לסייר באבו כביר ללא צורך להסתתר בין שקי החול מפני יריות הצלפים היוצאים מהמסגד וממגדל הפעמונים של הכנסיה
הרוסית, חלום שהתגשם.
ואכן, שנים עברו מאז ימי טרום הקמת המדינה, המסגד נמחה מעל פני האדמה והכנסיה הצבועה בצבעי טרה קוטה פותחת
שעריה ומחמדיה המסתתרים בגנים הנעלמים.
כמה מבני משפחתנו שהתגוררו בסמיכות לאבו כביר בסוף רחוב הרצל, עשינו את המסע הנוסטלגי עם העיתונאי המדריך אילן שחורי ובעודנו פוסעים במעלה הדרך קבלנו תשובות לכמה חידות שנשכחו ולא נפתרו בתודעה האישית והכללית : מי ומהיכן הגיעו אותם ערבים שיישבו את יפו ובנותיה מאז שנפוליאון הגיע לשם. מדוע הפרדסים שהניבו את המותג "תפוזי
ג'אפה" נעלמו כלא היו. היכן ומה הן ה"בייארות". לאן נעלמו המצבות שהתגלו בבית הקברות היהודי מהמאה הראשונה
לספירה, מדוע בוכים הצליינים הרוסים המגיעים לקברה של תביטא. מה הם הגלגולים אותם עברו המבנים הנמצאים בשטח,
לאן נעלם גן החיות הקטן של הדוד יהושע שהיה ממוקם ברח' יהודה הלוי בתל אביב.
על היסטוריה מתומצתת זו של מקום המשתרע בסך הכל על 30 דונם אחראי שחורי שסיפק את התשובות במהלך שעתיים.
אחרי טיהור השטח "במבצע חמץ" בראשית מלחמת השחרור,נבנו בנינים שהיוו את היסוד לתחילתה של האוניברסיטה התל אביבית, לאחר מכן הפכה להיות בית ספר לטבע. גם למבנים מסביב לכנסיה יש היסטוריה, בית חולים בריטי וגם איך לא,
מטה הק.ג.ב. הרוסי בו נתפס המרגל ישראל בר.
הגנים הזואולוגים של יהושע מרגולין והגנים הבוטניים של פרופ' היינריך מנדלסון אף הם הסתופפו בגבעה זו, אולם רק הגן
הבוטני נשאר עד עצם היום הזה. בגן המכיל את שלל הצמחיה הארץ ישראלית יכולנו לרגע לעצור את הנשימה ולחוות את השקט
האבסלוטי שהטבע יכול להעניק לו רק האוזנים יכלו להתנתק מהרעש בו אנו מורגלים. שקט בו יכולנו לתאר לעצמנו את פכפוך
המים הזורמים בתעלות היוצאות מה"בייארה"(באר) שעדיין נמצא במקום. באר שהיה רכושה ותופעלה ע"י רעיתו
של חיים אמזלג,סגן קונסול אנגליה ביפו במבאה ה-19.
כשהשקט היה מאחורינו שחורי מצביע לכיוון שהיום אין שום סימנים שהיה בו בית קברות יהודי מתחילת המאה הראשונה
לספירה. החוקר הצרפתי קלארמון גאנו בשנת 1871 חשף 72 מצבות חלקם היו כתובות ביוונית וחלקן בעברית עם קישוטים
אופיניים. ומדוע אין זכר לכל זה? מסתבר כי הקונסול הרוסי הברון פון יוסטינוב הוא סבו של השחקן פיטר יוסטינוב,
"העביר" את המצבות לגנו הפרטי אשר במושבה האמריקאית ביפו. אבל בזה לא נסגר המעגל של שוד המצבות. לפני שברח מהארץ בשנת 1913 הוא "מסר" את אוספו למוזיאון באוסלו-נורווגיה ומשם פוזרו המצבות בבתי נכות שונים בעולם.
שנים עברו ובהתערבות גורמים ישראליים עם המוזיאון באוסלו הוחזרו רק המצבות עם הכיתוביות בעברית. אולם לא תמו
יסורי המצבות, 7 מהם הגיעו לארץ והועברו למוזיאון ביפו, אך "גנדי" הוא רחבעם זאבי, סגר את המוזיאון והיום הם
מוחזקים באיזה מחסן אנונימי ביפו.
מאז חידה זו הפכה ל"אגדה אורבנית"המסתובבת בין המדריכים המצטיידים בצילומים ישנים שאכן היה בית קברות
יהודי בגבעת אבו כביר.
הדרך העולה לעבר הכנסיה כולה מחמדים,משופעת בברושים אציליים וגינות נוי מטופחות. עושרה של הכנסיה מוצג לראווה
באייקונים,בציורי הקדושים הגדולים, בכיפה נהדרת גבוהה ממנה משתלשלת מנורת נחושת בעלת קנים בלי סוף.
בצאתנו מהכנסיה ראינו לצידי השביל את קברי הנזירים, ואילו אני הייתי עסוקה בלחפש את המקום בחומה ממנה ירדתי
בנעורי לעבר החצר הכנסייתי המסתורי.
הדרך הפונה מערבה יורדת לעבר קברה המשוקע של טביתא, קדושה בעיני מאמינים פרובוסלביים, צליינים הבוכים
בפתחה בדמעות אושר.