1927 נושקת למאה ה-21 ובתווך  חפירות הרכבת הקלה.

  כשאלוהים חשב להקים את  בני  ברק הוא הטיל אנך, ככה סתם, בכאילו : מצד אחד הרחובות הסתומים והישנים עם דוודי השמש,המזגנים  המכסים את השפריץ הדהוי של   חזית  הבנינים והתריסולים  המאובקים ומצד שני ,מעבר לרחוב ז'בוטינסקי הארוך והמתפתל בואכה לתל אביב.

  אלא  שכאן מעבר לצפצופים קורעי אוזן    של כלי המשחית החופרים באדמה, ניצב שטח קורץ בבניניו המגיעים לשחקים, גורדי שחקים  מנצנצים לאור השמש באלפי  חלונותיו   הזכוכיתיים. מזרקות פה ושם מנסות לקרר את האויר.

    וכש-  bio  yogurt   פותח את דלתותיו, הו אז מגרים ריחות הווניל את אפי  האברכים  הנוסעים על אופניהם החשמליים,כשכנף בגדם  השחור  מתנופף והמגבעת עוד רגע  תגלוש  מפדחתם.   ואז ממול  שואטות הבנות המגלות טפח, מהדסות על עקביהן ואלה פוגשות בבנות בני ברק בחצאיותיהן הצרות והארוכות,שערן שיער פיאות נוכריות,אבל עיניהן  מלטפות 

בהחבא את  צעירות העיר החילונית שפרצה לעבר זו החרדית ואין מין מתערב במינו.

   אלא שלא  אלמן ישראל, הכל  זורם ונפגש  כמו  שני נחלים  לאגם גדול אחד ושמו "מכון מור". מוסד ותיק שפעם היה  אבן  שואבת ברח' ז'בוטינסקי  לבדיקות חדשניות שקופות החולים מכל הארץ  היו שולחים אליו את הפצינטים. 

   רבות הבדיקות המבוצעות  כאן מ C.T , קרקעית  העין, צפיפות עצם וממוגרפיה.   באולמות  הקרירים על כסאות וספות

דמוי העור הם יושבים  בנפרד,בעל ואשתו, פוסחים על הכסאות המסומנים ברווחים זה מזה.שהרי הקורונה מאחדת וגם מפלגת.