מס' צפיות - 476
דירוג ממוצע -
קוריולנוס - מצביא רומי-היה או משל היה
על המחזה קוריולנוס של שייקספיר בתיאטרון הבימה
מאת: מובי דיק 09/06/16 (14:30)

     המחזה שחובר  בידי שייקספיר בשנת 1608 נשען על עיבודו של תומס  נורת' על פי ספרו של  פלוטיכוס : "חייהם של גדולי

יוון ורומי". המחזה  לא נחשב לצימוק שבעוגה בין מחזותיו של שייקספיר ובכל זאת  זכה מאז  1682 לגירסאות רבות של מחזות והן לעיבודים  למסך הקטן.

     המחזה תורגם לראשונה לעברית בידי  דוד פרישמן בוורשה וכיום הוא מועלה  ב"הבימה" בתרגומו העכשוי של דורי פרנס.

כותרת המשנה שניתן לו הוא "קוריולנוס - מותחן פוליטי".

   מה יש בדמותו של המצביא הרומי  שקוסם  לבמאים  להעלותו   שוב  ושוב.  האם עם יכול לקבל או לדחות גיבור -אליל

לשעה ואף לזרוק אותו לכלבים כשסר חינו. קוריולנוס  לעג למחאות  הציבור כשהוא  דרש חיטה..אוכל. והוא ענה להם:

אתם אספסוף, החיטה היא לא עבורכם,היא עבור  הצבא".  כשהוא מכריע כמעט לבדו אויבים מהעיר קוריול, חוזר כמנצח ומקבל מהסנט תוספת לשמו : קאיוס מרקיוס קוריולנוס. אלא  שהתואר הזה אינו מספק את  אמו התככנית ודורשת ממנו לחתור

לפוליטיקה על מנת שייהפך לקונסול. כשהוא  פושט את  המדים וחושב להכנס לנעלי  פוליטיקאי, אינו יכול  להשלים עם  החנופה  ,

ליקוק ונישוק  תינוקות, מלאכה של כל מדינאי ופוליטיקאי  שרוצה  להיבחר. "האם עלי לחשוף את גופי ולהראות  לכם את פצעי, לבקש מאספסוף כמותכם שתבחרו  בי?".

    וכאן הגלגל  מתהפך, העם המוסת  ע"י סנטורים לא שוכח למצביא את  לעגו, הם מוקיעים אותו ודורשים "לגלות, שם  מקומך"

    קוריולנוס יוצא מהעיר ונשבע להחריב את רומא מטף ועד זקן,הוא מתחבר לאויבו משכבר ויחד  צרים על העיר. אמו ,אשתו ובנו  מגיעים  וכורעים לרגליו "תצטער בני תבקש סליחה מהעם, תכה על חטא,אל תעניש  את כולנו". והוא  ביודעו שזה סופו  קרב,

חותם על חוזה שלום ובאותה  עת  נרצח ע"י חברו-אויבו.

    זו הדילמה, האם קוריולנוס יכול לשמש לנו מודל עכשוי,האם מישהו יכול להצביע על פוליטקאי  כל שהוא שמעז להתגרות

וללעוג לעם? כי זה המוקש של כל מועמד לכל משרה שהיא, חלילה לרמוז שיש לך עסק עם אספסוף, עם צחצ'חים.

    משימה קשה  הוטלה על  עירד רובינשטיין הבמאי והמעבד  לתת לנו מחזה בר זמננו בעל זויות שונות שמשאירות את הקהל  לשוב ולהרהר.

    גיל  פרנק בתור  המצביא  הרומי בצע משחק מעולה ובהחלט יכול להכנס לפנתיאון  שחקני  העבר  האגדתיים  כמו לורנס אוליביה. גילה אלמגור כאמו, מלאת האינטריגות, עמדה בגבורה בתפקיד.

    המחזה הועלה באולם אינטימי כשהקהל יושב בשלושת צידי  הבמה  כשהחלל כולו חף מכל תפאורה. אלמנטים  מודרניים

כמו  פלפונים,מצלמות סלפי,מכשירי קשר, עשו  את  העבודה והפכו את המחזה  לעדכני.

     

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 3 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
מובי יש שחקנים נוספים שראויים להוקרה
שחקן מתוסכל 10.06.16 (10:05)
2.
מובי יש שחקנים נוספים שראויים להוקרה
שחקן מתוסכל 10.06.16 (10:05)
3.
לשחקן המתוסכל
מובי דיק 11.06.16 (12:58)