הרצוג, מפיק, תסריטאי, במאי קולנוע ואופרות ידוע כמי שמוביל את  הגל  החדש בקולנוע  המערב - גרמני, עשה סרטים המתמקדים בגיבורים שאפתנים עם חלומות בלתי אפשריים, המוצאים עצמם בקונפליקט גם עם הטבע.

   סרטו "פיצקרלדו" עולה בקנה מידה עם  שאיפותיו שלו. פיצקרלדו,  אותו משחק  קלאוס קינסקי הפולני-גרמני שהרצוג  מעדיף  להעסיק  בעוד כמה סרטים. הוא  כדמות המפתח בסרט משכנע את מולי   (קלאודיה קרדינלה) , שהיא  "מאדם" של בית בושת, להשקיע מכספה כדי שאהוב  נפשה  הלא הוא  פיצי, יקנה מהממשלה  שטח עצום  עליו  הוא יבנה    בית  אופרה כדי שהזמר האהוב עליו אנריקו קרוזו,יגיע  וישיר. זה חלום חייו שהרי הוא משוגע על אופרות. הוא מצליח בכך  ,רוכש ספינת קיטור ישנה, מעסיק   פועלים מקומיים  שמחיים את  הגרוטאה,  שוכר רב חובל,טבח ואינדיאני גבה קומה  שיודע להפעיל את  המכונות והם יוצאים לדרך  כשבידו של  פיצי  ישנה מפה שלא זזה מידיו.  המטרה   להפליג באמזונס עד     לאשדות המים המסוכנים של   הפונגו, ומשם לפנות לאחד מיובליו של הנהר שיוביל אותם למחוז חפצם.  רב החובל והטבח שכבר עשו כמה  הפלגות בסביבה הזו  מדריכים את   פיצי  בעצות.

   הם  שטים בנוף  קדום  מה שהאינדיאנים המקומיים  אומרים עליו "הארץ שבה אלוהים לא סיים את עבודתו. אחרי שהאדם ייעלם תושלם המלאכה".  במרחקים נשמעים קולות המפרים את הדממה, הדי תופים והטבח אומר:" זה סימן רע,, המקומיים   מתכוננים לחוג   על ראשנו ". כשהמתח גובר,מוציא  פיצי  את הנשק הסודי שלו : הפטיפון עם הזרוע הענקית  וקולו של קרוזו מחזיר את השקט מסביב..

עכשיו הם יודעים  שהאורחים יגיעו, והם אכן הגיעו   בעשרות סירות קנו,   המכילות מקומיים    מצוידים בקשתות וחיצים,  ומתקרבים בסקרנות אל הספינה..  

וכאן הטבח מוסיף ומספר "יש להם אמונה שביום מן  הימים יגיע אליהם אדם  עם שיער בהיר בספינה ויביא להם   את השלום".

פיצי ואנשיו   מקבלים את  המקומיים  בלחיצת יד לשלום  ופיצי אומר:" אם כך   אנחנו נחזק את האמונה שלהם כדי שלא יפגעו בנו ".

המסע  ממשיך    עד נקודת המפגש של הנהר עם   היובל  הנמצא  בגדה  ממול כשביניהם   הר. הברירה חד  היא, להעביר את  הספינה הזו לצד השני, כמובן שהמקומיים נרתמו לעבודה, נכרתים עצים עצומים נקשרים בחבלים חזקים ביותר וכולם מושכים  את 

המסה הזו. בדרך כמובן ישנן תקלות,הצוות עוזב,האינדיאנים  עוזבים וחוזרים, ורק  פיצי בחליפתו  שפעם היתה לבנה, בעיניו  הפעורות הכחולות מתחת למגבעתו רחבת השוליים  מגיע בעת ההסרטה   עצמה  לומר את הדברים הבאים: "אני לא צריך לעשות  יותר סרטים

אני  צריך להיות בבית משוגעים".

    בסופו של הסרט הם מצליחים להעביר את הספינה  לצד השני  והספינה ממשיכה בדרכה, כשעל סיפונה תזמורת על נגניה ,ומקהלה

שמלווה  את  קרוזו באריות מתוך ה"פוריטנים" של בליני.  ברקע מתנגן התקליט המקורי שעשה קרוזו בשנת  1904  בחברת R.C ויקטור.  כך  הגשים  פיצי את חלומו.