גם השבוע השני שלנו במלגה הוא מאחורינו וביום שני אנו מתחילים בשבוע האחרון. כל העת הננו מוקפים דוברי ספרדית בלבד. מביני האנגלית מעטים מאוד והמורים בביה"ס, אף שכנראה חלקם מדברים אותה, מסרבים להשתמש בה. אנו מסוגלים כבר לתקשר ברמה בסיסית, לערוך קניות, לשאול עוברים ושבים היכן מוזיאון פיקסו, אבל לא נצא מכאן דוברי ספרדית. לעתים, המאמץ להסביר משהו בשפה זרה, היא הוויה מתסכלת ביותר. באחד הערבים ערך ביה"ס ברבקיו, שכל סגל ההוראה השתתף בו. עם כוסות סנגריה בידינו עמדנו על מדשאת האולפנה וניסינו לנהל שיחת חולין. רובם טרם פגשו ישראלים ואולי גם יהודים מעטים בלבד. כולם היו סקרנים לגבי חיינו, עברנו, אבל איך נסביר להם את אירועי המפתח בחיינו, את המציאות הדמוגרפית בארצות הולדתנו, המלחמה, הגטו, מהי הציונות, הסיבות לעלייתנו, המציאות הפוליטית בישראל, וכד' באוצר המילים הספרדי הדל שלנו?

בערב זה הספקנו להכיר גם כמה תלמידים (רובם דוברי אנגלית) נוספים על אלה הלומדים עמנו בכיתה. אחד מהם, שהציג את עצמו כקריסטופרו מדנמרק, גילה לנו אחר שיחה קצרה, כי אמו יהודייה. סיפרנו לו על התוכנית "תגלית" והצענו לו להכיר ארץ נוספת וללמוד גם קצת עברית. הקלף המנצח בהצעתנו: זה יעלה להוריו הרבה פחות מהלימודים בביה"ס ef במלגה.

בפעם אחרת ארגן ביה"ס סיור במגרש גולף. במשך כשעה יכולנו לנסות לחבוט בכדור ולהעיפו למרחק כלשהו - משימה לא קלה, האמינו לי - בעוד המדריך המקומי טורח להדריכנו כיצד לאחוז במחבט הגולף ולהקנות לנו את היציבה הנכונה. לא נראה לי, כי סיכויי רבים להפוך לטייגר וודס הבא, אבל אולי אקח פעם את משפחתי להתנסות דומה, אם כי אינני מאמין, כי המועדון בקיסריה ייתן לנו להיכנס במחירים דומים. במלגה שילמנו אירו אחד בלבד.

הוויה נוספת הזדמנה לנו בסניף הבנק בשכונה בה אנו גרים. רצינו להחליף כמה מאות דולרים לאירו, לכאורה פעולה שגרתית למדי, אבל כנראה לא כך הייתה עבור הקופאי בבנק זה. כאשר הגשתי לו את דרכוני לצורך זיהויי, הוא האדים, הפך לעצבני, ידיו רעדו, ספר את השטרות לפחות ארבע פעמים ולבסוף, עם שטרות האירו, החזיר לי גם את הדולרים. כמובן העמדתי אותו על טעותו, אבל כל האירוע נראה היה לנו מוזר ביותר. אולי המלחמה האחרונה, תמונות הילדים הפצועים בעזה ששודרו בטלוויזיה ערב-ערב, השפיעו עליו והוא חשש, כי הנה באנו להפציץ את הבנק שלו? לא נדע לבטח לעולם.  

כמה משפטים על השפה החדשה שאנו מנסים לקבל בה מושג-מה:

בטלוויזיה כל התחנות ספרדיות. אנו משתדלים ערב-ערב לראות את היומן המקומי (telediario) וכמידת הבנתנו, מתעדכנים על הנעשה בארץ ובעולם. ב-20 לינואר למשל נודע לנו, כי ה-casa blanca לא נמצאת במרוקו וגיבוריה אינם אינגריד ברגמן והאמפרי בוגרט, כי אם בוושינגטון ומככב בה ברק אובמה.

נעם לי מאוד, כאשר גברת בחנות קרא לי caballero, אבל אחר כך נודע לי, כי מילה זאת היא בסך הכול תחליף מקומי ל'ג'נטלמן'. מאידך, כשבעלת הבית שאלה אותי, אם היא מטרידה אותי (מינית חלילה?), מחיתי בתוקף רב מדי, עד שהוסבר לי, כי משמעותו של הפועל molest בספרדית פחות חריפה, מאשר באנגלית. הגברת בסך הכול שאלה בנימוס, אם היא מפריע לי.

בשיעור בביה"ס הצלחתי להפתיע את המורה כשבתשובה לשאלתה הצהרתי, כי הצבע החביב עליי הוא וורוד ((rosa. בחירתי לא נראתה לה אופיינית לגברים. רק מאוחר יותר התברר לי, כי זאת היא המילה האיטלקית לאדום. אוהבי צבע זה בספרדית משתמשים ב-'rojo'.

שמה של אחת מנכדותינו הוא טל. היא שמחה מאוד כשסיפרנו לה בטלפון, כי 'מה שלומך?' בספרדית ''que tal? ותיכף החלה לתרגל את הביטוי החדש שרכשה. 

אקנח באירוע המצביע על דלות המידע וחוסר העניין בטבעה ומהותה של מדינתנו. באחד הימים בכיתה המורה תלתה על הלוח את צילומי שלוש עשרה מלכי המדינות, בהן שיטת ממשל זאת נהוגה. התלמידים חולקו לארבע קבוצות והתבקשו לנסות ולציין את הארצות איליהן נושאי הכתרים שייכים. את המלכה אליזבת זיהו כולם, גם מלכת הולנד, באטריקס, הייתה מוכרת לרובם (מחצית התלמידים בכיתתנו הולנדים), לעומת זאת את מלכי נורבגיה, שבדיה, בלגיה וכד' זיהו בעיקר יוצאי ארצות אלה. את צילום דמותו של מלך סעודיה, עבדולעזיז, המזוקן ועונד הכפייה, זיהתה רק קבוצתנו. האחרות רשמו 'עירק', 'דובאי' ו'ישראל'!

האירוע גרם לנו להלם, במיוחד מכיוון שאת השטות הזאת כתבו תלמידים שבילו עמנו כמעט שבועיים בכיתה, בה התבקש כל אחד מאתנו להציג את עצמו, לספר על ארצו, צורת חייו והאנשים המפורסמים בה. רעייתי למשל, הציגה עוד בשבוע הראשון את דמותו של נשיא מדינתנו, שמעון פרס, חתן פרס נובל. מדהים, לא כן?