הבחירות לנשיאות ארה"ב

בשנת 1960 התמודד קנדי מול הכוכב העולה של המפלגה הרפובליקאנית ריצ'ארד ניקסון.

שניהם היו בעלי רקע דומה , (הם באו ממשפחות עשירות, לחמו במלחמת העולם השנייה)

והם אף התידדו בעבודתם בסנאט.

בבחירות אלו השתמשו לראשונה במכשיר הטלוויזיה .

לצורך כך נערכו לראשונה שלוןשה עימותים טלוויזיונים אשר סחפו את העם האמריקאני בהמוניו.

ניקסון האמין שיוכל לנצח בעימותים אלו היות והיו לו ניסיון עם הטלוויזיה כאשר נאם לצופים את נאום צ'קרס על שם הכלב שקיבל בצורה לא חוקית.

אך ניקסון עשה את כל הטעויות האפשריות : הוא הגיע לא מגולח, סירב להתאפר , לבש חליפה שלא תאמה את המסך.

אך קנדי נראה רענן ורגוע ושידר אופטימיות.

ולכן הוא ניצח את העימותים ברוב גדול.

אך הבחירות עצמן שנערכו ב8 בנובמבר 1960 היו צמודות ביותר , וקנדי ניצח ברוב דחוק .

וכך הפך לנשיא הקתולי הראשון והצעיר ביותר .

(נכון שטדי רוזוולט היה צעיר יותר מקנדי אך הוא לא נבחר ישירות אלא החליף את הנשיא מקינלי שנרצח)

                                                 תקופת הנשיאות

                                                  סגנונו של קנדי

קנדי החליף את הנשיא הרפובליקאני אייזנהאור ונכנס לבית הלבן עם אשתו ג'קי וילדיו ג'ון קנדי ג'וניור ,וקרוליין.

(זו הייתה הפעם הראשונה שהגברת הראשונה טפלה בתינוק\ת)

ג'קי החליטה להפוך את הבית הלבן כמרכז תרבותי אשר ישמר את ההיסטוריה האמריקאנית,וכן ג'ון שם בבית הלבן פעוטון,בריכת שחייה ומגרשי גולף וכדור-סל.

למרות חיי הזוהר התגלו משברים בזוגיות כאשר קנדי המשיך לסבול מגבו ולנהל רומנים מהצד (הבולט ביניהם היה עם השחקנית מרילין מונרו) וכן בנו פטריק נפטר באוגוסט 1963 .

קנדי עבד שעות ארוכות ,קרא שישה עיתונים, ונפגש עם מדינאים .

ב23 ביוני 1963 ביקר בברלין אשר הייתה מחולקת ע"י החומה והכריז "אני ברלינאי".

את השקפת עולמו פרש בנאום כהונתו ב20 בינואר 1961 אשר המשפט הידוע מתוכו הינו"אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות למענך,אלא מה אתה יכול לתרום למדינה".

                                             מדיניות החוץ

קנדי היה נשיא בתקופת המלחמה הקרה מה שחייב אותו לקבל החלטות אמיצות וקשות.

למשל: ב17 באפריל 1961 אירע משבר "מפרץ החזירים" בו גולים קובנים  פלשו לקובה על מנת להפיל את משטרו המושחת של פידל קסטרו.

הפלישה נכשלה ומשטרו של קסטרו התחזק.

בתחילה סייע קנדי לגולים מתוך תחושה שסיוע אמריקאני יכול להפיל את קסטרו, אך משנוכח לדעת שטעה שינה את גישתו והתנגד לפלישה זו.

קנדי פיתח את תוכנית החלל כדי להתחרות עם הסובייטים שהיו חלוצים בתחום וכן הרכיב את צבא השלום שהיה חיל מתנדבים אמריקאני שנשלח לסייע למדינות נחשלות במגוון תחומים:חינוך, חקלאות, תשתיות .

וכן הוכפל מספר החיילים ששהה בדרום וייטנאם מ2,000 ל16,000 .

                                               יחסו של קנדי לישראל

בשנת 1951 ביקר קנדי לראשונה בישראל והתרשם ממנה .

כמוכן היו לו המון מכרים וחברים יהודים.

הוא העניק יחס מיוחד לישראל אך לא היסס לחסוך שבטו בה.

לפני בחירתו גילו סוכנים אמריקאיים שישראל מתעתדת לבנות כור גרעיני בנגב .

הדבר חוזק ע"ראש הממשלה דוד בן-גוריון בנאום בכנסת ב21 בדצמבר 1960 .

קנדי בתחילה קיבל את הסבריו של בן-גוריון בכך שהכור נבנה לצורכי שלום.

אך הוא לא אהב את שיתוף הפעולה של ישראל עם צרפת.

לאחר שכנוע מצד חברי קונגרס ניאות קנדי לספק טילי "הוק" לישראל אשר בנתה את כוחה הצבאי באותה תקופה.

                                           מדיניות הפנים של קנדי

קנדי נאלץ להתמודד עם הבעיה הגזעית .

למרות שבית המשפט העליון פסק בשנת 1954 שההפרדה אינה חוקית, מרבית מדינות הדרום לא קבלו החלטה זו והמשיכו בה.

דבר שהתבטא בהפרדה גזעית בבתי-קולנוע, ספסלים, אוטובוס

הכומר מרטין לותר קינג עמד בראש תנועה ששמה למטרה להכחיד את הגזענות.

קנדי תמך בהם ואף נשא נאום ב11 ביוני 1963 בו טען שצריך להמשיך במורשת לינקולן.

                                          משבר הטילים בקובה

זה היה אירוע מכונן שהבליט את העימות בין המעצמות בנוגע לנשק גרעיני והבליט את מנהיגותו של קנדי.

המשבר החל ב14 באוקטובר 1962 כאשר מטוסים אמריקאניים גילו אתרים גרעיניים בקובה שהוקמו ע"י הסובייטים.

קנדי היה בדילמה הוא לא היה יכול לתקוף את הכורים כי אחרת הייתה פורצת מלחמה, והוא לא היה יכול להתעלם כדי שלא ייחשב כמנהיג חלש ונרפה.

רוברט קנדי נשלח למוסקבה לשוחח עם חרושצוב על מנת להגיע להסדר .

בסוף נקט קנדי ב"מדיניות קצה" בה איים על ברית-המועצות שאם לא תסיר את הטילים הוא יסיר אותם ותפתח מלחמה.

חרושצוב התקפל וקנדי זכה בכבוד שהגיע לו.