מס' צפיות - 1230
דירוג ממוצע -
אם אלתרמן היה קורא את "עליסה בארץ הפלאות" לא היה קורא ללילאן לוי "חמודה"
לילאן לוי אחת מגיבורות הסרטים "נעלמות" בערוץ דוקו ישראלי
מאת: מובי דיק 14/01/17 (11:26)

   היא עמדה מחוץ לקפה "כסית",צעירה בשנות העשרים המאוחרות,מפזרת את דפי שיריה וצועקת"הוא קרא לי  חמודה,אפילו לא קרא שיר אחד  שלי  ואמר "חמודה".

   לילאן  לוי,היא  הגיבורה הראשונה מתוך  3  בשם "נעלמות" שעולה בערוץ דוקו הישראלי. הבמאים אייל פלד ויאיר קדר,

עוטפים,נוברם ובולשים אחרי דמות כמעט אנונימית,משוררת,עולה חדשה מעירק,יושבת אוהלי  המעברה של שנות  השבעים המוקדמות  שעזבה בכאב לב את ישראל לפריז.

    חברות ילדות ושכנים  מעירק  ומהארץ מספרים על בחורה ביישנית רזה, בעלת עיניים שחורות שתמיד  כתבה שירים " רצתה שיתיחסו לשירים שלה,אבל  כנראה שהשם שלה  לא צלצל להם טוב באוזניים".

    בדיעבד  "מכים על חטא" כמה מאושיות הספרות והשירה :בני ציפר,עורכת  מגזין גלריה של "הארץ",אריאל הירשפלד ורון כחלילי : השירה שלה היתה אחרת,פראית,מופרעת,  היתה שייכת לסוראליזים המאוחר שכאן בכלל לא ידעו מה זה.

שירה שאינה דומה למשוררי התקופה,האליטה האשכנזית".

    

בוודאי ששירתה היתה אחרת כמו שורות:"התלבשתי,דברתי ובכיתי, שמעתי בפתיחות במקום להגיד לאהבה בואי,אכלתי בקפדנות".

   לילאן או  כפי שרצתה שיקראו  לה לילי, תמיד היתה מאוהבת בהומוסקסואלים וכך דיברה  עליהם:  הם הגבר האמיתי, האלוהים האמיתי ועם ישראל צריך לצאת  מהארונים".

   היו לה חיבורים של עברית וערבית כמו : "דפקתילו", "צלצלתו," מילים שהיא המציאה ואת זה דחו, לא הבינו. היא לא היתה

דליה רביקוביץ ואפילו  לא  יונה וולך.

   היא ידעה  שאלתרמן הגיבור שלה יושב ב"כסית" היתה  יום יום יושבת ומחכה וכשהעזה לגשת אליו שיקרא משיריה

 הוא אולי מילמל משהו  אבל אמר "חמודה". אולי זו כבר אגדה ,אבל מספרים שיצאה החוצה   מפזרת את השירים צועקת ומחברת בו במקום שיר מחאה כשה"חמודה" מככבת בה.

    הסרט הנהדר הזה של פלד וקדר מחזיר אותנו לפריז   של שנות  השמונים המוקדמות שלילי מצאה  שם את מקומה. שיריה  הולחנו והיא הפכה להיות אישיות נערצת במיוחד עם שירה "מה וי" -חיי.  וכך היא מגדירה את עצמה "אני מלכת הקובה הסוראליסטית" לילי מתאהבת ומתחתנת עם  הנרי בן הרוש מולידה בת שהיתה אילמת. צחוק הגורל,מלכת המילים  עם ילדה חסרת מילים. היא חיתה תחת  שמי פריז האפורים אבל ליבה תמיד היה שייך לישראל.

   אולי זה מקרה אולי גילוי :אני קוראת את הספר "הרפתקאות  עליסה בארץ הפלאות" של  קרול לואיס עם ההערות של מרטין גרדנר, מתמתיקאי ושם   במקרה  מוצאת את המשפט הבא :"תביא אותו להנה  תמידותם  כאן בפינה.לא, קודם תקשורותם יחד"

   אתם מזהים את החיבור  בין לואיס ללילי ? אולי היא קראה את אליס ואולי לא, אבל אלתרמן בוודאי שלא קרא.

      

 

הכותבת היא מובי דיק הוא השם שבחרתי לכתוב בו (זכר לשנים בו כתבתי לפורום המוסיקה הקלאסית בנענע 10).אני עיתונאית ואמנית .כותבת ביקורות על אירועי תרבות בהם מוסיקה, תיאטרון וכן מוזמנת לפסטיבלים שונים בחו"

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר