אנחנו לא נמצאים בפעם הראשונה בחיינו בספרד, אך גם כאן, כמו בכל מקום אחר בעולם, אפילו לתייר המנוסה ביותר, קורים לעתים דברים, המפתיעים אותו, גורמים נזק לרכושו, מפחידים אותו, מביכים אותו, או כמו במקרה הנוכחי, מביאים לכך, שירגיש אידיוט מושלם.
הגענו למלגה עם טיסה ומשם היינו אמורים להמשיך באוטובוס למרבלה. מיקום תחנת האוטובוס מושלם - כ-50 מטרים לפני שער היציאה של הטרמינל. רכשנו את הכרטיסים - 6 אירו בלבד לשנינו - וכיוון שנותרה בידינו כחצי שעה עד לצאת האוטובוס שלנו, נכנסנו לבית קפה בקרבת המקום. כ-10 דקות לפני צאת האוטובוס, גררנו את מזוודותינו לספסל התחנה והמתנו לבואו של האוטובוס שלנו. בתחנה ישבו גם מספר אנשים אחרים, אבל לא מצאנו צורך להטרידם בשאלות. על לוח הזמנים בקיר הזכוכית שמאחורינו נרשם בצורה ברורה, כי האוטובוס יוצא ב-11.30 והיינו בטוחים בכך שהוא יופיע תוך דקות אחדות.
עד עתה, הייתה לנו רק התנסות חיובית עם התחבורה הציבורית בספרד. מה כתבתי על הנושא לפני כשלוש שנים? "לדעתנו, המונח 'ידידותי למשתמש' יתאר בצורה הטובה ביותר את התחבורה הציבורית במלגה. רמת תחנות האוטובוס נמצאת כמה וכמה דרגות מעל לזאת בארצנו. הן מוארות, מצוידות במושבים נוחים ובמקומות מרכזיים גם בשילוט אלקטרוני הבולט לרחוק ומציין את התאריך, השעה, הקו אותן הן משרתות (והחשוב ביותר) כמה דקות נותרו עד להגעת האוטובוס הבא!"
במרחק כ-10 מטרים מאתנו חנה אוטובוס, אבל לא הקדשנו לו תשומת-לב כל שהיא, עד שבדיוק ב-11.30, הנהג התניע, סגר את הדלת ויצא לדרך. רק כאשר הרכב חלף על-ידינו, הבחנו בשלט על החלון הצדדי: 'מרבלה'. נרעשים אצנו למשרדי חברת האוטובוסים ושטחנו את תלונתנו בפני הגברת הצעירה. היינו בזמן בתחנה, אך האוטובוס לא עצר לנו. הפקידה משכה בכתפה: "בתחנה עוצרים גם קוים אחרים, לזה שיצא למרבלה כנראה לא היה מקום ונאלץ לחנות מחוץ לתחנה".
הצהרתנו בשבועת צופים שבמשך הדקות הארוכות בהן ישבנו בתחנה, אף אוטובוס אחר לא עצר בה, לא עשתה עליה כל רושם והיא הודיעה לנו, כי נצטרך לרכוש כרטיס חדש. החלפתי דיסקט ובמקום להטיח בה את עלבוננו, פניתי אליה בנעימים ולבסוף נעתרה והאריכה את תוקף כרטיסינו. הודיתי לה ב'מוצ'וס גרציאס' ותפסנו עמדה על ספסל קרוב, להמתין שעה נוספת עד לצאת האוטובוס הבא.
למזלנו הגדול, המקרה הקודם עשה אותנו סופר-זהירים, אחרת היינו גם אותו מחמיצים! התחנה הייתה גם עתה ריקה, אבל במרחק ניכר ממנה, חנה אוטובוס. ממקום מושבנו ראינו, כי דלת הכניסה סגורה, אבל דלתות תא המטען פתוחות. נוסעים הגיעו כל העת, הניחו את מטענם בתא ועמדו בתור לפני דלת הכניסה. התור המזדנב הארוך הזה היה זה שעורר את תשומת לבנו. שאלתי את אחד העומדים בו, לאיזה קוו הם מחכים וכאשר ענה, כי לאוטובוס היוצא למרבלה, אספנו את המטען שלנו, הנחנו אותו בתא המטען וגם אנחנו הצטרפנו לתור. 2 דקות לפני השעה היעודה, הופיע הנהג, פתח את דלת הכניסה, בדק את הכרטיסים ובדיוק בזמן יצא לדרכו.
מקרה זה הזכיר לי אחר, כאשר אשתי נסעה בשעתו, כחברת משלחת לאיטליה. "הישראלים הגיעו לרומא ביום א' בצהרי היום, נסעו במונית למקום המפגש המיועד, משרד החוץ האיטלקי, אך איש לא חיכה להם במקום. הבניין היה סגור והשוער אך משך בכתפיו. הם המתינו בסבלנות בחוץ - אחר-הכול גם בני-ארצנו אינם מצטיינים בדייקנותם - ואחר זמן-מה הבחינו בקבוצות נוספות שנדדו באזור כשיות אובדות. התברר שאלה הם חברי משלחות מארצות אחרות, שאף הן הוזמנו לקורס לאיטלקית. סוף-סוף נקט אחד הישראלים ביוזמה והחל לתור בסביבה הקרובה והרחוקה. באחד הרחובות הסמוכים מצא אוטובוס חונה. הנהג ישב במושב הקדמי כאדם שאין לו כל דאגה בעולם, מעשן להנאתו, מקשיב למוזיקה. הוא דיבר איטלקית בלבד, אבל כאשר שמע את השם catanzaro (שם העיר בה עמד הקורס להתקיים), התחייך והנהן בראשו נמרצות".
ההבדל הוא שהנהג לעיל לפחות חיכה בסבלנות לנוסעיו.
אינני יודע מה הן המסקנה המתבקשת מהמקרה הנ"ל. אולי רק זאת, שהמנטאליות של העמים הלטיניים שונה במקצת מזאת שלנו וגם זאת, כי בחו"ל עליך תמיד לצפות לאירועים בלתי-צפויים ולא להתבייש לשאול שאלות. אף אחד אינו רוצה שיחשיבוהו למטומטם, אבל אם בגלל חוסר ידיעתו יחמיץ את האוטובוס, הרכבת, הטיסה שלו, לא ימצא את הדרך למלונו, יתנהג בחוסר נימוס, ישתמש בסכו"ם בצורה לא נכונה, הרושם שייעשה על המקומיים יהיה גרוע בהרבה. אלה הרי בטוחים בכך שאורח חייהם, צורת התנהלותם, מנהגיהם טבעיים, הגיוניים ומובנים מאליהם והזרים הם המוזרים.