בארצנו הלוהטת ומשופעת הלחות של קרוב ל-100 אחוזים, אין לסאונה חסידים רבים, אבל בארצות בהן בחורף הכספית במדחום מתדפקת על הגבולות התחתונים של התחום האדום, הסאונה היא מפלט נוח מהכפור. אתה יכול להפשיר בה ולאגור קצת חום לפני שאתה מגיח מחדש אל הרוח המקפיאה את הדם והערפל החודר לריאות. 

לחוויית הסאונה נחשפתי לראשונה, כאשר בחורף סגרירי אחד התארחתי אצל ידידתי היידי (לא זאת מסיפור הילדים המוכר) ב-grindelwald, אחד מכפרי-הנופש הידועים והציוריים ביותר בהרי שווייץ.

כשהתעוררתי בבוקר, השקיף אליי מבעד חלוני, בינות גלידי-הקרח התלויים מהגג, ה-eiger האימתני במלוא הדרו. מדהים היה להתבונן מתוך ביטחת מיטתי ברוח המבדרת פתיתי-שלג על פסגתו הסלעית של ההר, כל-כך קרוב עד כי כמעט ויכולת לגעת בו וכה רחוק, כל כך בלתי ניתן להשגה.
    במשך היום הכפר הוא מקום סואן. מאז שעות הבוקר - כאשר השבילים בינות הבתים עדיין מכוסים קרח וההליכה עם הציוד הכבד קשה שבעתיים - מתנהלים בכבדות אלפים רבים של נופשים לבושים בגדים צבעוניים עליזים, על כתפיהם מגלשי-סקי, על רגליהם נעלי-סקי גמלוניות, בדרכם אל תחנות-ההסעה ברחובות הראשיים שבעמק.

אוטובוסים עמוסים לעייפה יוצאים כל כמה דקות אל תחנות הרכבל. בשעות הצהריים התנועה היא בכיוון הפוך ואחה"צ הכול משתתק. בחורף יורדת החשיכה בהרים בסביבות השעה 3:30 - 4:00 אחה"צ ובערב הרחובות כמעט ריקים מאדם. כולם צפונים באכסניות המחוממות, במסעדות, קונדיטוריות וכמובן בסאונה.

באתרי-סקי, הסאונה היא ראשית-כל אמצעי הגורם לירידה במתח השרירים ולשיפור זרימת הדם למפרקים, אבל זהו גם מקום מפגש חברתי, בו אתה מספר לחבריך על חוויותיך מסמרי-השער על המדרונות המושלגים ("הפיסטות") ומתווה את תוכניות ה-après ski של הערב. (ב-grindelwald למדתי גם סקי, אבל על כך סיפרתי כבר ברשימה אחרת).
    ערב אחד ביקשה היידי לנקות את הבית ולבשל ונתנה לי להבין שאני מיותר בשעות הקרובות. לשאלתי מה אפשר לעשות במקום זה בערב, הציעה לי ללכת למרכז הספורט, בו מצויים בריכת-שחייה, מגרש החלקה על הקרח וסאונה.

"אין לי מחליקיים ולא הבאתי עמדי בגד-ים" - טענתי.

ידידתי הבטיחה לי, כי בסאונה לא אזדקק לבגד-ים ובחיוך מסתורי - היא הרי ידעה על ההפתעה המזומנת לאורחה התמים -  ובלוויית ברכת-דרך לבבית, שילחה אותי לדרכי. במרכז-הספורט קניתי כרטיס-כניסה לסאונה, הקופאי צייד אותי בזוג מגבות, אחת גדולה ואחת קטנה וכיוון אותי לעבר דלת-עץ בקצה המסדרון. כאשר פתחתי את הדלת, ציפתה לי הפתעת מרעישה:

מולי ניצבה אישה לא-צעירה (אבל במצב פיזי מעולה!) במלוא מערומיה.

הייתי בהלם. הקופאי דיבר בניב שווייצי חזק, כנראה לא היטבתי להבין את הנחיותיו ובטעות פתחתי את דלתה של סאונת-הנשים. עוד מעט-קט תתחיל הגברת לצרוח, תהיה מהומת אלוהים, אולי יקראו גם למשטרה, אבל ההפתעות לא פסו עדיין. האישה דווקא חייכה אליי, בירכה אותי ב-"guten abend!" לבבי והחוותה לי סימן בידה למהר להיכנס ולסגור את הדלת אחריי.

נפלתי לעולם אחר, עולם שלא חלמתי על קיומו. בעולם זה, אשר המרחק בינו ובין עולמנו נמדד לא בשיטה המטרית, כי אם באמות-מוסר, העירום המלא הוא הנורמה המקובלת וההימצאות במקום בבגד-ים היא היא הנחשבת לפגיעה חמורה בכללי ההתנהגות! גם אחרי שנים רבות של ביקורים בסאונות ברחבי אירופה, אני בכל פעם משתאה מחדש כשאני מוצא את עצמי במקלחת, מסבן את אבריי המוצנעים, ביחד עם כמה נשים צעירות. מה שכאן נחשב לטבעי, בארץ משתווה לחלום רטוב של מתבגר חרמן. בעולמנו כל עירום פומבי הוא בעל אופי ארוטי. נשים מתערטלות, או ערומות הולכים לראות במועדוני-חשפנות בלונדון, בפולי ברג'רס בפאריז ואחר-כך משיחים על המראות בקריצה ותוך צחקוק בחברה של בוגרים.

גיבורו של יארוסלב האשק הצ'כי, שוויק (החייל האמיץ), בוש אפילו לבטא את המילה 'ערומה' ובמקומה משתמש בביטוי "יחפה עד הצוואר".

ההיעדר המוחלט של בושה כלל וכלל אין משמעותו הפקרות מוסרית. להיפך, זה אולי המקום היחידי בעולם שאין בו מקום לרמיזות בעלות אופי מיני ואף לא למחשבה על מין. בכל הנוגע לגברים, מסיבות מובנות, עדיף שיהיה כך. לכל היותר יש כאן הנאה מיופיו של גוף האדם, אם כי לא כל באי הסאונה הם צעירים ויפים. 

המושג סאונה מקורו בשפה הפינית והוא מתאר חדר המכיל אוויר יבש - בטמפרטורה גבוהה, המעודדת הזעה מוגברת. קיימים סוגי סאונה שונים, אולם הכוונה היא לרוב לסאונה הפינית. לסאונה מסורת ארוכת שנים בפינלנד. תושבי המדינה השתמשו בסאונות כבר לפני 2000 שנים. היום יש בפינלנד כמיליון סאונות, ז.א. אחת לכל חמישה פינים. הפינים מייחסים לסאונה חשיבות רבה, הם באים אליה לא רק כדי להתנקות, כי אם גם כדי להתרגע ולהתערות בחברה. כפי שאתם מזמינים את אורחיכם לקפה, ביקור אצל ידידים בפינלנד כולל בד"כ הליכה משותפת לסאונה. עסקאות מסחריות רבות נעשות בסאונה. אולי זה נשמע קצת מוזר, אבל האמת היא שבהשוואה לפגישה רשמית, מכופתרת, האווירה המשוחררת בסאונה תורמת לתוצאות חיוביות.

קיימים שני סוגים של סאונה. בגרסה המודרנית מספק את החום תנור חשמלי (וזה הדגם שארצות אחרות אימצוהו), אבל בפינלנד מקובל יותר הדגם המסורתי, המבוסס על תנור שמוסק בעץ.

על התנור מונחות אבנים מיוחדות המתלהטות מחומו ומשמשות לפיזור החום בחדר. רמת הלחות באוויר היא כמעט אפסית וכך הופכת השהייה לנסבלת ואף מהנה. כאשר האוויר יבש מדי, יוצרים לחות באמצעות הטלת מים על האבנים. באחת הסאונות הגרמניות בה ביקרתי, הפכו נושא זה ממש לטכס. בכל מחצית שעה, השמיע האחראי צעקה רמה 'aufgiessen' (=להוסיף מים) ושפך על האבנים מים, אותם דלה מתוך דלי בעזרת כף עץ. המים מתאדים מיד ובקול אוושה משחררים גל של קיטור בחדר.

באותם רגעים, אין לצאת, או להיכנס לחדר, אבל אני כמובן לא הייתי מודע לאיסור זה וכאשר פתחתי את הדלת ננזפתי:

"האם לא שמעת את ההודעה 'aufgiessen'?"
    לעתים שופכים על האבנים גם בירה ואז הסאונה מתמלאת ריח של לחם אפוי. 
מנהג אחר הוא להצליף בעצמך (ובאורחיך) בענפי תרזה. זה אמור להמריץ את מחזור הדם וגם ממלא את החדר בריח טרי נעים. השהות בסאונה היא כמעט טקסית. הוראות מדויקות תלויות בכניסה לכל מוסד כזה.

קודם-כול עליך להתקלח, תוך שימוש בסבון. אחר אתה נכנס לחדר הסאונה עצמו, פורס את המגבת על דרגש-העץ העליון ונשכב, או מתיישב עליה. אחר מספר דקות אפשר לרדת לאחד הדרגשים הנמוכים יותר, שם החום מורגש קצת פחות. בתוך חדר הסאונה ממעטים לדבר, הכוונה היא להירגע, להרפות. על הקירות נמצאים כמה שעוני-חול, כדי שתוכל למדוד כמה זמן שהית בפנים. בתום 5 עד 10 דקות יוצאים ומזנקים לבריכה של מים קרים (בכפר קופצים למי אגם קרים ובחורף מתגלגלים ערומים בשלג). אני מודה ומתוודה, כי את הקטע הזה מעולם לא הייתי מסוגל לבצע ודילגתי היישר לשלב הבא: טיול קצר באוויר הצח. עם החום הרב שגופך אגר בסאונה, גם כאשר הטמפרטורה בחוץ צונחת ל- 20-30- מעלות, אינך מרגיש בקור.

אתה חוזר לתוך המבנה, מתקלח (עם מים קרים בבקשה, הורד את היד מברז המים החמים!) ומתרגע עוד יותר. עתה עליך להשרות את כפות רגליך בבריכה של מים פושרים במשך כ-5 דקות ואז נותרה רק המנוחה. בכל סאונה המכבדת את עצמה, יש חדר עם מיטות נוחות, שמיכות-צמר רכות, אפלולית ובעיקר שקט, או מוסיקה חרישית. כל השיחות הן בלחש. במקומות הגדולים יותר יש גם מזנון עם משקאות מרעננים ותקרובת קלה. אלכוהול לא שותים בסאונה, אם כי בפינלנד מקובלת שתיית בירה ואכילת נקניקיות (בסופר מוכרים 'נקניקיות-סאונה' באריזות אלומיניום, אותן מחממים על האבנים הלוהטות בתוך הסאונה). אחר מנוחה של כחצי שעה, אתה יכול לחזור לסיבוב נוסף בחדר הסאונה, עד שלוש פעמים בכל ביקור.

אשתי, שבמסגרת עבודתה הייתה אחראית לחלופי-נוער עם חו"ל, שלחה פעם משלחת של תלמידי כיתות י"א לפינלנד. בתוכנייה שקיבלה הופיע הסעיף 'ביקור בסאונה'. היא צלצלה למארחים וביקשה להוריד סעיף זה מהתוכנית. הפינים מחו:

"מטרת הביקור היא הכרת תרבויות זרות והסאונה היא חלק מתרבותנו".

אשתי לא וויתרה:

"והתרבות שלנו אינה מתירה רחצה משותפת של גברים ונשים בעירום!"     

נחזור לסאונה ב-grindelwald. ביליתי כשעה בשיחה נינוחה עם הגברת שקיבלני בכניסה - ועוד מספר אנשים מבאי הסאונה - ואחר צפיתי בה מכינה את עצמה ליציאה אל הכפור. הרהרתי לעצמי: בתנאים רגילים, מבט כזה הוא זכות מיוחדת השמורה לבעל, או למאהב.

הסאונה בכפר זה צוידה בכל מה שאישה עשויה להזדקק לו בחדר האמבטיה. סבון טואלט עדין, מגבות מלטפות, מייבש שיער, ספריי ומייצב שיער, מברשות, מי פנים, תחליבי-גוף ריחניים, eau de cologne, דאודוראנט והאמינו לי, הגברת הזאת השתמשה בכולם! אחר החלה להתלבש. כבר לפי לבני-התחרה שלה הבנתי שיש לה טעם משובח וכשעטתה על גופה את שמלתה הגזורה היטב, כרכה סביב צווארה צעיף הרמס, נעלה מגפי עור, החליקה לתוך מעיל פרווה, חבשה כובע ולבשה זוג כפפות-עור, נראתה כדמות שיצאה מאחד משבועוני-האופנה. אף אני התקשיתי להאמין, שהאישה מכובדת המראה הזאת חלקה עימי רק לפני זמן-מה דרגש-עץ כשכל כסותה שמלת חווה אמנו.

מאז הייתי בסאונות רבות. כל המוסדות הללו הן ללא יוצא-מן הכלל מעורבות, נשים וגברים ביחד (gemischte בגרמנית). היחידות שהן חד-מיניות הן הסאונות ההומוסקסואליות. הסאונה החביבה עליי נמצאת באמסטרדם ושמה דקו סאונה. סאונה אינטימית זאת מרוהטת בסגנון art deco ומוסיקה קלאסית קלה מסייעת בה לאורחים להשתחרר עוד יותר.

בסאונה הגדולה ביותר, התופשת את כל קומת-המרתף של בניין מגורים ענקי, בקרתי בבון, כאשר הייתה עדיין בירת גרמניה. יש בה הכול, מסעדה, חדרי-משחקים לילדים, חדרי-מוסיקה וטלוויזיה ומעלית המטיסה אותך היישר לגג-שיזוף שגודלו כמעט כמגרש כדור-רגל. בבון ביקרתי גם בסאונה אחרת, קטנה הרבה יותר, במלון 'בריסטול'. המבקרים היו רק אורחי המלון ובעלי מנויים, אותי לקחו לשם חבריי הגרים בבון, אבל באותה התקופה התאכסנו בו גם כמה אורחים מיוחדים במינם. מערכת ביטוח הבריאות הממלכתי של לוב שלחה למלון זה חולים - כנראה בעלי-ממון - שמפאת מחלתם נזקקו לטיפול בחו"ל.  

 הגברים הבאים בימים - אינני מאמין, כי רגל אישה לובית הייתה דורכת במקום זה - ישבו בד"כ במשך שעות בשקט בכיסאות-נוח בפאתי הבריכה הקטנה, מגבת פרוסה בחיקם והתבוננו בעיניים מזוגגות בתהלוכה החשופה מסביבם. ניתן היה בבירור להבחין במבוכתם, אבל בעבור שום הון בעולם לא היו מוכנים לוותר על השירות המיוחד הזה שמלונם סיפק.  
    פעם אחת בלבד הייתי עד למהומה הקשורה באורחים יוצאי-דופן אלה. גברת מבוגרת יצאה צווחת ונרעשת מהמקלחת, הצביעה על ערבי קשיש וטענה שהוא עקב אחריה בזמן שהתקלחה. קשה להבין את ההיגיון בתלונה מוזרה זאת, הרי כולנו היינו ממילא ערומים. האירוע עורר את רגשי-הבושה של הגברת והיא כרכה מגבת סביב חלציה, אבל בגלל מימדי גופה, זאת כיסתה רק חלקית את חמוקיה. התקשיתי להחליט מה מצחיק יותר: הישבן המגודל של הגברת המציץ מהמגבת, או מבוכתו של הגבר האומלל המנסה להסביר באנגלית רצוצה שהוא בסך הכול תר אחר חדר-השירותים ולא הייתה לו כל כוונה להציץ.

לחוויתי המעניינת ביותר זכיתי בסאונה באתר-סקי אחר בשוויץ. בחדר המואר רק קלושות על-ידי מנורה בודדת, רבצתי על הדרגש עם מספר דמוית נוספות. לפתע גחנה לעברי, בצורה שאינה אופיינית לנהוג בסאונות, הברונטית החמודה על מדף-העץ שממול ושאלה:
"?where are you from"
".from israel"
הפתעה מוחלטת.
"לא ידעתי שישראלים מגיעים למקומות כאלה."
"את ישראלית גם כן, לא?"
"נכון, אבל ..... "

עתה באו השאלות השגרתיות. כמה זמן אתה כאן, איפה אתה גר, במה אתה עוסק, וכיוצ"ב. כאשר התברר לה ששנינו עובדים בחברת התעופה הלאומית, הגיעה מבוכתה של בת-שיחתי לשיאה. היא השביעתני בכל הקדוש לי, שלא אגלה לאף אדם, כי מכל המקומות בעולם פגשתיה דווקא בסאונה.
   לחברה בה אנו עובדים אלפי עובדים. הנערה מהסאונה עבדה בה כדיילת ואפילו מכרים משותפים לא היו לנו. לא גיליתי לאיש את סודה 'האפל', אבל בשנים הבאות, כל אימת שפגשתיה במסדרון, או בחדר-האוכל, הייתה מפנה את ראשה. 

   היא הייתה אשת העולם הגדול, לא התביישה לגלות את גופה בפני כל גוי מצוי, אבל לבן ארצה לא הייתה מסוגלת להביט בפנים.

לתשומת לבכם: לרשימה מצורף אלבום צילומים. לפתיחתו, עליכם להקיש על המצלמה לצד הכותרת