מס' צפיות - 1434
דירוג ממוצע -
העולם עצוב אז צוחקים ,,,,בקושי
סיקור ערב פרסי הטלויזיה לשנת 2018
מאת: מובי דיק 11/03/19 (17:44)

     מרוב עצים לא  ראינו את היער, בתוך  כשעתיים   ניסו מארגני הערב  לדחוס  שנה פוריה של  עשרות תחומי עשיה למסך הקטן.

    בכל זאת  היתה זו קרקע  שהכילה  שוב ושב   את אותם פרצופים שאנחנו רואים ושומעים כל השנה והפעם  בתפקידי מנחים  של   הערב.

  אולי  מישהו  ינחש מי היה הזוג המוזר שפתח את הערב: היא גבוהה בשמלה לבנה,הוא נמוך  ממנה  בפאה חלקית.

מהם  הועבר השרביט  ללוסי איוב ומיכאל  הנגבי,שילוב בהחלט מעורר מחשבות, מה למיכאל   שחוגג מדי פעם בפרסומות ובפינת  ההומור "עד כאן", היורק את  הטקסט במקצב קבוע  מונוטוני. היא לוסי  שתנחה את האורויזיון מהחדר הירוק, בהחלט לא עשתה שום  רושם  בחיוכה הקפוא ששום לחלוחית לא  היה  בו. נוסף  להם  הגיע גם     דביר  בנדק   הידוע  מהבנק המזרחי  לקחת   נתח מהחגיגה.  ואיך אפשר שלא להראות ,  שמה נשכח , את   את שלושת המנחים של  האורויזיון,  אסי עזר, שדמותו   מוטבעת   על המסך הקטן  בכל  התוכניות הריאליות,  ארז טל והגברת  בר רפאלי בשמלה כסופה והפעם המסטיק , תודה לאל,  לא  כיכב בפיה.

    האולם הממוקם באור יהודה היה  בתפאורה  קבועה כשכתמי צבע חשמליים  התעופפו וריצדו בלי סוף , המוסיקה הרעשנית הבלתי מוכרת האפילה על  הנאומים הקצרים  שנשלפו   כמו "שליפים" על גבי פיסות ניר או הוקראו ממסכי הפלפונים.

    התוכניות שהועמדו  לשיפוט  היו בכל  הקטגוריות האפשריות,  הם הופיעו על המסך לכמה שניות תוך    שהם מופיעים במשבצות קטנות. הכל התנהל כמו סרט נע, המנחים פותחים את המעטפות, בשיויון נפש, היוצרים נקראים לעלות לבמה,מי מהם יחידי,מי שמקומו נפקד, או קבוצה גדולה המתחכחת זה בזה. כשהפסלון מונף הוא משמש כאין משקולת ביד אחת, תוך

כדי  השמעת הברכות :   ווי איזו הפתעה, מודה להורי, לילדי המתוקים וכל הכבוד ל...ל.... ול.....

   חיים יבין "מר טלויזיה" נשאר עד סוף הטקס   להענקת "פרס מפעל חיים".לרגע   טעיתי לחשוב שהוא עצמו  נושא הפרס,מדבר על חייו  מאז כניסתו  לעבוד בטלויזיה. אך לא, הוא העניק את הפסלון ל"שומרת הגחלת" בילי  סגל ששנים היתה

ממונה על  ארכיון   הסרטים   המצולמים לדורותיהם  ובזכותה התגלגלו גלגלי הצלולויד דרך  טכניקות חדשניות  להיהפך 

דיגיטליות למען הדורות הבאים.

  המצלמה ששטפה מדי פעם    את הקהל  שהסב ליד שולחנות לא החמיאה במיוחד לנאספים, פה ושם ראיתי  פה פעור בפיהוק, ורבים  שהתמקדו במסכי הפלפונים שלהם.

    מבקרי  האופנה בוודאי  יהיה מובטלים, אי אפשר היה להתרשם ממכנסי הגי'נס הגבריים והצבע השחור ששלט בבגדי הנשים.

   ומה לגבי  ההתרשמות  של  השיר  "home" מפי קובי מרימי  שהוצג    כאן בבכורה ארצית בסרטון המקדים,   את זאת נשאיר לכתבה   הבאה.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר