מס' צפיות - 865
דירוג ממוצע -
הגורל הוא הבמאי והתסריטן שהחל ברצח בקולנוע "צפון" בתל אביב
סרטם של ירון לונדון ואבידע ליבני "רצח בקולנוע צפון ".
מאת: מובי דיק 17/10/20 (00:15)

   פידיה  פיאטלי מהנדס איטלקי עשה דרכו למדרגות בית הקולנוע, בסך הכל רצה לראות את הסרט "הנידון למוות ברח", מישהו

מאי שם מגיע ויורה לכל עבר, פיאטלי נפצע אנושות ומת.

   רצח  כזה שמתרחש ב-1957 מסעיר את  הישוב,10 שנים לאחר קום המדינה. פיאטלי ניצול שואה שהיה  ממקימי התעשיה  האוירית נרצח,כמה אירוני ע"י רוצח  (בליץ)   שאף הוא ניצול  שואה.  המשטרה שנעזרת בשיטות "מודרניות" מפרסמת קלסתרון. אולמן רבקה תושבת תל אביב  מזהה במסדר זיהוי את רפי טומי בליץ :"הוא רץ לקולנוע ונראה לי קצת מבולבל מין ציפלוגיין (   מילה באידיש). באותה עת קיבוץ בית אורן מודיע למשטרה  שמחסן  הנשק נפרץ ונגנבו ממנו כמה אקדחים.  בינתיים  2 בריונים  שמתקוטטים ביניהם כשאחד מאיים על השני, מביא  את המשטרה  לחקור את השניים האלה, החקירה  מובילה לבליץ  שמתאכסן בבית מלון לא רחוק מהקולנוע. שם מתחת למיטתו הם מוצאים כמה אקדחים  כשהאחד תואם את   קליעי  היריה שפגעו  בפיאטלי.

     החוקרים חוזרים לבית אורן  לוקחים טביעות אצבע מכל הגברים, אולם לא לוקחים מבליץ כי החברים אומרים :,עזבו

הוא  לא הטיפוס שיגנוב".  עכשיו הכל מתועד  בכתב יד כיאה למשטרה מודרנית, מצטרפים במשך הזמן כל מיני דוח'ות וסיקורים

של  עורך דין   שמקבל עליו להגן  על  הרוצח  גם   רישומים של פסיכולוג  בית הסוהר:"מאז  השואה כבר בילדותו הוא  הראה סימני בדידות,רגשות של חוסר בטחון, טומי לא יכול לעשות אינטרקציות   בין השכבות. הוא חד משמעי או טוב או רע".

   הרצח הזה   שהסעיר  את הישוב הקטן  עשה   גם משהו   בליבו של ירון לונדון "הייתי אז בן  17 לא שוכח את המקרה הזה,הסבא   והסבתא  שלי גרו לא רחוק  משם, הקולנוע היה ממש על גדות הירקון". 

  בליץ אמנם  נשפט למאסר   עולם, אולם  מאחר והיו  בו צדדים אפלים מתחבר עם האסיר פרקש,הידוע כמי שבורח  כל פעם מבתי הסוהר, משפיע עליו  לברוח בזמן שהאסירים רואים  סרט. הם מנסרים  את  סורגי חלון ויוצאים.גונבים אופנוע עם סירה ומתהפכים.  בליץ מצליח להעלם, גונב אופנים  ובגדים מחבל כביסה ומגיע  איך  שהוא לקיבוץ יגור. שם הוא נכנס לבית הילדים מאיים עליהם מסלק ילדה ממיטתה ונרדם. 

   לונדון  מתערב  בסרט ובקול דרמטי הידוע שלו  הוא  אומר :"לא יכלו למצוא אותו".

  בינתיים בבית הכלא  אלברט כהן  שחקן, מי שהתנדב  בבתי סוהר להעלות עם האסירים כל פעם מחזה, לא יודע היכן לשים את עצמו  :"בליץ היה שפיץ אינטלגנטי ובהצגה שיחק   תפקיד של גנרל, עכשיו מה עושים איך  ממשיכים עם המחזה".

  מאחר והמשטרה הכריזה פרס כספי  למי שיביא פרטים על האסיר, מתעדים את   עפיפה סאלח דרוזית מאחד הכפרים בגליל:

"הכלב שלנו  נבח, לקחתי רובה שהיה לי,נתתי פקודה לכלב ,תפוס, וכך הכנסנו את בליץ  לבית..נתתי לו בגדים, התקלח,ישבנו ושמענו  ברדיו איך  הוא עשה מהשמיכות חבל וברח.  קבלנו  את כסף הפרס ואני קניתי מזה פרד ועגלה".

   עפיפה נהנתה ואילו רם אורן מ"ידיעות אחרונות" ועיתונאי  מ"מעריב" נשפטו על  הפרת סוב יודיצה בפרסמם את  שם האסיר הבורח. בין לבין מסתבר כי  באחת הפעמים בליץ אף עבר את הגבול והגיע  לסוריה. פרופ. פטר סולין :"לא הבנתי איך הוא יצא  מסוריה, היה לו כנראה איזה ניתוק ורק אני יכולתי לדבר אתו".  אחרי נסיונות כאלה ואחרים יש לתהות ולשאול מי הוא בעצם  רפי טומי בליץ   רוצחו של פיאטלי ומה עיצב את חייו יוצאי הדופן . 

       :"אמי מסרה אותי כילד לגדול במנזר בבריסל, קבלתי דלקת ריאות, רק כעבור  3 וחצי שנים היא הגיעה    והציגה לפני ילד קטן, זהו אחיך היא הודיעה לי. הגענו לישראל הוכנסנו  לפנימיה של ישיבה  אדוקה, סרבתי להתפלל שנאתי את כולם. טיפלתי בפטריק אחי, אף אחד לא טיפל בו,הוא  הרטיב במיטה בה ישנו   ביחד". 

   פטריק עצמו שהיום הוא אדם  מבוגר, מגמגם, בוכה כל הזמן :"נולדתי בצרפת,הגענו לפלסטין לרחובות, עד גיל  11 הייתי 

בפנימיה. הרביצו  לי,הייתי ילד בעיתי.הסוכנות לא  באה לקראתנו. אחי טומי היה מנהיג שלנו, גנבנו  חלבה,ממתקים,היינו רעבים".

     בליץ מוסיף :"אמא היתה למעשה   פילגשו של  סוכן  חוקר של  הגסטפו באמסטרדם. אני  חושד כי  פטריק  נולד לה ולקצין הס.אס.   הזה "  גם ירון לונדון  בעצם מאמת את דברי בליץ. "כשהגעתי לרגלי התחקיר לבולשת הבריטית, הם  הראו  לי את  חקירת הלנה, אמם של   טומי ופטריק. היא טענה  שלא קבלה כסף ממנו ,הפוך הוא לקח ממנה. פחדתי כל הזמן  שלא יאונה רע  לתינוק  שלי".

       עכשיו כששתי הדמויות פיאטלי  ובליץ שיחקו את המערכה הראשונה, מגיעה דמות שלישית, חשובה המאחדת את  שני הקצוות, היינקה ,אלמנתו של  פיאטלי.  אביה היה דיפלומט, אמה ציירת. היא קבלה את   החינוך הכי גבוה הגרמני שאפשר  היה לתת לילדה.  למדה ריקוד עם איזודורה דנקן,הרקדנית המפורסמת, ידעה שפות רבות והמוסיקה היתה  מרכז  חשוב  בחייה. 

    בהיותה בישראל   היתה מורה למוסיקה ואף לימדה  שפות. פרופ..יעקב רז :"באתי אליה ללמוד יפנית, לימדה  מוסיקה וגם  הכירה לי את הבודהיזים".  ליאור שמנצל :"אם לא עשיתי תירגול ולא למדתי  בעל פה את השירים  של גתה,היתה גם מרביצה  בסרגל".

  אחרי רצח בעלה,היא מגיעה  לבקר את הרוצח שלו בבית הכלא ונתנה לו שיעורים  בגיטרה, מה שיהפך בסופו של דבר לעיסוקו.

 רז יעקב:"יש במעשה הזה ענין של נצרות לתת את הלחי השניה. המעשה שלה היה מעבר ליכולת המחשבתית שלי, לא תפסתי את זה בהתחלה".

    בליץ בעצם  משך הרבה תשומת לב בעיקר מנשים. מאז שהוא התראיין   לרדיו לתוכנית בקול  ישראל "יום בחייו של אסיר"בו תועדו   פגישותיהם  של  היינקה עם בליץ, הרבה נשים פנו אליו והתאהבו בדמותו דרך קולו.

    היתה סטודנטית בשם שלומית שהתנדבה  ללמד  אותו לבגרות. מכתבים רבים  האחד כתב לשני. בסופו של דבר הוא גם התחתן. 

   ליאור שמנצל  מספר :"בהיותי  גם מעורב בעניניה, התקשרו  אלי מגרמניה כי מצאו גופה באגם..הייתי  בטוח

שזאת היא כי זה היה המקום  הכי אהוב  עליה. מאחר והייתי תלמידה  היה לי מאוד עצוב , כי עם כל הנוקשות שלה  זה היה כמו

להפרד מאמא"  הוא בוכה תוך כדי "באתי לביתה ליד האגם ,הכל היה מסודר,פתקים  על כל דבר  ומגירה,מי יקבל את זה  ומי

אחרת".

    עתה כשכל השחקנים הראשיים כבר אינם אתנו, ירון לונדון העיר למעשה  את  כל   שחקני המשנה. כך נולד  סרט בשחור לבן, נוסטלגיה דוקומנטרית, מתועדת ומושמעת  כשהחומר  כולו  כתוב בכתב יד. זה אינו סרט מתח על  פשע, זה סרט  שמנסה לפרום את  הפקעת האנושית שביסודה  השואה חוללה.

 

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר