כבר נאמר:  אפשר לגזול מאדם את חייו, את חירותו, את אבריו, את כבודו אבל אי אפשר לגזול את תוכן מוחו, חשיבתו ואישיותו. אז נכון כי גם גניבת סמל סמלי הציניות, הרוע והרשע בדרגתו העליונה ביותר- הרבייט מאכט פריי- " העבודה יוצרת חופש" ולא כפי שתרגמו רבים " העבודה משחררת" (וזה לא משנה)- נכון אפשר לחיות גם אחרי גניבתו ובמקרה ה"מאושר" של מציאתו, זה לא ישנה הלכי עולם, זה לא יפסיק את הרשע בעולם ,אשר מופיע כל פעם בתורו במקום אחר ולפרנסי העולם אין את האפשרות או הרצון לשנות זאת, מכונת המלחמה צריכה לנוע הלאה ואם לא כאן , אז שם , העיקר ,תנוע.  ולעיתים נדמה כי גם פה במדינה בה התקבצו  כל כך הרבה פליטים מכל-כך הרבה מדינות אשר בשלב זה או אחר רדפו, עצרו, הצרו גבולות, סגרו במחנות ובגטואים, אסרו פולחן ודת - כן גם פה יש הפרות של זכויות אדם, מלחמות ללא סוף , גזענות ואפליה הן פנימית והן לגר ולזר. אז מה זה משנה אם גנבו את חתיכת הברזל הזו, זו אשר השער לגיהנום יקטן לידה?

וכמובן יש עוד הרבה שאלות סביב ה"כותר" המופלא הזה, אשר לאלו אשר יצאו לעבודה דרכו, ציפו לראותו בסוף היום מחדש , כסמל לעוד יום של ניצחון של החיים על המוות על הרוע, והסבל. סמל יחיד במינו, אשר אין חזק ממנו להגדרת מושג הציניות ברמתו הגבוהה ביותר, כן אפילו לנגן מוצארט ובטהובן ליד המשריפות עדיין קטן לעומת הרעד והצמרמורת אשר מקבל בן אנוש שפוי כאשר הוא עובר היום בשער ל"מוזיאון", כן כך מוגדר המקום כיום?

אפשר להחזירו למקומו, אפשר גם לעשות לו עותק מדויק ( אולי זה כבר נעשה), אך אי אפשר לגנוב את הסמליות של החפץ הנתעב הזה  במוחם של אלו אשר עדיין חיים מאחרוני הניצולים של מחנה זה וכל מקום אחר מאותה תקופה או מרואנדה, דרפור , ארגנטינה דרום אפריקה של האפרטהייד, ספרד של פרנקו או בריהמ"ע לשעבר, כן הסמליות שלו היא שיא הציניות והרוע ומקרינה לכל.

אז מה זה עושה כאשר נוגעים בסמל כזה ובציניות גמורה של בצע כסף או זכיית במזכרת מלחמה מפוקפקת,

אז מה זה עושה?