מס' צפיות - 816
דירוג ממוצע -
פרשת אמור/ מאת: אהובה קליין.
מדוע השבת בראש מועדי ישראל?
מאת: אהובה קליין 29/04/21 (22:36)

פרשת אמור - מדוע השבת בראש מועדי ישראל?

 מאת: אהובה קליין.

אחד מהנושאים בפרשה: מועדי ישראל והשבת  כפי שהכתוב מתאר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:  שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.  אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם.  בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ--בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה".

[ויקרא  כ"ג, א-ו']

השאלות הן:

א] מדוע השבת מופיעה בראש מועדי ישראל?

ב] מה חשיבותם של המועדים לעם ישראל?

תשובות.

השבת המופיעה בראש המועדים.

הגאון רבי אליהו מווילנא [הגר"א] שואל על הפסוק: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ"

קשה[סדר הפסוק], התחיל לומר "אלה מועדי ה' " שההוראה: כי רצונו לכתוב המועדות, ובהמשך : "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", מה עניין שבת לפה? וביאר, כי גם מאמר:

 "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"  מדבר רק מן המועדות, כי המועדים בכלל המה: שישה ימים והם: שני ימים בחג הפסח - "ביום הראשון מקרא קודש.. וביום השביעי- מקרא קודש"

יום אחד שבועות, שני ימים בסוכות: "וביום הראשון מקרא קודש... וביום השמיני מקרא קודש" ראש השנה - יום אחד: ובחודש השביעי באחד לחודש", אם כן המה ששה ימים ויש עוד יום אחד: יום הכיפורים, אבל אין דינו כאלו ששת הימים, כי בכל אלה- מותר לעשות מלאכת אוכל נפש, לבשל ולאפות, ויום הכיפורים- דינו כשבת שגם זה אסור-זהו שנאמר:" שֵׁשֶׁת יָמִים"- מתוך המועדים הנ"ל "תעשה מלאכה"- היינו- מלאכת אוכל נפש [אשר לכן לא אמר: תעשה כל מלאכה"] "וביום השביעי"- כלומר מאלו הימים- טובים- הוא יום הכיפורים "שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו"- היינו- אפילו מלאכת אוכל קודש ומכאן ואילך התחיל לפרטם אחד אחד ואמר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו במועדם"- כל אחד בעתו ובזמנו. וזהו שנאמר בסוף שורת החגים:

"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה...."- מלבד שבתות ה' " שהרי הפסוק:- "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"- אינו מדבר משבת כלל רק מהמועדות"

מתוך דברי  הגר"א- ניתן להבין  כי השבת רומזת על מספר המועדים.

על פי הכתוב בתורתנו -שמירת השבת- היא אות בין עם ישראל לאלוקים- לדורות כפי שנאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"- מה עניין שבת לפה?

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.  וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.  שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". [שמות  ל"א, י"ב- י"ז]

ה"חפץ חיים"- מסביר מסר זה על פי משל: למה הדבר דומה?- לאדם שהוא בעל חנות ועל הדלת ישנו שלט המתאר את סוג העסק, כגון: חיט, שען  וכ"ו.  כל עוד השלט קיים, כל הסביבה יודעת על מקום ועל טיבו של המקום, אך ברגע שהשלט הוסר מהדלת, מבינים כולם, כי האיש עזב את  העסק.

הנמשל: השבת היא האות, או השלט של היהודי המעיד עליו כי הוא קשור לתורה הקדושה, אך ברגע שהוא "מסיר" את השלט - המשמעות היא: שיום השבת נהיה אצלו כיום חול רגיל בשבוע - והוא מנותק למעשה מהתורה.

ידוע, כי מצוות שמירת השבת- היא אחת מעשרת הדיברות כמו שהתורה מתארת: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי רש"י: השואל מה עניין שבת אצל המועדים?

התשובה- מכאן  באה התורה ללמד אותנו: שכל המחלל את המועדים מעלים עליו- כאילו חילל את כל השבתות. ומנגד: כל המקיים את המועדים- מעלים עליו- כאילו מקיים את כל השבתות.

ה"נתיבות שלום" מסביר מדוע בפרשת המועדים, ראשית מדובר על שבת ותשובתו: שבת קודש היא הראשית והיא תמיד משמשת ליסוד של כל  הימים הטובים, מפני שהיא מאירה את האמונה ביהודי ואחרי זה  באים המועדים  

כל יום טוב ומידתו הפרטית, כגון:  פסח- זו מידת החסד- חג השבועות- מידת התפארת.......

לגבי שבת נאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ"- הכוונה: שגם השבת – היא בבחינת מקרא קודש כמו המועדים, בנוסף על האמונה שהקב"ה  נותן שהיא בבחינת שביעה [להשביע את הנפש הרעבה-כי האמונה בה' –היא בבחינת שביעה]שנקראת. שבת שבתון – ישראל ממשיכים להתעלות מבחינה גשמית וגם - להתענג על ה'- שזה בבחינת- מקרא קודש.

רעיון נוסף: בשבת ישנו כוח סגולי של קדושה שעל ידי שהיהודי מקיים את השבת כראוי- מסוגל להתקדש בקדושה של מעלה- כי השבת-היא מעיין הקדושה - לכל שאר ענייני הקדושה- רק באמצעות שמירת השבת- ניתן להגיעלקבלת התורה ולכל תרי"ג מצוות!

חשיבותם של מועדי ישראל.

"נתיבות שלום" סובר: בעוד שהשבת נקראת "קודש"- לפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם" [שמות ל"א, י"ד]היא קיימת ואינה תלויה בקביעת החודש ועבודתם של ישראל,

מה שאין כן לגבי מועדי ישראל - כי קדושתם נמשכת על ידי ישראל- מכוח הכנתם ועבודתם,- ולכן נקראים: "מקרא  קודש" ומהסיבה הזאת: בתפילות שבת-  נוהגים להגיד: "מקדש השבת"- הקב"ה מקדש את השבת- ללא קשר עבודת ישראל, ואילו במועדים אומרים: "מקדש ישראל והזמנים"- מהטעם: שקדושת הזמנים נמשכת על ידי ישראל.

המועדים הם כנגד המידות:- חג הפסח:- כנגד מידת החסד, חג השבועות- מידת התפארת- וחג הסוכות- גבורות ממותקות- אלו הן מידות פרטיות בחיי תענוגים ומעדנים.

רבינו בחיי מבאר: נאמר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה"   התורה מייחסת את המועדים לשם המיוחד   והמילה: ""אֵלֶּה.."- מורה על קיום. ובא לרמוז לנו: שאין המועדים בטלים לעולם- אבל יש להם קיום- כל זמן שהעולם הזה הגשמי נוהג-  כפי שנהוג בזמננו  ויש לדברים אלה הוכחה בכתובים, לפי שכתוב: "...לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם" [דברים כ"ט, כ"ח]

בהמשך לדבריו, מביא רבינו בחיי מדרש: גוי אחד שאל את רבי עקיבא: למה אתם עושים  מועדים, לא כך אמר לכם ישעיהו הנביא:

"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי.." [ישעיהו א' י"ד]

ענה לו רבי עקיבא:  אילו נאמר: חודש ומועד שנאה  נפשי - הייתי מבין אותך. אבל לא נאמר "חודשכם ומועדיכם"- אלא בשביל אותם המועדים- שעשה המלך ירבעם שנאמר:

"וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה,.. וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה". [מלכים –א, י"ב, ל"ב]

הוא עשה חג על דעת עצמו- חג שבדה מליבו ולא הוזכרו שבתות ה'.

לעומת זה, מועדי ה' אינם  בטלים לעולם! ההוכחה: שהם נקראים: "מוֹעֲדֵי יְהוָה" דוד המלך אומר על מועדי ישראל: "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם;    עֲשׂוּיִם, בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר".[תהלים קי"א, ח]

רבינו בחיי מדגיש: כי קידוש המועדים מסור לבית הדין ואפילו לא בזמנו ואפילו בטעות - לפי שדרשו  רז"ל: "אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מטעים"   ההוכחה לכך: שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", [שמות י"ב, ב]

המשמעות: שלכם -הוא!

"כלי יקר"  מעביר מסר חשוב:

נאמר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם"

מכאן לומדים: שקריאה זו היא: בדברי תורה- שיתרגלו לפני כל חג לקרוא וללמוד את ההלכות של אותו חג לפני בוא החג. לקראת חג הפסח, ילמדו הלכות פסח, לפני ראש השנה - ילמדו את ההלכות הקשורות לחג וכן בשאר החגים. ולכן נאמר:

"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי"- כי כאשר אין עוסקים בלימוד דיני החג- אלא עסוקים רק במאכל ומשתה- אין הם מועדי ה' ועליהם נאמר: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי.." [ישעיהו א' י"ד]

מנגד נאמר: "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶם--לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם". לפי שכל יהודי צריך להקדיש עצמו, חציו לה' וחציו לו  ולמקורביו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת – מופיעה בראש - כי היא מקור הקדושה נחשבת למעיין קדושה- בעלת כוח סגולי גבוה שממנה שואב היהודי את כוח האמונה והקדושה לגבי  קיום שאר המצוות ובכללם- שמירת מועדי ישראל והכל מתוך אמונה, אהבה ושמחה- בעבודת ה' כפי שאומר דוד המלך:

"עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;  בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה. דְּעו כִּי יְהוָה, הוּא האֱלֹהִים": [תהלים ק']

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר