מס' צפיות - 307
דירוג ממוצע -
הבל ורעות רוח
מאת: אברי שחם 02/05/10 (14:45)

ב-25 לאפריל נערך בהונגריה הסיבוב השני של הבחירות ומפלגה ימנית-קיצונית ששמה "יוביק" (משמעות השם חן יותר טוב וחן יותר ימני) זכתה בהן לקרוב ל-17%. למחרת הבחירות פרסמתי בבלוג ההונגרי שלי את הרשימה הבאה:

אחר סיבוב הבחירות הראשון בהונגריה, ב-11 לאפריל, פורסמו הידיעות על התחזקותה של "יוביק הגזענית והפשיסטית, ממשיכת דרכה של תנועת צלב החץ" (מפלגה פרו-נאצית ששלטה בהונגריה בשלהי מלה"ע ה-2 וחבריה הוציאו להורג עשרות-אלפי יהודים) בעמודיהם הראשונים של העיתונים הישראליים. באורח מוזר, הביטו בי ידידים המכירים את נטיותיי הפרו-הונגריות, כאילו הייתה לי יד בעלייתו של הימין. אני כמובן מגנה בכל החריפות את התנועה הקיצונית הכוחנית הזאת, המנצלת בעיות כלכליות וחברתיות קיימות ומסיתה בגלוי נגד הצוענים והיהודים, אבל לדאבוני התארגנויות פוליטיות קיקיוניות כאלה אינן זרות לי. גם אנו בישראל התברכנו במפלגה דומה שחבריה כמובן אינם אנטישמיים, כי אם אנטי ערביים.   

דוברי 'יוביק' אומנם מנסים להכחיש שהם אנטישמים ואנטי-צוענים, אבל כשהם מדברים על אומה נוצרית, הם פוסלים מראש בעלי דתות אחרות. הסיסמה "הונגריה שייכת להונגרים" - פופוליסטית במובהק, כי מי בכלל מטיל ספק בכך - עשויה הייתה להיות מקובלת על כולם, השאלה היא רק מיהו הונגרי על פי הגדרתם?

באותם הימים עסקתי בדיוק בהכנות לנסיעה להונגריה - לאחרונה ביקרתי בה לפני שנה וגברו עליי הגעגועים - ובין מכריי היו כאלה ששאלו, האם בנסיבות אלה לא היה עדיף, כי אסע למקום אחר? אני סבור, כי דווקא נסעתי בזמן. קיבלני מזג אוויר נעים, שטוף שמש, בכל מעברי החצייה התת-קרקעיים מכרו נשים ענפי לילך ריחניים, הפרח החביב עליי, שמשום-מה כמעט ואינו גדל בארץ. אשתי שאלה אותי בטלפון אם האנטישמיות מורגשת ברחובות? תשובתי: אני חוזר זה עתה מפסטיבל הספרים הבינלאומי, בו ישראל היא אורחת הכבוד ותור ארוך ניצב לפני הדוכן, בו הסופר עמוס עוז חותם על ספריו.

אני מרגיש בהונגריה כמו בבית ועד עכשיו לא הייתה לי סיבה לשנות את גישתי. אחדים מידידיי הטובים ביותר הם הונגרים ואני תמיד מצטער, על שאני נאלץ לצאת למסע בן שלוש שעות כאשר בא לי לפטפט עמם וללגום כוס קפה בחברתם. על פוליטיקה מדברים רק לעתים קרובות. הם כמובן מצטערים על התחזקותם של אלמנטים קיצוניים, אבל סבורים, כי הסיבות הן המצב הכלכלי הקשה, הפשיעה, התדרדרותו של ביטחון הציבור וברגע שאלה ישופרו, ל'יוביק' יהיו הרבה פחות מצביעים.

את בודפשט, מרכז תרבותי מהחשובים ביותר בעולם, מאפיינת הרבגוניות. בערב הגעתי, הלכתי לתיאטרון. אני נהנה ביותר מעושרה של השפה ההונגרית, חידודי הלשון, השנינות המבריקה. קפצתי גם למוזיאון קטן הממוקם בדירתו לשעבר של אחד המשוררים הידועים ביותר. אף לא אחד משיריו לא הוצג, אך על הקיר תלויים כמה צילומים טובים שלו ושל אשתו, הראו לי את מיטתו, שולחנות האוכל והכתיבה שלו ואת המרפסת ממנו צפה במעיל בית בצבע חום (חשוב מאד!) בפרוץ אחת התהפוכות המדיניות בסופה של מלה"ע הראשונה.

למחרת, הלכתי עם חברה לקונצרט ג'ז של בנו של אחד מחברינו הטובים. את ההזמנה להופעה קבלתי בפייסבוק וקפצתי על ההזדמנות להשתתף בה. אינני מומחה לנושא, אבל אני חושב, כי לנגן פסנתר זה כישרון רב ועתה, עם תזמורת משלו, יגיע רחוק. 

קודם לכן, זכינו לחוויה גדולה כאשר בדרך מקרה נפלנו על חגיגת יום הולדת צוענית במסעדה הקטנה החביבה עלינו. תחילה חשבנו, כי זהו אירוע פרטי ורצינו לעזוב, אבל בלבביות רבה ביקשונו להישאר. בפעם הראשונה בחיי שמעתי מוסיקה צוענית מקורית, השונה מהמוסיקה ההונגרית וראיתי את ריקודי העם הזה.

כעבור יום, הלכתי להצגת 'כנר על הגג'. בדרך כלל אינני מתלהב ממיוזיקלים, אבל דווקא לאור עליית האנטישמיות שמחתי לראות הצגה עממית, המציגה את היהודים באור אחר, לא מוכר, לא כעשירים מופלגים, אלא כעניים מרודים, מתקבלת על-ידי קהל נוכרי במחיאות כפיים סוערות.

כפי שראיתם, ביליתי יפה בימי שהותי בבודפשט, אך תוכלו לשאול בצדק, מה הקשר בין הפתיח בעל האופי הפוליטי וחוויותיי בחו"ל? פשוט מאד, אני מלא  פליאה, כיצד פרסומים אנטישמיים מלעיטים את קוראיהם בהבלים מלאי רעות רוח, כאילו הישראלים עומדים להגר בהמוניהם להונגריה, כיצד מסוגל לטעון ראשה של עירייה הונגרית קטנה, אוסקר מולנאר - שנבחר עתה גם כחבר פרלמנט - דברי שטות כמו ש"סטודנטים ישראלים בירושלים לומדים כבר הונגרית, כדי לסגל לעצמם את שפתה של מולדתם החדשה". אם מישהו האמין לו, יכול היה בשקט להצביע ל'יוביק', כי אינני מאמין שמפלגה אחרת תרצה בקולותיהם של חמורים מדופלמים כאלה. לו הייתי בעל ממון, הייתי מזמין את האדון הזה לירושלים, שישכור לו חוקר פרטי וימצא את הסטודנטים האלה. גם אני סקרן להכירם.  

הונגריה היא ארץ יפיפייה, בודפשט אגדתית. אנו שגדלנו בה ובמקרים רבים הונגרית היא שפת אמנו, נהנים לבקר בה, אוהבים את השפה, הספרות, המוזיקה, המאכלים, את האנשים - עם כמה וכמה יוצאים מן הכלל! - אבל הרי גם ישראל היא יפה, תיירים מכל העולם באים להתפלא ממנה. נהוג לומר, כי האדם מעריך יותר משהו שעבד למענו, מאשר כזה שקיבל במתנה ואנו אכן השקענו עמל רב בעבודה בשתי כפות ידינו למען להפוך את מדינתנו לנווה מדבר פורח. שפכנו גם את דמנו למענה. בשבוע שעבר, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל העלנו את זכרם של 22,684 גיבורים שנתנו את נפשם למען ארץ ישראל.

אני גמלאי, יש לי משפחה גדולה ואני סבור, כי החיים כאן הם יחסית טובים. הרחובות בטוחים יותר מאשר בארצות אירופאיות רבות. איש לא טרח להסביר, מדוע הישראלים אמורים לחשוק בארצם של אחרים? אולם, אם בכל זאת היינו רוצים לעזוב את ארצנו ולהגר לארץ אחרת, ספק רב אם מכל הארצות היינו בוחרים דווקא בהונגריה.  

      

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר