כאשר החל טורניר היורו איש לא ציפה שאיטליה תגיע לגמר היורו.

הנבחרת שלה משעממת ,חסרת ברק ,ומורכבת משחקנים ותיקים לצד שחקנים צעירים.

אמש הראתה הנבחרת הזאת הרבה הקרבה ואופי כאשר הם לא נתנו לגרמנים לפתח את משחקם הרגיל ,וגם בדקות שהגרמנים שלטו והגיעו להזדמנויות ליד שערו של בופון ,קור הרוח האיטלקי והניסיון עשה את העבודה.

אינני מבין מדוע בחר יוגי לב לשים את הקשר טוני קרוס בצד ימין ולא בקישור האחורי במקומו של שוויינשטייגר החלש ,וכן למה הוא לא שיחק בפתיחה עם מולר וחלוץ נוסף לצידו של גומז (דבר אשר עשוי היה לערער את בטחונה של ההגנה האיטלקית הקשוחה בראשותו של הקפטן והשוער בופון שמראה מדוע גם בגילו המבוגר הוא עדיין אחד השוערים הטובים בעולם.

בחצי הגמר השני פספסה פורטוגל הזדמנות גדולה להדיח את ספרד.

המאמן בנטו הציב הרכב התקפי אשר לחץ על הקישור הספרדי ומנע ממנו לפתח את משחק המסירות המפורסם (המכונה גם "טיקי-טקה") .

הקישור הפורטוגלי בראשותם של ראול מיירלש ומיגל ולוסו הביכו את ההגנה הספרדית פעם אחר פעם במתפרצות קטלניות שחבל ולא הסתיימו בשער אחד לפחות.

ככול שעבר הזמן היה ברור שהניסיון הספרדי יעשה את ההבדל.

ספרד פייבוריטית לשמור על תוארה ביום ראשון ,אך אם האיטלקים יחזרו על אותה משמעת טקטית שהפגינו מול הגרמנים ,צפוי לנו גמר מרתק ומלא הפתעות שיהווה סיום מצויין לאחד הטורירים הגדולים שחזינו בהם.