זה לא היה  קפה "דה פלור" או "לה דה מאגו" בפריז, אבל זה היה מרענן לראות ברחבת המשכן  שולחנות קטנים ועליהם פרוסים מפות במשבצות לבן כחול, והעוגיות " macro"  נחטפות כהרף עין ע"י הקהל   האשדודי.

    אשדוד עיר הידועה  כפטרונית יוצאי צרפת ולכן לפתוח את סדרת הסרטים "סינמה פריז" היה בהחלט טבעי.

      מאחר וגם אשדוד עברה קורונה יכולנו   ליהנות  מהנשים האלגנטיות וגם אלה שהגיעו מהסביבה צועדות הלוך ושוב,מדגמנות את בגדי החמודות  שלהן.

    האולם היה מפוצץ  בקהל.בפתיח קבלנו הסבר קצר מהפרופ' דניס שרביט המומחה לתרבות צרפת. יש לומר כי בעצם  ראשית הקולנוע היתה בפריז  ב-1895  עם  הממציאים והיוצרים האחים לומייר. במאים גדולים היו לו לקולנוע הצרפתי מפרנסואה טריפו, ז'אן לוק גודאר וכו' הענף הזה התחרה  בטיב שחקניו  וביוצריו עם הענק מעבר לים, האמריקות. למרות שפע הסרטים לא רבים  התמקדו בגיבורים ממין זהה, כדוגמת "תלמה ולואיז". 

   הבמאים  של הסרט הנוכחי  מתייהד לפורט ואלכסנדר דה לה פטלייה, שהם גם אחראים על  הסרט "שם פרטי" בהחלט כבשו את  מקומם בגלרית הבמאים והיוצרים הצרפתיים הנוכחיים.

     בסרטם "עוד הטוב לפנינו" אנו נכנסים לעולמם של  שני חברי ילדות,טיפוסים שונים איש מחברו :פבריס לוקיני - שמשחק  את  ארתור דרייפוס ופטריק ברואל שמשחק את סזאר ומכונה בארץ "שלמה ארצי של הצרפתים" הוא יהודי-צרפתי. הצלע השלישית למשולש היא זינב טריקי    מוסלמית המשחקת  את - רנדה .

   הסרט מבוסס על אי הבנה  בו כל אחד מהגברים חושב שנותרו  רק כמה חודשים  למות חברו, הם מחליטים לעזוב את הכל ולמלא כל אחד מספר מטרות  שהיה רוצה להגשים בטרם יסתיימו חייו.

    הם יוצאים לסדנה לחולי סרטן כדי לקבל חיזוקים ושם הם  פוגשים את  רנדה  שהחלימה מהמחלה. הם קונים שולןחן פינג פונג ומשחקים  בלי סוף, הולכים לקזינו עם חליפות מושכרות, מרווחים הון ומפסידים, נוסעים ברכב ברחובות העיר כמו נהגי מירוץ 

ולבסוף סזאר משכנע את  ארתור  לטוס למרות  פחדיו הנוראיים  מטיסה  - להודו. שם נקבעה להם פגישה עם רופא מפורסם שיוכל  לרפא  את החולה מביניהם. אלא שהרופא מוצא  בעצם לארתור שאינו חולה, סרטן ברגלו והוא מובל  לניתוח.

  כשארתור מבריא הוא    אוזר אומץ לספר סוף סוף  לסזאר אודות הסרטן   שלו. סזאר  מחליט מידית לנתק את הקשרים עם חברו ועובר להתגורר עם אביו  ששנים נמנע מלהפגש איתו.

   מי שתהיה  המאחדת והמקשרת  ביניהם   היא רנדה.  ביום   קבורתו של  סזאר היא מגישה  לארתור מכתב  שחברו כתב לפני מותו ובו הוראות מה עליו לעשות כדי לא להבריח את רנדה. נאומו של ארתור  שנשאר לבדו הוא קטע ייחודי  הנוגע ללב  ורק  חוש ההומור הנפלא לאורך הדיאלוגים  יכול  להתאזן עם  הרגישות  והכאב שאנחנו חווים בסרט.

  עם עין  בוכה וצוחקת  ממהר הקהל לצאת לאור ששוטף את רחבת המשכן. 

   "הטוב עוד לפנינו"  מבטיח לנו   שיש מה לצפות מהסדרה  "סינמה פריז".