מס' צפיות - 377
דירוג ממוצע -
פרשת במדבר/ מאת: אהובה קליין.
סוד הדגלים וסדר חניית השבטים?
מאת: אהובה קליין 29/05/19 (14:55)

פרשת במדבר -  סוד הדגלים וסדר חניית השבטים?

 מאת:  אהובה קליין.

עם ישראל עומד בפני שער חדש - והוא שער המדבר.

חומש במדבר- נקרא בפי חז"ל- "חומש הפקודים"  היות ובראשיתו וגם סמוך לסיומו [בפרק כ"ו]  מתואר המפקד הרחב שנערך לשבטי ישראל על ידי  משה  בציווי אלוקים.

על כך אומר רש"י: אלוקים מונה את עם ישראל כל שעה - מתוך חיבתם!

בנוסף לציווי ה' למשה- למנות את עם ישראל, התורה מתארת את סדר חנייתם במדבר ודגליהם כפי שהכתוב  מתאר: "וְחָנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם.  וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב, לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת, וְלֹא-יִהְיֶה קֶצֶף, עַל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְשָׁמְרוּ, הַלְוִיִּם, אֶת-מִשְׁמֶרֶת, מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.  נד וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשׂוּ."  [ במדבר א', נ"ב]

וכן נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.

השאלות הן:

 א] מה תפקיד הדגל לכל שבט?

 ב] על פי מה נקבע סדר חנייתם במדבר?

 תשובות.

דגלי שבטי ישראל.

על פי ספר  "מטה שמעון",  נאמר בשיר השירים[ב, ד] "...וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה"׃   כאשר בני ישראל היו בסיני - ראו שכינה שורה על ארבע מחנות מלאכים שהם היו עשויים ארבע דגלים : דגל מיכאל, דגל גבריאל ,דגל נוריאל ודגל רפאל   נתאוו  ואמרו: מי ייתן  ותשרה השכינה עלינו בארבע מחנות וזו הכוונה למילים: "וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה"

דעת מקרא מסביר: נחלקו חז"ל  במילים: "איש על דגלו..."

לפי תרגום יונתן: לכל אחד מארבעת המחנות היה דגל בעל שלושה  צבעים וזאת במקביל לצבעם של השבטים באבני החושן  וזה הרמז:

"בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם",

 ועליו שמותיהם של שלושת השבטים שבאותו מחנה, ובמרכזו היה מופיע פסוק מסוים בליווי ציור סמלי מיוחד. על דגל מחנה יהודה: הופיע הפסוק: "קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ".[במדבר י', ל"ה] ועליו ציור אריה ואילו על דגל  שבט ראובן היה כתוב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד". [דברים ו', ד] ובמרכז הדגל היה איל מצויר. על דגלו של שבט אפרים היה מופיע הפסוק: "וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה".[ במדבר י', ל"ד] ובאמצע הדגל- היה מצויר צורת ולד.

על דגל שבט דן: היה מצוין הפסוק: "וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל"׃[במדבר  י', ל"ו] באמצע הדגל היה מצויר נחש.

לפי תנחומא [במדבר י"ב] המילה:" בְאֹתֹת"  מכוון לאופן חנייתם של השבטים וזאת - במטרה ללמד אותנו כי חניית השבטים הייתה מותאמת- לשיבוץ ששיבץ יעקב את בניו למטרת נשיאת ארונו לאחר מותו - בזמן שיצאו ישראל ממצרים.

עיקר משמעות המילה: "דגל"- חטיבה  גדולה בצבא – [גם לפי  חז"ל]:  המתחלקת ליחידות משנה- וכאן הכוונה  לחטיבה של שלושה שבטים וגם במדרש נאמר: "אין דגלים אלא צבאות" [ שמות רבה ט"ו, י"ז] " והיו  כולם [המלאכים] עשויים דגלים דגלים. [במדבר רבה ב] הדגל הוא האות המסמל את החטיבה.

רש"י מסביר: כי המרחק בין השבט לאוהל מועד היה בסך הכול. אלפיים אמה.

בעל העמק דבר: סובר: כי בנוסף לדגל הגדול של כל שבט, היה לכל בית אב  דגל קטן באותה צורה, אלא שכל  דגל  היה מסומן באות מיוחדת. כגון: א,ב,ג.   מחנה דן שכן  לצפונו של המשכן, כל שבטי דגל זה- דן, נפתלי, ואשר- הם נחלו בצפון- בגליל.

על הדגל של שבט נַפְתָּלִי, - הייתה מצוירת אילה-  על פי ברכתו של יעקב: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר".  [בראשית מ"ט, כ"א]

רש"ר מסביר: אילו היו  מטילים על נפתלי שליחות- השליחות הייתה נעשית על ידו- באופן  מהיר מאד. אומנם נפתלי אינו  פועל מתוך דעתו ורצונו, אלא רק בתור שליח  של אחרים. לאילה זו יש קרן חלולה , אשר מופיעה בצורת קשת ועיגול. נפתלי אינו נחשב למקורי ,או יצירתי, לא בידיעות ולא במעשים, אלא הוא מוכשר לקלוט רעיונות של אחרים ואותם מוציא לפועל  מהר-  כאילה שלוחה.

