מס' צפיות - 404
דירוג ממוצע -
"שתיקתו של ברוך" גם אופרה קאמרית וגם סוד
הסרY "חטאים" בבימויו של אבי נשר.
מאת: מובי דיק 19/01/17 (18:30)

   לה מילך שריף היא מלחינה שסיפורה האישי ושל אחותה שוש אביגיל,התגלגל   לידיו של אבי נשר ושם נעצר.

    אבי נשר במאי סרטים שאינו ממהר להוציא סרטים משרוולו, עובד לאט  וכשהוא מגיע  לסיפור טוב הוא מתחיל לרוץ.

6 מיליון יהודים  נרצחו בשואה ו-6 מיליון סיפורים עדיין רוחשים  שמחכים ליד הגואלת שתוציאם לאור.

     סיפורה  האישי של משפחת מילך,האב ברוך,אשתו ושתי בנותיהן החל להתגלות בשנת 1977.הבנות צעירות  רק בראשית

דרכן,אלה המתעדת להיות מלחינה ושוש  אשת תיאטרון. בואה של אלה לברלין עם מקהלה מישראל מתחיל לקבל תפנית בלתי

צפויה . אישה   זרה בלווית בנה מלחין פולני מבקרים באירוע ובהפסקה היא זורקת בפני אלה האשמות נגד אביה "ברוך מילך

רוצח" כשאלה חוזרת לארץ היא משתפת את אחותה במקרה. נזרעו   החששות והן מתחילות לחפש חוטים שיובילו אותן לעברו הבלתי  ידוע של אביהן. מורה לריקודים שפולטת שמות, איש  פולני שמספר להן שאביהן חנק את בנו  הקטן שבכה בזמן

שהנאצים   היו מעל הבור בו הסתתרו. לכאורה החבל  מתהדק סביב צוארו של האב וכשהן מתאמתות  עמו,הוא מקריא להן בעל פה את מה שכתב ביומן באותו הזמן  כשהדברים היו טריים. לדבריו מסר את היומן לאיש הקהילה שמתגורר בברלין.

כשאלה חוזרת לברלין  היות ויצירה שהיא חיברה מושמעת ברדיו, היא מתחילה לחפש בקדחתנות אחר היומן. באורח  פלא

היא מוצאת אותו בארכיב של הקהילה. ועדיין לא הגענו לפתרון  של הסוד הזה. 

    עוד  סוד  צריך להתגלות. כשאלה חוזרת לאמו של המלחין היא  ממשיכה  ותוקפת  שברוך מילך "רצח" את אחותה שהרתה לו. ההסברים של האב גם לגבי  טענה זו נתמכת בעדות  אמם. הדברים מגיעים לסופם   הטוב.

אלה מילך  במרוצת  השנים כותבת אופרה  קאמרית כשהטקסט מושר בפולנית ולקוח מיומנו של אביה.

   אפשר לומר שהחיים עצמם הם  הסופר הכי פורה ומתוחכם, גורלות נחרצים על פי מילים וכך  קורה גם בסרט "חטאים".

     המשחק של ג'וי ריגר  כספי המלחינה, נלי תגר שהיא ננה כאחותה התזזיתית, בהחלט תואמים את  העלילה. 

דורון תבורי האב,היה נוקשה מעבר למה שדורש ממנו  התפקיד ומה בכלל עשתה שם יבגניה דודינה. אומרים שהיא שיחקה את האם,קשה היה  לעקוב אחריה עם תסרוקת,מבטא ונוכחות  כמעט פלקטית.

     מה שקטף את מירב הציונים היא  התפאורה :החפצים האותנטים החל מקומקום,טלפון,עיתוני התקופה מלווים בצילומי אוירה  עשו את הסרט.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר