המאה  -19 בואה למאה ה-20 היו רוויות במגפות : מלריה,טיפוס,כולרה ודלקת קרום המוח. באותם שנים שלטו הטורקים   בארץ,הישוב ברובו התרכז בין חומותיה של ירושלים והמושבות היו רחוקות זו מזה. כל מגפה  דיללה כמובן את מספר התושבים. ב-1909 שלטה מגפת קרום המוח,מי שהיה אז מורה הנבוכים למגפה היה  דר' אהרון מאיר מזיא 1930-1858.  בעל סמכות לרבנות,מהנדס במקצועו ואף למד רופאה בשווי. עם סיום לימודיו ב-1887 הברון רוטשילד שלח אותו לארץ כדי לספק למתיישבים  במושבות ואני ממשל  טורקיים טיפול טוב.

   אחרי 12 שנה עזב את   ראשון לציון ועבר לירושלים  לשרת ב"ביקור חולים".ב-1909 מתחוללת מגפת דלקת קרום המוח ומיד

נפוצו שאלות ותהיות מי אשם בכך. מתאר עגנון את האוירה  סביב נושא  זה "יש  שהרופאים אומרים שהחולי בא מהמים  הרעים  ויש

אומרים  מהרפש והחלאה  ויש גורסים שמין הטלית והשטרימייל. בשבת הולך בן אדם לבית כנסת מוציא את החיידקים מרשות היחיד לרשות הרבים,מוסיף עליהם את המקווה שיש בהם מים עכורים. כל הטעמים האלה וגם היושבים בדיקות צפופות".

   ומה מציע דר' מזיא לעשות ? :

1.להקצות בכל שכונה  חדר קטן לעשן שמה באדי פרמלין את הרופאים  והחובשים המבקרים אתהחולים כשיצאו מהבתים הנגועים ולא

    יזהמו אחרים.

2. להכין ליד בית החולים  המקבלים את החולים השבתא ובעוד מחלות אחרות,לשכן את החולים שעדיין מחלתם מוטלת בספק.

3.לאסור איסור  חמור על כל בני הבית שבו נמצא חולה ללכת לבית כנסת,בית מדרש,לבית ספר או  גן עד שיטהרו עצמם.

 הוראות אלה מוכרים לכם  בימים אלה?

דר' מזיא בנוסף לכל מעלותיו היה חבר ב"ועד הלשון לתחית העברית" נתן שם למחלה הזו "שבתא" שנזכרת במקורות  ואף   אחרי סקירה היסטורית שעשה. מונחים אלה  נמצאים בספר שכתב "מונחים לרפואה ולמדעי הטבע". לאחר מותו ערך דר' שאול טשרנחובסקי את המילון ומצא שבחלק מהם משתמשים עד היום : בידוד,חיסון, מגפה. את ה-virus  הוא מתרגם מילולית מיוונית לארס,רעל.

פנדמיה מתרגם ל- מגפת עם, הסגר. כמו"כ הוא מציע לחדש  את הביטוי "בית המרחק" הידוע משמואל ב'.

   וכיצד נהגו קהילות מזרח אירופה בימי מגפה ? כדי להתגייס נגד המחלה ולהתריס מול מלאך המוות היו משיאים  יתומים קטנים שנקרעו ממסגרתם והיו  זקוקים לחסדי  הקהילה. הטקס היה ידוע בשם "חתונה שחורה".

    ראש חודש ניסן תרס"ט נערכה בירושלים בנחל קדרון חתונה בין שני  יתומים,ברוב קהל ותיירים, אלא שהחתן הצעיר והתימני ברח

מתחת לחופה. אחרי שתפסו אותו והבטיחו  לו 14 נפוליון במזומן, רק אז חזר לחופתו. את האירוע הזה צילם צלם מהמושבה האמריקאית,וכן דר' משה ארלנגר איש אדוק שעסק ברפואת עיניים טרום היות דר' טיכו.

   מי שהשתלח וצחק  על הבל  ההבלים  הזה  וקדם ליאיר גרבוש ואליה ליבוביץ, היה  אליעזר בן יהודה בכבודו ובעצמו וכך כתב

"זה היה מעמד מבדח ומעורר צחוק  החתן ברח כי רצה  כסף מזומן".