לפני כעשרים שנים הכרתי בשוויץ זוג נחמד, הורים לצמד ילדים. הם הזמינוני לביתם והתיידדנו. בפעם הבאה ביקרתי אצלם עם אשתי וילדיי והקשר עמם נמשך עד עצם הימים האלה, אבל במה שרציתי לעסוק הפעם הוא, הדרך בה הם הגיעו לארץ.

ביתו המרווח של בני-הזוג ניצב על מדרונו של הר נישא וזאת אולי הסיבה העיקרית שהם בחרו בבית זה. השוויצרים משוגעים לטיולים רגליים. בימי סוף-השבוע היערות מלאים הולכי-רגל. מחנים את המכונית לרגלי ההר, מוציאים מתא-המטען נעלי-הליכה וכל המשפחה - הסבתא, הסבא, ההורים, וילדים רכים - מתחילה לצעוד, לטפס. על כן, כאשר ידידינו שאלו, אם ברצוננו להחליף עמם דירות, ידענו, כי דירתנו בת שלושת החדרים הלא גדולים בפרוור הומה של ת"א, לא תתאים לצרכיהם. באותן השנים היה לדודים של אשתי בית יפה, מוקף פרדסים, באחד המושבים בשרון ואנו הצענו להם להחליף את ביתם עם ידידינו השוויצרים. הדודים המבוגרים עטו על המציאה כמוצאים שלל רב. האוויר הצלול והקריר של הרי שוויץ היה בדיוק מה שהם היו זקוקים לו בחומו המעיק של הקיץ הישראלי.

הוסכם על חילופים בני חודש והם התקיימו כסדרם. כל צד מצא את מבוקשו. הישראלים נהנו מהנוף המהמם, ירק העד, מזג האוויר הנוח ובהיותם אנשים חרוצים, שאינם רגילים לשבת בחוסר מעש, תרמו אפילו לרווחת בעלי ביתם ובתיאום עמם,  סגרו את אחת ממרפסותיהם - בסגנון המקובל בארץ - והפכוה לחדר. המשפחה השוויצרית התמוגגה מהשמש הלוהטת שאינה מורגלת בה, מכך שאין צורך לחשוש מסערה פתאומית שתקלקל את טיולם ושפע הירקות והפירות הזולים. הם עטו מכנסיים קצרים, סנדלים, טיילו בכל האזור ובשבתות, כשהתחבורה הציבורית מושבתת, צעדו רגלי לשפת הים בנתניה, הליכה של כשעה בכל כיוון. הם חזרו הביתה נלהבים וכעבור מספר שנים חזרו בפעם נוספת על אותם החילופים.

גם קרובים אחרים של אשתי, הגרים באמסטרדם, נוהגים להחליף את ביתם עם זוגות אחרים בארצות שהם רוצים לבלות בהם חופשה. הם גרים במבנה צף על אחד הנהרות, בית מאוד ייחודי ועל כן לעולם לא חסרים להם פרטנרים לחילופים. מלבד ארצות אירופאיות קרובות, הם שהו תקופת-מה, עם שתי בנותיהם הקטנות, גם באינדונזיה, מקסיקו ופלורידה.

אין כל ספק, כי זאת אחת הדרכים הזולות לבקר בארצות אחרות והמגורים בדירותיהם, בתיהם של תושבי אותם המקומות, מאפשרים - הרבה יותר מאשר שהייה באכסניה המיועדת לתיירים - יצירת היכרות אינטימית עם מנהגי המקום, אורח החיים, המחירים, המאכלים הלאומיים, השפה וכיו"ב. אם רוצים לחסוך עוד יותר, מחליפים גם רכבים. עם זאת, צורת זאת של בילוי חופשה בחו"ל דורשת ממשתתפיה יכולת הסתגלות, סבלנות, פתיחות וויתור מסוים על פרטיותם. אחר הכול אתה פותח לרווחה את 'סודות' ביתך בפני זרים מוחלטים שהכרת רק באמצעות התכתבות ואולי מספר שיחות טלפון ורק בשובך הביתה אתה נוכח בנזקים שאולי נגרמו לרכושך. מאידך, אתה מתחייב לגור תקופת-מה בבית שאינך יודע באיזה מידה יתאים לצרכיך והרגליך. המזרן יכול להיות לא נוח, הדירה קרה, ללא אמצעי חימום מתאימים (כמו שקרה לנו בפברואר השנה במלגה), או חמה מדי ואין בה מאווררים (שלא לדבר על מזגן), במטבח חסרים הכלים שאתה רגיל להם, בכל שורר לכלוך ואי-סדר ובתסריט קיצוני, הבית שורץ פשפשים!

אישית, מעולם לא החלפנו מקומות מגורים, אבל קרה, כי מסרנו את דירתנו לחברים בזמן היעדרותנו מהארץ. במקרה אחד חשק אחד מאורחינו באווירה רומנטית, הדליק נר בסלון, נרדם וכשהתעורר ראה, כי הנר בער עד תום ושרף חור בשולחן. בפעם אחרת, קיבלנו בחזרה את דירתנו בסדר מופתי, אבל הופתענו כאשר חשבון חשמל הבא האמיר לשחקים. התברר, כי אורחינו אהבו לחזור לדירה קרירה, ועל כן השאירו את המזגן דולק, גם כשיצאו לשעות רבות. אם העסקה כוללת גם החלפת מכוניות, צריך להיות מוכן לסריטות חדשות בצבע וזה כמובן עדיין המקרה הטוב היותר. אולי זאת אגדה אורבאנית, אבל שמעתי פעם על אמריקאי, שלא הגיע אליו שמעם של הילוכים ידניים ונסע כל הדרך לירושלים בהילוך ראשון.  

בתקופה זאת של משבר כלכלי, נושא החלפת הדירות תפס תאוצה. לפני כשנה הוצגה בבתי הקולנוע הקומדיה "החופשה" המציגה את הנושא בצורה אידיאלית. אם כל חילופי הבתים היו מתנהלים בצורה כזאת, כולנו היינו הופכים לחסידי השיטה. שתי נשים (קייט ווינסלט וקמרון דיאז), שמעולם לא נפגשו וגרות במרחק 6000 מייל האחת מהשנייה, נפגשות און-ליין ובאופן אימפולסיבי מחליפות ביניהן בתים. אחת עוברת לביתה של השנייה בלוס אנג'לס שטופת השמש והשנייה מגיעה לכפר אנגלי מושלג. שתיהן מפיקות את המרב מהחילופים ואף מוצאות את הדבר להן ציפו הכי פחות: אהבה חדשה.

בבודפשט, עיר שבקיצים משופעת תיירים, מקובל, כי אנשים עוברים לגור לאכסניה זמנית מזדמנת - לבית קיט בכפר, או לקרובים - ומשכירים את דירותיהם. לפני שנים אחדות גרתי עם ילדיי בדירת שלושה חדרים מפוארת במרכז העיר, שהיה נדמה, כי דייריה עזבוה לפני דקות אחדות בלבד. תמונות יפות על הקיר, צמחים מטופחים בפינות, בגדים בארונות, מברשות שיניים במקלחת. אירחנו בדירה כ-30 מקרובינו, חברינו וכשנשברה כוס יין, ניזוקה מנורת קיר, מצאנו בקלות דרך לפצות את בעלי הבית על הנזק.    

החילופים לא תמיד חייבים להיות בתנאים זהים. אתר 'חילופי בתים' שבחרתי לגמרי באקראי, מציע מאות הצעות של ישראלים המעוניינים להחליף את דירותיהם בארצות-חוץ, אנגליה, הולנד, צרפת, ארה"ב וגם מקומות מרוחקים יותר, כמו הונג קונג, אוסטרליה והודו, לדירות בארץ בחודשי הקיץ. חלק מהבתים המוצעים כוללים בריכת-שחייה, ג'קוזי, מספר חדרי-שינה והמציעים כנראה מצפים למצוא בית דומה גם בארץ, אבל יש גם הצעות שהיו מתאימות לנו ככפפה על כף היד (אילו היינו מחליטים ללכת על האופציה הזאת), כמו דירה בת 4 חדרים במנהטן המוצעת להחלפה בדירה בת 3 חדרים בצפון ת"א. בשבועון לועזי שפרסם כתבה על הנושא, מסופר על עסקה מוצלחת במיוחד, בה אישה החליפה דירה קטנה במרכז מנהטן תמורת ווילה מפוארת על שפת הים. בעלי הווילה חיפשו דרך לבלות זמן-מה במחיצת בתם שילדה את נכדם הראשון והנוחיות בקרבה הגיאוגראפית, עלתה בחשיבותה על איכות המגורים.  

באתר גם טיפים שימושיים למחליפים. בין היתר מומלץ:

לבקש צילומים ופרטים מרביים על הבית, כגון: מיקום, מספר החדרים, המרחק מהעיר ומתחבורה ציבורית, אפשרויות החנייה.  

לקבוע מראש נהלים כתובים ברורים, מה מותר להשתמש בבית ומה לא, שיהוו מין חוזה.

לחסום את הטלפון לשיחות בינלאומיות.  

לערב את השכנים בתהליך.

כאמור, עיינו באופציה החדשה הזאת (עבורנו) כדרך חסכונית ומעניינת להגיע למקומות שאולי בצורה אחרת לא היינו מגיעים אליהם, אשתי, יותר פתוחה ממני, כנראה מוכנה לעשות פעם את הניסיון ולמצוא פרטנרים מתאימים לחילופין. אני עדיין מתלבט. אינני יודע, אם אני מוכן לכך שזרים יחטטו במגירותיי, יסתכלו על תקליטורי הדי.ווי.די. שלי, ישתמשו במחשב, בו אני כותב דברים אלה, יצברו קנסות חנייה במכונית שלנו, או חלילה יהיו מעורבים בתאונה! האם אני שמרן ללא תקנה? ימים יגידו.