חיים ברנר,יונה וולך,מרים  ילן שטקליס, רבי דוד בוזגלו, זלדה, כל אלה ויותר ,אושיות תרבות שחותמם הוטבע בהיסטוריה התרבותית שלנו,מועלות בתוכניות "העברים"  בניצוחו של  יאיר קדר. 

    פרופ' מיכאל גלוזמן,גו'ליה פרמנטו-סופרת, אגי משעול-משוררת, דר' עודד מנרה, דן מירון,פרופ'  מנחם פרי, חברו לבימאית איילת עפרים,בהכנת  התוכנית על הסופר והמשורר דוד  פוגל, מי שהתיחסו אליו בזמנו כאל משורר  צדדי, זה שנתן זך

הגדירו שהיה  גדול מאלתרמן וביאליק.

  פסיפס של  אנשי ספרות מנדבים  מידע ,כל אחד ממבטו הוא, על פוגל דמות אנגמטית שנולד ב-1891 ,צעיר שיוצא מהעיר הקטנה  סטנוב ברוסיה יהודי נודד החי  בין שתי מלחמות עולם ומגיע לוילנה ומשם  לוינה.    הוא כנתין זר נאסר   ומועבר  למחנה מעצר. שם הוא מתחיל לכתוב שירה ועוד לפני שפירסם  שיר אחד הוא   מנבא  שיהיה  משורר חשוב.  ב-1923  מפרסם את  ספר שיריו הראשון   "לפני השער האפל" בהוצאה פרטית.

  ב-1924 פוגש את מילקה   הגויה  המבוגרת ממנו "אני  כסייח הייתי רץ אליה, לתנות אהבים איתה". אילקה שמציגה עצמה כגאונה,  מה שמביא אותו להתוודות "איני מסוגל לחיות עם מישהי הנעלה ממני. עכשיו חיינו חציים משועממים וחציים גם משועממים" אבל למילקה ישנה "נדוניה". בת בשם טניה מה שמשנה  את חייו והוא כותב כך :"הנה אם והנה בת, שתיהן אוהבות כאחת ,חושקות חומדות אותי. צעירה  הבת לאהבה .האם הולכת ומזקינה, אהבה זו עוד לא כבתה וזו טרם התלבתה".   שיר שכתוב בעברית נמצא מוסתר בתוך  מחברת של תלמיד לא ידוע.

  אומר  פרופ' מיכאל גלוזמן "הסתרה זו  אחת מסממניו של פוגל, כמו"כ עצם בחירתו לכתוב בעברית, שפה שלא היתה רווחת אז התאימה    לו כאיש  שוליים,נוכח ונפקד.  העברית   שימשה לו  לכתוב אנטי, שפה הידועה  לקהילת קוראים קטנה, מצד  שני  זו שפה של דיוק תיאור הנפש".

     תיאורי הגוף,הארוטיקה, יחסי  סאדו-מאזו  הנכללים  בשירים ובפרוזה שלו,תיאורים שהקדימו ב-30 שנה   את  ספרו של

וולדמיר  נבוקוב "לוליטה"  מביאים את  גו'ליה פרמנטו  להוסיף "מי מרשה לעצמו חוצפה כזו לכתוב   ועוד  בעברית את "הגועל" הזה ,גם להיות גויה וגם להתעלל בגבר".

   פוגל אשף השפה ויש אפילו ממציא  מילים. בהגיעו לוינה הא מתרשם מהעיר הסואנת מה"טוטי האוטובוסים" ובמקום אחר

" יש לו פרינציפיון" מילה מצחיקה  ומדגדגת חה..חה.. השד יקח את כולם" דמיינו את פוגל יושב  ליד המחשב ומצוטט וכותב

צ'טית.

    מוינה הוא  נמלט  גם ממילקה לפריז, התחמקות פוגלית, נושא את עדה נדלר  בעודו נשוי למילקה.ב-1930 מגיעים הוא,עדה ובתם לארץ ישראל.   דוחה כל עבודה למרות שחייהם  עלובים   בדירת מלאה טחב. התירוץ שלו "הכתיבה היא העבודה  שלי".  . ב-1935  הם עוזבים חזרה לפריז. ספרי  השירה שלו "לעבר הדממה" ו"לנוכח הים" נשלחים לארץ לאשר ברש.

פרסומם מחולל מהפכה שלא הובנה בזמנו, יש מי שאהבו ויש מי שהסתייגו.

    נתן זך שנים לאחר מותו של פוגל כותב בעקבות "לפני השער האפל " שערך דן פגיס ב-1966 כי פוגל הינו אלטרנטיבה למשוררים  ביאליק ואלתרמן.

   במלחמת העולם השניה נעצר  פוגל ונשלח  ל-9 חודשים במחנה עבודה. ב-1944 הוא קובר את  כתביו  באוטוויל,בחצר הפנסיון בו התגוררו  אשתו עדה ובתו. סוף דרכו היתה באושויץ.

    הכתבים שהוצאו ממקום קבורתם  הגיעו לבוידם  במקלחתו של אשר ברש. מספרת איילת עפרים "דפקנו על  הקירות ותקרת

הבוידם עד שמצאנו . היו אלה  15  גליונות שלא הכרתי שהיו פרושים כשטיחים של דיו ורק  בעזרת סרגל וזכוכית

מגדלת יכולתי לקרוא מילה במילה. סיפורים  הניראים כמו  הכותב אותם רוצה להסתירם מקורא זר".

  ב-2009 התגלה "רומן וינאי" בעזבונו   של פוגל בארכיון "גנזים". נראה  כי גם  הרומן הזה התחבא מעין כל.

    זהו פוגל משורר וסופר אניגמטי שכתב פוגלית אירוטית שכמוהה העברית לא ידעה.