מס' צפיות - 1686
דירוג ממוצע -
ולנו יש העומדים בפרץ : גיא פלג, מוטי גילת ורביב דרוקר
בעקבות הסרט "העיתון" של סטיבן ספילברג
מאת: מובי דיק 17/01/18 (13:02)

   בשנות ה-70 של המאה העשרים,עת מתמשכת  מלחמת וייטנאם, כשאלפי חיילים  אמריקאים  נופלים בלב  הגו'נגלים, נמצא ביניהם  עיתונאי חוקר המתעד במכונת הכתיבה   שלו את  שרואות עיניו בשטח. כל הנשיאים הדמוקרטיים  שהיו בתפקיד בעת מלחמת וייטנאם, מנסים להשקיט את העם המתמרד בהפגנות כי "הכל תחת קונטרול,אנחנו   בשליטה"  רק  אחד  ,שר ההגנה  רוברט מקנאמרה המכהן בעת שלטונו של ניקסון ,מחבר דו"ח בעל מאות עמודים ,סוג של וידוי וחשבון נפש השולל  את הראיה  השלטונית.  חלק מאותם מסמכים  מסווגים מועתקים  ע"י אותו כתב המעביר אותם לעיתון הבולט ביותר של אותה תקופה, ה"ניו יורק טיימס".

   בה בעת במערכת של עתון אחר "וושינגטון פוסט" עם העורך בן ברדלי ובעלת  העיתון קתרין  גראהם, "אוכלים את עצמם" איך הם לא מצליחים  "לאכול  מאותה עוגה" שנאסרת לפרסום   ליתר  החומר ע"י שופט פדרלי.

זה הרקע  לסיפור יוצא הדופן  של הסרט  שהבמאי סטיבן  ספילברג לוקח את החומרים שכתבה ליזה האנה ומתרגם אותו לשפת הקולנוע.

הוא בוחר  במריל סטריפ  שהיא למעשה  קתרין גרהאם בעלת העיתון והמו"ל של "ווישנגטון פוסט" וכן את טום הנקס לעורך הקרייריסט  בן    ברדלי,שדוחף לקחת סיכון ולפרסם  חלקים אחרים מהדו"ח.  הסרט שמתחיל עם מה  שספילברג מומחה בו, סצנות מלחמה בלב הגו'נגלים ומשם לכוורות ההומות  של מערכות עיתונים כל כך מפורסמים. הפעילות הדינמית של עיתונאים

ליד מכונות הכתיבה,שיחות שנעשות ע"י מטבעות בתאי טלפון, שליחת חומר לבית הדפוס ע"י צנורות, כל אלה מצולמים  בידיו של יאנוש קמינסקי.

    אין רגע דל, הכל רץ,כל שליח,כל עוזר  עיתונאי,הוא בורג בעשיה העיתונאית וכשנופלת ההחלטה להמשיך ולפרסם חלקיים מאותם החומרים,למרות האזהרות הבנקאיים   לגבי מניות העתון הנסחרות בבורסה, הכל מתנקז להחלטה אחת שקובעת

האם  בעלת העיתון תתן את  האות לפרסום, וזה בידיעה ברורה של העושים במלאכה וגם היא צפויים להישלח לכלא.

היא אומרת "מעולם לא קבל העיתון פרסום, לא הכרה ואם בימים אלה שמטרת העיתון להביא ולגלות שחיתויות ומה  שקורה

מאחורי הקלעים של הון ושלטון, לא אביא את  החומר לידיעת הציבור, שהרי פספסתי את כל מה שאני מייצגת  ואת מטרת עיתון

לוחם".

    וכם ה"וושינגטון  פוסט" כמו במירוץ שליחים לוקח את הלפיד שהוצת ב"ניו יורק טיימס" ומעביר הלאה ומכאן מצטרפים כל שאר העיתונים  בכל רחבי ארצות הברית.

   זהו נצחונם של עיתונאים חוקרים,זה לב ליבה של דמוקרטיה. ולנו,מה אומר עלינו   הסרט הזה:פרשיות שונות של שחיתויות,והון שלטון לא חסרות ולא יחסרו ולכן   עלינו לחזק את השורות של מי שעומד בפרץ :  גיא פלג,מוטי גילת ורביב דרוקר.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר