיצד התייחסו לשריר, איך למדו אותו, איך הבינו אותו ועוד. בספר מוזכרים 170 חוקרים מרחבי העולם" כרמלי מעיד על עצמו כי הוא אדם אופטימי. "תכונה זו מוסיפה המון לבריאות" הוא אומר בחיוך. הוא גם איש שהעבר מעסיק אותו. "יש לי אוסף של עתיקות בבית ובחצר".

עם פרידתי מפרופ' כרמלי הוא לא מרפה ומבקש להדגיש עד כמה הפעילות הגופנית יש לה ערך מוסף שאין לנו את הפריווילגיה שלא לעסוק בה. "שרירים חזקים הם מאוד משמעותיים לאיכות חיים. אף פעם לא מאוחר לעסוק בפעילות גופנית. הערך הגופני והנפשי בעיסוק הספורט לא יסולא בפז. צריך להבין – פעילות גופנית זו התרופה הטובה ביותר לגוף האדם".

הערת המערכת: פרופ' אלי כרמלי מוכן לקבל שאלות מקוראינו בנושאי השריר ופעילות גופנית, וישיב לפונים אליו באופן פרטני לשאלותיהם.

להלן אמצעי הקשר של פרופ' אלי כרמלי. דוא"ל:  ecarmeli@univ.haifa.ac.il

טלפון: 050-7393454

הכותב הוא חבר באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית ומועצת העיתונות.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר