מאת: רוברט כרמלי

תכניתו של אובמה מיועדת להגביל את השכר בתאגידים, שחוסים כעת תחת מטריית ההגנה של תכנית ההצלה הממשלתית, ועיקריה הם: להגביל את שכר המנהלים הבכירים ל-500 אלף דולר בלבד, לעצור את תופעת "מצנחי הזהב" לבכירים ואת ההטבות המפליגות שניתנו לנשיאים ולמנכ"לים של הבנקים הגדולים.

בתום הזעזוע הראשוני שיצרה התכנית, כאשר בוחנים אותה לעומק, ספק אם מדובר בתכנית בעלת משמעות אופרטיבית בתחום הכלכלי ולמעשה, אובמה מנסה להפיק ממנה בעיקר רווחים פוליטיים ולא כלכליים.

היעדים שאובמה ניסה להגשים באמצעות התכנית הם שלושה: ליצור את תחילתה של רפורמה בתרבות הארגונית בארה"ב; להשיג את תמיכת המפלגה הרפובליקנית בתכנית הסיוע של הממשל; מטרה שלישית - להגדיל את אחריות ה-CEO על המחדלים והכשלים שהתגלו בארגון שתחת אחריותו.

במהלך הקמפיין לנשיאות, הועלו טענות כנגד אובמה, על כך שהוא יוצא כנגד אחד מערכי היסוד בתרבות האמריקנית, לפיו זכותו של כל אדם ליהנות מפירות הצלחתו שלו. כלומר, הטבות השכר והתנאים המופלגים הם פריבילגיה מותרת למי שהצליח בתפקידו. על פני השטח, נראה שאובמה יוצא כנגד הנורמה הזו בכך שהוא מציב תקרה לשכרם של הבכירים, אך מבדיקה יותר מעמיקה עולה כי מדובר בצעד, שלא בהכרח ייצור שינוי.

השכר הממוצע של מנהל בכיר בבנקים בארה"ב עומד על 11 מיליון דולר בשנה. מבדיקה של רכיבי השכר עולה כי השכר בפועל הוא 844 אלף דולר, 2.5 מיליון דולר משולמים כבונוס והיתרה, חלק הארי של המשכורת, ניתן באופציות ובמניות. כלומר, גם אם תקוים תקרת שכר מחמירה של 500 אלף דולר, יוכלו המנהלים הבכירים ליהנות מהטבות מפליגות באופציות ועל כך אין פיקוח. בנוסף, בעוד ששכר המנהלים הבכירים יוגבל, הבנקים יוכלו להמשיך ולשלם משכורות עתק לטריידרים ולמנהלי ההשקעות בלי הפרעה.

תכניתו של אובמה אפוא מיועדת בעיקר להשקיט את הביקורת על כך שבעוד שהגופים הפיננסיים המובילים בארה"ב הפסידו 55 מיליארד דולר, משולמות משכורות של 320 מיליון דולר למנהלים - כסף שכעת יוצא מקופת המדינה. אובמה מנסה ליצור תחושה כאילו הממשל החדש מגביר את אחיזתו בשוק ומרסן את ההתדרדרות.  אך מעבר למשמעויות הפוליטיות והתקשורתיות, לתכנית אין השפעה כלכלית ארוכת טווח.

המאמר המלא פורסם ב-Money talks, בלוג החברה של מגדל שוקי הון.