מס' צפיות - 212
דירוג ממוצע -
פראג הזהובה
מאת: אברי שחם 27/06/11 (07:41)

שנים לא הייתי בפראג וכשניתנה לי הזדמנות לשוב ולבקר בה, קפצתי על המציאה. מצאתי את העיר מקסימה מתמיד, אולם גם למזג האוויר היה חלק בכך שנהניתי, השמש זרחה רוב הזמן וגם המעלות היו נוחות לטיולים. )כאן אני חייב להעיר, כי אם היה לי עדיין אימון כלשהו בתחזיות מזג האוויר, עתה אבדתי אותו לחלוטין. כל התחזיות ניבאו ארבע ימי גשם ויום נוסף מעונן, אולם כאמור, השמש זרחה בכל ימי שהותי בפראג, מלבד ממטר בודד של מספר דקות).

כהרגלי, לקחתי עימי יותר מדי דברים. לא נזקקתי כלל לשני הסוודרים ושלושת הז'קטים שארזתי. מארגני האירוע בו השתתפתי (סמינר על קפקא ותולדות פראג), בחרו בשיטה המועדפת עליי ומלבד יום אחד, בו התקיימה בצ'כיה שביתת תחבורה והמארגנים גייסו את חבריהם להסעות ברכבים הפרטיים שלהם, נערכו כל הסיורים באמצעות התחבורה הציבורית: אוטובוסים, חשמליות והרכבת התחתית. לתחתית של פראג נחשפתי בפעם הראשונה ומצאתיה מהירה, נוחה ונקייה, אם כי בתחנה הסופית בה נמצא מלוננו, לא היו מדרגות נעות, המעלית הושבתה וכמעט פרחה נשמתי כשנאלצתי לסחוב את מזוודותיי תחילה במורד ואחר במעלה כ-25 מדרגות.

בביקורי הקודם בפראג, ערכתי השוואה בינה ובין העיר שכלל אינני מנסה להסתיר את חיבתי הרבה אליה, בודפשט. שתי הבירות דומות באופן בסיסי, שתיהן משתרעות על שני צדדיו של נהר רחב ובשתיהן הגדה המזרחית, המישורית, היא העירונית, המסחרית יותר, בעוד שעל המערבית, ההררית, נישאת טירה יפיפייה. גם הארכיטקטורה שלהן - כמו גם של ווניה וערים מרכז אירופאיות רבות - דומה מאד. בשעתו החלטתי, כי פראג אומנם יפה מאד, אבל קצת פרובינציאלית. הפעם נאלצתי לצערי לקבוע, שהבירה הצ'כית עולה מכמה בחינות חשובות על ההונגרית. גם בפעם הקודמת שמתי לב לכך שהבניינים במרכז ההיסטורי משופצים ושמורים להפליא. סיפקתי גם תירוץ, כי בפראג לא התחוללו קרבות יותר מ-250 שנים, בעוד שבודפשט עברה מספר מלחמות הרסניות, החל מהמהפכה של 1848-49, בה הצבא האוסטרי הרעיש בתותחיו את השורה הארוכה של המבנים המרשימים על שפת הדנובה, דרך מלחמת העולם השנייה, בה בעלות הברית הפציצוה באכזריות ועד להתקוממות של 1956, בה הטנקים הרוסיים זרעו הרס רב בבניינים בהם התבצרו המתקוממים.

מאז עבר כעשור. בבודפשט שוחזרו ושופצו בניינים רבים, רבים מהם מוארים בלילה והמראה מרהיב מאין כמוהו, אבל לצדם עדיין נותרו רבים אחרים, שתחת הטיח המתקלף, חורי הפגזים והכדורים, צבעם האפור-מלוכלך, ניתן להבחין ביופיים המקורי, המשווע לשחזור הנאמן לתקופה. בטיוליי במרכז פראג אולי לא הגעתי לכל סמטה נידחת, לא שמתי לב לכל פרט, אבל לא נתקלתי באף בית שמראהו היה מוזנח, מדכא. הרחובות הגדושים תיירים, היו נקיים מאד. אף קרונות הרכבת התחתית, שכבר הזכרתיה, היו מרווחים, מודרניים והרבה פחות צפופים מאלה של בודפשט. בתחנות התחתית של פראג גם לא נראים גדודי מבקרי הכרטיסים האימתניים, הניצבים בבודפשט בכל כניסה ויציאה. יתכן ואזרחי צ'כיה הם יותר שומרי חוק, הקנסות על אי-רכישת כרטיס חמורים יותר, או שחברת התחבורה העירונית מוכנה מראש להפסיד חלק מסוים מהכנסותיה, הרי גם משכורותיהם של מבקרי הכרטיסים דורשות תקצוב.

מצאתי גם, כי הצ'כים פחות מכופתרים ורשמיים. רבים מהגברים ברחוב נועלים סנדלים עם גרביים. ידידה מקומית סיפרה לי, כי הצ'כים נוסעים גם לוועידות בינלאומיות בהנעלה כזאת ועמיתיהם מארצות אחרות, עושים מהם צחוק בשל כך.

מה שמופלא בעיניי בפראג, איזה מקום מרכזי תפשו בהיסטוריה שלה היהודים. ברשימתי, 'צ'כיה, מעצמה תרבותית' עמדתי כבר על מרכזיותם של קפקא, וורפל, ברוד ואחרים בחיי הספרות של הבירה הצ'כית - אם כי, כל היוצרים האלה כתבו גרמנית ולא צ'כית - אבל מעבר לאספקט הספרותי, כל קסמה של העיר העתיקה ורוב ההכנסות מתיירות נובעות מהאתרים היהודיים, החל מבתי כנסת אחדים ובראשם האלטנוישול, העתיק ביותר באירופה שעדיין פעיל וכלה בגשר צ'רלס עם הצלב המפורסם בעל הכיתוב העברי, במוזיאון היהודי ובית הקברות העתיק מהמאה ה-15.

לדאבוני, באתר זה, המבוקר ביותר בפראג כולה, חלה נסיגה לרעת המבקרים בכורח הנסיבות (השמירה על המציבות המגובבות זה על זה וכאילו נוטות ליפול). לא ניתן יותר להסתובב בין הקברים והביקור מוגבל בסיור סטרילי על שבילים מגודרים בחבלים. הקהל אינו רשאי יותר לגשת לקברו של המהר"ל וקברים מפורסמים אחרים. מסיבה זאת פחת במידה דראסטית גם מספר הפתקים שהונחו על המצבות. זאת הייתה אחת החוויות המופלאות ביותר בביקורי הקודם בפראג, האמונה שרכשו המוני המבקרים - רובם לא מבני עמנו - בסגולותיהם לחולל ניסים של רבנים יהודיים אלה. בית הקברות כולו היה מכוסה אלפים רבים של פתקאות, שרובן הועפו במהירה בידי הרוחות ורגלי המבקרים האחרים. אנשים ביקשו בריאות לעצמם, או לבני משפחותיהם, הביעו משאלה להיוולדם של צאצאים, למציאת אהבה, או אפילו להצלחה במבחנים.

זה המחיר שאנו משלמים על כך שהתיירות אינה יותר פריבילגיה של עשירים, שגם בעלי הכנסות נמוכות יחסית יכולים להרשות לעצמם מעת לעת חופשה בניכר. אמרתם זכויות סוציאליות? פירושו גם, כי במקומות פופולאריים כמו גלריה אופיצי בפירנצה, הטיימס סקוואר בניו-יורק, מגדל האייפל בפריז, או בית הקברות היהודי בפראג, תצטרכו להצטופף ביחד עם אלפי תיירים הכול העולם, להתאמץ לשמוע את הסברי מדריך התיירים שלכם בבליל השפות מסביב, או להביט בנכסי צאן ברזל תרבותיים מפורסמים, מעבר לכתפי תיירים מכל התבל. מזל שיש לנו אינטרנט. כבר אין צורך, כי תצלמו את המונה ליזה, את גשר צ'רלס, או את המאנקן פיס. רבים לפניהם היו שם ושעשו זאת וכל שמוטל עליכם לעשות, זה לבחור את הצילום המוצלח ביותר, או את זה שנשא חן בעיניכם ולהעלות אותו למחשבכם.

זה אומנם הגיוני, אך אינני משלה את עצמי, כי תנהגו כעצתי, גם לא וויתרתי על הצילום בטיולי והנה מוגש לכם אלבום צנוע זה. (לאלה החברים בפייסבוק, האלבום הועלה גם לאתר זה).

 

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר