אתה   הנוסע לכיוון ירושלים בכביש מס 1 נתקלת בזוית העין  במבנה אבנים הנחבא בין סלעים ועצים, כן, זהו מה שהיה החאן בסוף המאה ה-19 ששימש את הצליינים  ועולי רגל מיפו לירושלים.

    המבנה נעזב מאז מלחמת השחרור  אבניו ספגו את  המראות והקולות טרום  מלחמת השחרור  , בעת  ששיירות  של מכוניות משאיות עשו  דרכם  בזמן המצור להציל את  תושבי העיר ירושלים

  היום מה  שנשאר  מכל אלה הם  שלדי המכוניות  מחוררי  החורים שעשו הכדורים  שחדרו  את ה"שריון" שהיה בסך הכל מתכת דקה. והם  מותכים לאורך הכביש  העולה  לעיר.

   בשנת   1979 הוכרז החאן  עם כמה מבנים מסביבו כאתר  מורשת לאומית, חותם שהקפיא את המקום  עד לסוף נובמבר 2020. למקום נסללו דרכים עוקפות  כביש 1 כדי לאפשר להגיע לחאן  .

   המבנים  עשויים אבנים מסיביות בעיבוד ח'אמי (עיבוד גס וגולמי) השכיח בבניה כפרית ערבית. המבנה המרכזי  בעל  2 קומות, החדרים    הפנימיים  מקושתים במפתחים רחבים.

   קבוצות המגיעות לביקור  הם במינון מצומצם לרגל הקורונה. הפגישה הראשונה שלהם היא מול מסך שניזון משני צדדיו ע"י כבל חשמלי מעוצב  המאיר ומסמן את התנועה הזורמת כיום, בכביש מס. 1  הנמצא למרגלות החאן.

    אנשי הפלמ"ח המצולמים בסרט,מכניסים  את הצופים למאורעות שקרו להם עצמם, צעירים  כל כך, גיבורי תש"ח מלווי השיירות לירושלים :  פסח עזריהו, ירחמיאל פייני, יעקב קורצ'ק,מיכה נצר, עמוס חורב, רפאל הורוביץ.  הסרטים הינם אותנטים משולבים בהם ציורים   ריאליסטיים   בצבעי מונוכרום.

   בחדרים הבאים מחכה  לכל אורח עמדה אינטראקטיבית  בו הוא יכול להתחיות באמצעי הקשר שהיו אז, איך לפענח סיסמאות למסר אמיתי וכן  להתנסות  בכתב מורס.  בעמדת  האספקה   הם יכולים לראות מה הכילו   השיירות  :נשק, תפוזים,יוני דואר, שקי קמח וסוכר. 

    בעמדת  התחבורה   המבקרים   נכנסים לתא סגור מכל עבר, המדמה את השהיה  במשורין  כשמבעד לצוהרים הקטנים חולפים המראות ,נוף, ואז להקלע    למתחי  פיצוצים ,יריות ופגזים    הפוגעים  בדפני המשורין.

   גם הדיסקית שכל מבקר מקבל יש לה תוחלת שהרי בסיום   המראות והתחושות     הוא יכול להביע את עצמו. המילים האחרונות שנשמעות מהסרטון האחרון שואלים את הצופה:"אם אתה היית  בין הלוחמים הצעירים שהאמינו  בכל ישותם שהם הם המגש עליו הוקמה המדינה, אתם שכנראה  לא נולדתם בזמן תש"ח, במה אתם מאמינים ?"

   ואז בחוץ מחכה  לצופים  לוח גדול עם חלוקה כתובה ומסמנת את הערכים הבאים : אמונה, שיוון,דבקות המטרה, צדקת הדרך,

כאן זה המקום   שהמבקר תולה את הדיסקית שלו  תחת הערך  שהוא מאמין בו.

   ביקור שווה לכל נפש, לא מעיק, מכיל בצורה יצירתית היקפית את הסאגה  שעברה עלינו. המקום מוקדש ללוחמי הפלמ"ח,פורצי הדרך ומגיניה.

והערה קטנה  ממני: בשום מקום   חוץ מכמה שורות בסוף הסרטון שורות רצות שהעין לא יכולה  לדעת  מי החברה,מי היוצרים, מי המתכננים את המקום הנפלא הזה..