"טום ג'ונס" הוא מחזה אשר מתבסס על הרומן "קורות טום ג'ונס" מאת הסופר והמחזאי הבריטי בן המאה ה- 18, הנרי פילדינג, כאשר רומן זה נחשב בעיני רבים ליצירה הטובה ביותר שלו. רומן זה משתייך לז'אנר הספרותי של הרומן הפיקרסקי, שהוא ז'אנר אשר קדם לרומן, וגיבוריו השתייכו בד"כ למעמד הנמוך, אשר במסגרת העלילה הקצבית עולים לגדולה תוך תהפוכות רבות. כמו כן, ברומן הפיקרסקי בד"כ ישנו שימוש רב בסאטירה ובצירופי מקרים שההסתברות להתרחשותם נמוכה מאוד. בימים אלו עולה ההצגה בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית בבית צבי יחד עם שני בוגרי בית צבי ממחזור מ"ו.

המחזה מתאר את קורות חייו של טום ג'ונס, אשר בגיל צעיר ננטש ע"י הוריו, ונלקח תחת חסותו של בעל אחוזה מבוסס ואמיד. כאשר הוא מגיע לבגרות הוא מתאהב בסופיה ווסטרן, בתו של השכן בת המעמד הגבוה, אולם אביה של סופיה יחד עם דודתה מנסים להפריד ביניהם בכל דרך אפשרית. לפיכך, סופיה מחליטה לברוח בעקבותיו של טום ללונדון, ומכאן ואילך העלילה מתפתלת בין שרשרת של מצבים בלתי אפשריים, מלאים בהומור ובתהפוכות, וכל זאת עד שטום מתוודע למוצאו האמיתי ומתאחד עם אהובתו.

עיבוד הנוסח העברי ע"י אילן שטורם היה טוב בסה"כ, ויצר יסודות טובים לקומדיית מצבים. הבימוי של עמית גזית יצר בסופו של דבר קומדיית מצבים קלילה והצגה בידורית קצבית, ולמרות שמדובר במחזה בינוני למדיי וחסר תחכום, ההצגה עצמה מספקת עבור הקהל רגעים ארוכים של צחוק ובידור מהנה. הבמאי בחר להשתמש בתפאורה מינימלית ביותר, ותפקיד המספר, דמותו של פרטרידג', כולל לא מעט הסברים עבור הקהל אשר מצדיקים את הבחירות האלו, כך שישנו שימוש מסוים בתפיסת ה"תיאטרון בתוך תיאטרון". בנוסף לכך, הדמויות אופיינו במידה רבה באופן קריקטורי עד כדי גיחוך, והדבר נעשה באופן סביר אשר מתאים להצגה, ובד בבד אינו הופך אותה לבידור זול מדיי.

התפאורה אשר עוצבה ע"י אבי שכוי התאימה לתפיסתו של הבמאי, והחלל השחור אפשר לעלילה להתרחש במקומות שונים ולא מיקד אותה במקום מסוים, כך ששינויים קטנים בתפאורה הניידת - שולחנות, כסאות, משקופים, עץ, בתים קטנים, אפשרו את יצירת המינימום הנדרש עבור הקהל על מנת לדמיין את השאר ולא באופן ויזואלי. התלבושות שנבחרו ע"י אירנה שר היו יפות מאוד, והתאימו היטב לתקופה המדוברת ולכל אחת ואחת מהדמויות - הגברים חנוטים בחליפות רוויות חלקים והנשים בשמלות קרינולינה מצועצעות - וגם הם מהווים חלק חשוב בתפאורה ומוסיפים צבע לבמה. התאורה אשר עוצבה ע"י אילן שטורם הייתה טובה, וסיפקה את הנדרש. כמו כן, המוסיקה הקצבית של אפי שושני אשר הושמעה בעיקר בחילופים על הבמה התאימה בצורה טובה. יצוין, כי השחקנים עברו הדרכת טקסט טובה מאוד ע"י אסי אשד, ולמרות הטקסט התקופתי, לכאורה, הוא היה ברור ונהיר.

העלילה מלאה בדמויות, וחלקן נמצא על הבמה זמן קצר, ולאור זאת חלק מהשחקנים מגלמים 2-3 דמויות בסה"כ, ובעיניי מדובר בבחירה נכונה, שכן היא מאפשרת לראות את השחקן על אותה הבמה במספר תפקידים שונים זה מזה, ובכך להתרשם בצורה מעניינת מיכולותיו. כמו כן, ההצגה מועלית באולם קטן יחסית, ולפיכך ריבוי שחקנים הוא לעתים בעייתי בשל העומס שנוצר על הבמה לאורך ההצגה. יחד עם זאת, ארצה להתייחס לכמה שחקנים שבעיניי היו בולטים יותר.

אור משיח בתפקיד טום ג'ונס היה מצוין, ובתפקיד זה הביא לידי ביטוי יכולות קומיות אשר שונות לחלוטין מהיכולות אשר הפגין בהצגה "מאסטר" בתפקיד הראשי. הוא היטיב לעצב את דמותו של טום המאוהב אשר נשים רבות חושקות בו, ולמרות שהוא מגלה אדיבות כלפי כל אישה, הוא מעוניין רק בסופיה.

דודי גזית גילם בהצגה שני תפקידים - את בליפיל - אחיינו של הרוזן אלוורדי - ואת שודד הדרכים, ושתיהן דמויות מגוחכות וקריקטוריות, אשר שונות למדיי זו מזו. בשתיהן הוא הפגין כשרון משחק מצוין ויצק לדמויות אלו הומור רב, אשר בא לידי ביטוי באינטונציה בה השתמש ובהבעות פניו.

קרן סולקין בתפקיד גב' ווסטרן הייתה מצוינת, והיטיבה להביא לידי ביטוי את תכונותיה של האריסטוקרטית המתנשאת, אשר עסוקה במרדף אחר הכסף ואחר המעמד. המשחק שלה לכל אורך ההצגה היה עקבי, משכנע ואמין, ואין ספק שהיא נכנסה היטב לנעליה של הדמות.

גיל וייס בתפקיד פרטרידג' מחזיק בשני תפקידים - הוא המספר אשר מעביר לקהל את הסיפור מצד הבמה, אולם הוא מעורב בהצגה עצמה, ונכנס לעלילה בתפקיד עצמו. הוא גילם את התפקיד בצורה מצוינת ומלאה הומור, דבר אשר בא לידי ביטוי בהערותיו כמי שמתבונן מהצד.

תמר גוטמן (ג'ני ג'ונס, גב' ווטרס), זיו פלג (הרוזן אלוורדי) וגל בן עזרא (סופיה ווסטרן) היו טובים מאוד בתפקידיהם. בנוסף לכך, אבי עדוי ( ת'וקום, פיצפטריק) ואיתן צלניק (השופט דאולינג, ד"ר), בוגרי בית צבי גילמו את הדמויות היטב ובמקצועיות רבה. עוד משתתפים בהצגה - אדווה סבג (הרייט פיצפטריק), יעל גרוס (ברידג'יט אלוורדי, ליידי בלאסטון), אנה רחמימוב (דברה, גב' וייטפילד), לירן קנטרוביץ' (קפטן בליפיל, סקוור, שוטר), סטס אפונביץ' (מר ווסטרן), נגה מילשטיין (הונר) ואביטל מטרי (סוזן, ננסי).

סיכום : קומדיית מצבים קלילה ומבדרת. בהחלט נחמד ומהנה.

התמונה מתוך אתר בית צבי.