סדר החנייה במדבר.

רלב"ג סובר: שהצד המזרחי היה החשוב מכולם - מול  אוהל מועד וקודשי קודשים מטעם זה, חנו שם משה, אהרון ובניו וגם שבט יהודה שהיה שבט מלוכה ולידו אחיו - בני לאה שנולדו אחריו: יששכר וזבולון.

הצד הדרומי- הוא בדרגה שנייה בחשיבות- שם חנו בני קהת- תפקידם היה לתחזק את כלי הקודש של המשכן, כמו כן, חנו שם: שבט ראובן שהיה הבכור מלידה. והשבטים שנולדו אחריו: שמעון ובמקום  לוי שלא נכלל בדגלים- ישב-גד- שהיה הראשון לבני שפחת לאה- זילפה.

הדרגה הבאה -  הצד המערבי הוא שימש לחנייתם של בני גרשום, שהיו מטפלים באוהל ובמכסהו וכן השבטים אפרים, מנשה ובנימין- בני רחל .

הדרגה הרביעית הייתה הצד הצפוני- שם היה מקום חנייתם של בני מררי שעליהם הוטל התפקיד  הקשה ביותר וזה היה  גם מקום חנייתם של שבט דן אשר שימש כמאסף  לכל המחנות שהוא הראשון מבני  השפחות , ואשר הוא נולד לשפחת לאה - ונפתלי שנולד לשפחת רחל.

אברבנאל  מסביר מנקודת מבט בסדר החנייה של השבטים באסטרטגיה- שהיא כמו בסדרי הצבא שבימיו ומטרתה: שמירה מרבית לכל מחנה.

בצד המזרחי: המהווה את  חזית המחנה, חנה מחנה יהודה שכלל:186.400 איש- הוא היווה את המחנה הגדול ביותר והוא שימש לבלימת התקפה  מן החזית. בצד הדרומי והמערבי שמהם הסכנה פחותה בהרבה- היו הצדדים  המשניים של שני מחנות קטנים: שבט ראובן- בסך 151.450 איש ושבט אפרים בסך: 108.100 איש , בצד הימני – היה המחנה הגדול יותר- מחנה ראובן, בצד הצפוני היה שבט דן שתפקידו היה להיות המאסף לכל המחנות והוא היה המחנה השני בגודלו: בסך157.600   שבט זה היה יכול להבטיח את העורף. לכן קיימת סיבה לציון מספרי האוכלוסין של השבטים ודגליהם.

ישנו מדרש האומר:

"בשעה שאמר הקב"ה למשה: עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר: עכשיו עתידה המחלוקת להינתן  בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח- והוא אומר: אי אפשי, אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט. אמר לו  הקב"ה מה אכפת לך אין צריכים לך, מעצמן הם מכירין מקומן- יש  בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, אינני מחדש עליהם כמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו,  כן יקיפו את המשכן"

ההסבר למדרש זה: בשעה שמשה  נצטווה להעמיד את השבטים- כל אחד בצד המיועד לו, התחיל חושש משה מפני המחלוקת שעלולה להתפרץ בין השבטים ויתחילו לריב על מקום המתאים להם על פי שיקולם. מיד הרגיע הקב"ה את משה ואמר לו: אל תדאג: הרי יעקב אסף אליו את כל בניו טרם מותו בירך אותם וציווה אותם ללכת בדרך ה' והבנים קיבלו עליהם מלכות שמים ומשסיים את דבריו אלה, נתן להם הנחיות כיצד לשאת את מיטתו לאחר מותו.

בני יששכר וזבולון יחזיקו במיטתו בצד המזרחי, ראובן ,שמעון וגד יחזיקו מיטתו בצד הדרומי.

אפרים מנשה ובנימין יהיו מצד מערב , דן, אשר ונפתלי יישאו מיטתו בצד הצפוני ואילו יוסף לא יאחז במיטתו של יעקב- כי יוסף מלך. ועליהם לכבד איש את רעהו. כיוון שיעקב נפטר והבנים נהגו במיטתו כפי שציוום- כדי לתת להם שכר טוב שקיימו צוואת אביהם- ציווה ה' אותם לחנות  דגלים כמצוות יעקב אביהם וכך לא הייתה מחלוקת ביניהם.

 לכן נאמר עליהם: "לְבֵית אֲבֹתָם", באותו  סדר חנו גם סביב המשכן [מדרש רבה במדבר, ב, סימן, ח']

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כאשר כל שבט ושבט ממלא את שליחותו  המיועדת לו וכל אחד יודע את מקומו ומה דגלו- ממילא קיים סדר מופתי וכולם חיים בשלווה והרמוניה והכול  מתרחקים מאש המחלוקת ומכבדים איש את רעהו.

מכאן, נבין כאשר עם ישראל מתאחד כאיש אחד בלב אחד בתוך ארצו ללא מחלוקות – החיבור הזה  גורם  להשכנת השכינה  על העם כדברי דוד המלך:

          "יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". [תהלים קכ"ב, ג']

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר