התוכנית היתה מיש מש בין מלחיני   בארוק המוכרים לנו לבין יצירות מושרות  ותזמורתיות קטנות, אנונימיות שהקשר ביניהן  הן   כותרותיהם שניתנו ע"י המלחינים  או המבצעים אותם :"טורקריה. מסורתי ספרדי-לדינו, מהמסורת הערבית -אנדלוסית.

    לכלי התקופה בהם מנגנים חברי בארוקדה התווספו על הבמה כלים אותנטיים וביניהם  הניי בו ניגן אחד מהוירטואוזים הבודדים  באירופה,מוראט קקמאז שאף  שולט בכלים שונים כהדודוק הארמני והזורנה. הוא יליד גרמניה אבל שורשיו טורקיים. מוראט  הצטרף לשירה  ביחד עם  זמר אחר משלנו, יניב ד'אור קונטרה טנור,ביצירות עם קשר  למזרח,למסורת הערבית אנדלוסית והאימפריה  העות'מאנית.

   בתוכנית אין סדר כרונולוגי בהשמעת  הקטעים אבל לפתוח  עם  ז'אן בטיסט לולי  1687-1632   במרש לטקס הטורקים  "סקארמוש" מתוך הקומדיה "גם הוא באצילים" היה פתיח מצוין עם  דרדור התופים נותני הטון  כשמקל הניצוח הארוך המעוטר בסרט בידיו של  המנצח לולי מכתיב את צעדי הרוקדים אחת, שתים,שלוש. 

   אלפונסו העשירי "החכם"  1284-1221 מצא זמן בין מלחמות  וכריתת בריתות לחבר  420 שירים שמהם נבחרו :"וורד הוורדים" "הנה בא השבוי"

    יוהאן יוזף  פוקס   המאה ה-18 היה  צעיר כשווינה עיר הולדתו ניצלה מהמצור העות'מאניה. הוא חיבר  את "טורקריה" כשארבעת חלקיה מתארים  את המצור של  1683 עד לנצחון הסופי של הנוצרים.

   מישל קורט - 1795-1707 מביא לכאן את  הקונצרטו הקומי "הטורקיה והווידוי". קורט בן  זמנם של   2 מענקי האופרה, 

פיליפ ראמו ולולי.

   יוהאן היינריך  שמלצר  המאה ה-17 אוסטרי מלחין וכנר,ממנו ישמיעו   2 הזמרים מוראט וד'אור שני שירים  במסגרת  קינה  על מות פרידיננד השלישי. האחד בשיר מסורתי-סופי "האם לא אמרתי לך" והשני מסורתי מהאימפריה העות'מאנית "בדרכי לאוסקודרה". זו היתה מנגינה  ידועה בארץ ישראל כך שכל הקהל התנועע יחד עם ד'אור ומחא כפיים בהתלהבות.

  שיר  שחיבר אנונימי  ספרדי במאה  ה-16   "אמא הו אמא" (מארטה) שיר מהלב שד'אור שר ברגש בקולו  המיוחד.

    מישל קורט וז'אן פיליפ ראמו    "חפראים"  מתוך קונצ'רטו קומי של קורט ו"האינדיאנים האצילים " של  ראמו, כאן  השתתפו הכינור והוילונה של טיפנברון  בדואט מקסים.

    שיר מהמסורת הערבית אנדלוסית  בסביבות 1492 "כשראיתי את אהובי מתנועע" סיים את חלקו האמן  מוראט קקמאז .

      שם-טוב לוי  העשיר את התוכנית ואת מכלול היצירות המשולבות ב"ימי חרפי" וד'אור  חגג בסלסולי קולו  והקהל יצא מכליו.

    כפח שנוכחנו שתי תרבויות  שכל  כך קרובות פיזית התערבבו והתמזגו במאות הקודמות הושפעו  זו מזו. אירוני שהיהודים בעצם היו הנשאים של מסורות מוזיקליות  בעת נדודיהם מארץ לארץ. האימפריה העות'מאנית קבלה בזרועות פתוחות את מגורשי ספרד ופורטוגל. תרבות המערב  ניזונה והעשירה  לתוכה את הצלילים  והכלים  המזרחיים. ויש עוד דוגמאות שלא הזכרנו אותן:מלחינים כקלמנט ז'אנקן בן הרנסנס  חיבר את ה" קרב מאריניאנו"  או  "נצחונו של  וולינגטון " ו"מרש  טורקי" של בטהובן. וכמובן מוצרט בקונצרטו החמישי  שלו לכינור "הטורקי" והאופרה "החטיפה  מן ההרמון".

   ולסיום חידה הקשורה בקונצרט הזה :  לאן אתם חושבים  יצאו בני נוער  מחטיבת המוסיקה במוסד קרוב ל"כפר וורדים"

ליום כיף בתל אביב ? האם בחרו  להזדנגף, להגיע לים  או לירקון?  טעיתם, יום הכיף שלהם  בתל אביב היה בקונצרט "בין וינה לאיסטנבול".