תוצאות בחינות המיצ"ב שהתפרסמו השבוע, יום לאחר פרסום תוצאות מבחן טימס הבינלאומי, שמשווה בין הישגי תלמידים ברחבי העולם  במתמטיקה ובמדעים, לא הפילו אותי על הרצפה מרוב תדהמה. הייתי מופתעת הרבה יותר אם ישראל היתה מטפסת 10-5 מקומות בדירוג העולמי ואם ממוצעי בחינות המיצ"ב היו גבוהים ומעוררים גאווה. מה שכן הפליא אותי הוא ההסברים שסופקו.

 
לגבי מבחן טימס, המבחן הבינלאומי, טענו במשרד החינוך שבעצם לא הייתה ירידה כזו גדולה בהישגים, כי לקראת המבחנים הקודמים, שנערכו  בשנת 2003, תלמידי ישראל עברו הכנה ממוקדת , למרות שחוקי הדירוג הבינלאומיים אוסרים על כך. למבחן האחרון מ-2007 לא התכוננו ולכן נראה שיש ירידה.

קודם כול, אם במשרד החינוך עוברים על החוקים ומכינים את התלמידים מראש בניגוד להנחיות, לא ברור למה כל כך משתוממים שם לנוכח ההעתקות המרובות במבחני הבגרות. התלמידים בסך הכול הפנימו את המסר שלמדו ולפיו המטרה מקדשת את האמצעים ומה שחשוב  הוא הציון ולא הידע. שנית, במקום להסביר שהמקום שישראל הגיעה אליו ריאלי ומשקף את המצב היה עדיף אם היו עושים משהו כדי לעצור  את ההידרדרות. זה שישראל מדורגת מעל איראן, קולומביה, בחריין, רומניה וגיאורגיה זו לא ממש סיבה למסיבה.

 
גם תוצאות בחינות המיצ"ב (בחינות שבודקות את היעילות הבית ספרית ואת והצמיחה לאורך השנים ומספקות הערכה גם לגבי הישגי התלמידים וגם לגבי האקלים הבית ספרי) לא משמחות. ביסודיים המצב סביר, אבל בכיתה ח הציון הממוצע במתמטיקה הוא 44.1  ובאנגלית 58.4.

 
השאלה היא מה עושים עם הממצאים האלה. אם היה קורה דבר כזה ביפן, שר החינוך כבר מזמן היה מבצע בגופו חרקירי או לכל הפחות מתפטר. אצלנו מחליפים האשמות ומחפשים אשמים. המורים מאשימים את שרת החינוך ושרת החינוך מאשימה את המורים, משום שהם אינם מגיעים להשתלמויות מקצועיות. נשמעו אפילו הסברים שההישגים הנמוכים הם פועל יוצא של השביתה הממושכת שהייתה לפני שנה. לדעתי יש כמה וכמה סיבות לכישלונות. לא לדחוף. יש מספיק לכולם.

 
1. מרחב.  יותר מדי תלמידים לומדים באותה כיתה. צמצום מספר התלמידים יקל על המורה ללמד ויאפשר לו להקדיש יותר תשומת לב לכל תלמיד.

 
2. שיטות הלימוד. במשרד החינוך כל הזמן מחדשים ומפתחים עוד ועוד שיטות לימוד. חלק מהשיטות מגיעות לארץ אחרי שהוכחו ככישלון בארה"ב. בשנה אחת פעלו בישראל שש שיטות שונות ללימוד חשבון. הרבה פוליטיקה יש פה, והמורים צריכים להתיישר כל פעם לפי השיטה התורנית, ללמוד אותה וללמד בה גם אם הם חושבים שהיא בעייתית. אני הייתי מסתכלת איזו שיטה הוכחה יעילה, בוחרת בה ולא ממהרת לשנות. לא צריך רפורמה כל שנתיים רק כדי שלמפתחי תוכניות הלימוד ועורכי המחקרים תהיה עבודה.

 
3. מורים. כל עוד יקשו על מורים שחוקים לצאת לפנסיה מצד אחד וימנעו כניסת מורים צעירים מצד שני, וכל עוד ההוראה תיתפס כמקצוע נשי שאין בו כסף ובוחרים בו בגלל החופשות המרובות נישאר עם הרבה מורים גרועים, עייפים וחסרי מוטיבציה. חייבים להעלות את הדרישות מפרחי ההוראה, ולשלם למורים באופן שקשור באופן כלשהו לטיב עבודתם. אם אני הייתי מורה והייתי יודעת שאקבל אותה משכורת גם אם אשקיע וגם אם לא, לא בטוח שהייתי מתאמצת במיוחד.

 
4. משמעת. פעם המורים נהגו להרביץ לתלמידים סוררים והתלמידים פחדו מהם וכיבדו אותם. היום התלמידים מכים את מוריהם והמורים פוחדים מהם ומהוריהם. בעיות ההתנהגות מתחילות בבית. בזה אי אפשר להאשים את בית הספר. אם ההורים לא מצליחים להשליט משמעת על ילדם  כי הם מנסים להיות חברים שלו ונותנים לו מה שהוא רוצה כדי שיהיה שקט בבית, אין לצפות שבכיתה הוא יתנהג בנימוס ובאדיבות.

 
לצערי, אנחנו חיים היום בעידן שבו אנשים שמתנהגים בבהמיות ובכוחניות זוכים להערצה ואילו ילדים שקדנים ושקטים זוכים לשלל כינויי גנאי. ידענות, סקרנות ורכישת ידע אינן נחשבות מעלות, ובבורות וטיפשות כבר לא צריך להתבייש. איזה סיכוי יש לבית הספר בתנאים האלה?

 
5. שעות. זוכרים את כל קיצוצי השעות שעשו בתקציב החינוך? התלמידים היום לומדים פחות שעות מפעם. וכשלומדים פחות - יודעים פחות.

 
6. יותר מדי התחשבות. הסעיף הזה לא קשור למבחני המיצ"ב, אלא לחינוך בכללו. בזמני לא היה מיקוד. ישבנו ולמדנו את כל החומר.

 
היום רוצים להקל על התלמידים ולכן אומרים להם מראש במה להתמקד לקראת הבגרות. אין מה לעשות. כשלומדים פחות - יודעים פחות.

לבלוג של הצופה