בימים כתיקונם חודש ינואר הוא הזמן הנכון בו יוצאים סרטים המועמדים לטקס האוסקר אל מסכי הקולנוע על-מנת שהקהל יוכל להתרשם מהם.

כפי שהבחין מבקר הקולנוע של "ידיעות אחרונות" בנימין טוביאס משנת 2020 ועד היום חל שינוי בדרך בה הקהל צורך את סרטי הקולנוע.

נשאלת השאלה: איך הדבר בא לידי ביטוי באמריקה?

                     תאור התהליך

באמריקה הסרט היה מוקרן במספר מצומצם של ערים גדולות ואם הוא היה מתקבל יפה בקרב הצופים,הוא היה מוקרן גם בערים נדחות ,ואם הוא לא היה מתקבל יפה אז הוא היה נגנז כי הסיכוי שלו להיות משודר בפלטפורמה אחרת קטן מראש.

גם כיום  סרט מוקרן בערים גדולות אך אם הוא לא מתקבל יפה הוא עובר לפלטפורמה טלוויזיונית.

בתקופת משבר הקורונה כשבתי-הקולנוע היו סגורים רוב האנשים צפו בסרטים דרך מסך הטלוויזיה, וגם כאשר בתי-הקולנוע נפתחו מחדש ניתן לראות שהצופים הצעירים חזרו לפקוד את אולמות הקולנוע, בעוד הצופים המבוגרים נשארו לצפות בסרט מעל מסך הטלוויזיה.

כך למשל, בסרט של קוונטין טרנטינו "היו זמנים בהוליווד" שיצא לאקרנים בשנת 2019 צפו יותר אנשים מהסרט "בבילון" שיצא השנה (שניהם אגב בכיכובו של בראד פיט).

בואו נראה מה קרה בישראל בתקופת הקורונה.

                     המצב בישראל

בישראל כאשר בתי-הקולנוע היו סגורים חלק מהסרטים הוקרנו מראש בערוצי הסרטים של "הוט" ו"יס" ובכך למעשה הם דילגו על אולמות הקולנוע, חלק אחר מהסרטים הוקרנו על מסך הקולנוע כאשר בתי-הקולנוע נפתחו מחדש.

נשאלת השאלה: מה ההבדל בין חווית הצפייה הקולנועית לחווית הצפייה בטלוויזיה?

             ההבדל בין חווית הצפייה בקולנוע לחוויית הצפייה בטלוויזיה

לכאורה אין הבדל בין שתי הפלטפורמות אבל מי ששם-לב רואה שיש הבדל קטן בכל זאת.

בנימין טוביאס טוען שאם נצפה בסרט בעל שלוש שעות בקולנוע ולא נבין את החלק הראשון שלו עדיין נוכל להתחבר להמשך עלילת הסרט, לעומת זאת אם נצפה באותו סרט בבית ולא נתחבר לחלק הראשון, סביר להניח שלא נחזור לצפות בהמשך הסרט.

אני עדיין חושב שיש מקום לקולנוע רק צריך לחזור למבנה שהיה פעם שאורכו של סרט לא עולה על שעתיים כך הדבר לא יבריח את הצופים מלחוות את החוויה הקוסמית, האנושית והמופלאה שהקולנוע מעביר לנו.