מס' צפיות - 2222
דירוג ממוצע -
אנא בחבק מרוקו
טיול קבוצתי למרוקו בהדרכת מוריס ואקנין
מאת: מובי דיק 22/03/16 (18:21)

        התרגשות ראשונית מחכה לך במעבר הארוך של  שדה התעופה בן גוריון מלווים אותך לשלום כל   זוכי פרס נובל,ממציאים ופורצי דרך שלנו לקראת  ההרפתקה  המצפה לך ..מרוקו.

        אם  חשבת שמחכה לך ארץ פרימטיבית שוכנת אוהלים ורוכבי  גמלים, הרי טעית ולראיה  גם ילידי מרוקו שהיו  בקבוצה לא  האמינו  איך הארץ בה נולדו  קפצה לתוך המאה העשרים  ועוד. התוכנית היתה לטייל בחלקה העליון של מרוקו בלופ המאגד את הערים החשובות: קזבלנקה,רבט,מקנס, פס ומרקש..

    קזבלנקה העיר הלבנה  לחופיה מתנפצים גלי האוקינוס האטלנטי, מרשימה בגודלה ויש שנדמה ש-8 מליון תושביה מנתבים את דרכם לחוף הים. בית הכנסת היהודי המרכזי בעיר, מרשים   בתפארתו ועדיין פעיל אם כי  הגבאי מחפש יהודים להשלמת המנין.

    רבט הבירה הנוכחית של מרוקו נותנת תמונה על העושר הארכיטקטוני המתבטא בעיקר במוזוליאום בו טמונים מלכי מרוקו,

בעוד המלך החי מוחמד ה-6  מחייך  מעל  כל קיר בממלכתו.  מקנס מהמאה ה-17 גם היא  היתה עיר של יהדות  על "תלמודי התורה" שלה ועל "המלאח". השערים היפיפיים המקיפים את  החומה עומדים בצילו של השער המהודר "באב אלמנסור".

החומות  המקיפות כמעט את כל  הערים הינם  סיפור בפני עצמו. בנויים מאבן טיט אדומה ובהן שורות שורות של  חורים מנוקבים,שיטת בניה שהיתה במאה ה-12.

       פס הנחשבת לעתיקה בערים הקיסריות בה השערים מובילים לסמטאות ושווקים מפותלים המכילים את מפעלי האומנות

הידנית המסורתית :  בורסקאות עיבוד העורות, מרקעי הנחושת ואריגה.

       איפראן, עיירת נופש וסקי הממוקמת בלב  הרי האטלס התיכונה,זכתה בהישג מרשים שהצרפתים בעת שלטונם בארץ ,פרט  להכנסת התרבות הצרפתית, הביאו את הקידמה:   בנית סכר  ענק המפעיל את כל הרשת ההידרואלקטרית למרוקו  כולה.

     על גדות האגם בין  אלווידאן, ארח אותנו  המלון  chems de  lac  הבנוי כמבצר צלבני   ולמרות  זאת הוא משתלב יפה בסביבה.  הנוף הירוק והפורה המשתרע לפנינו  בואכה למרקש מכיל את מפלי המים אוזור,המפרה את תעלות ההשקיה של החקלאות שעדיין רוב תושבי מרוקו מתפרנסים ממנה.

    מרקש, אף היא   מאופינת  במבניה  צבועי הטרה-קוטה, עם האלמנטים  שופעי הקרמיקות ,עבודות העץ,הפרזולים

ובעיקר על כל קשתות הפרסה  האופיניים  לאדריכלות האנדלוזית. המבנים המודרניים בעיקר בתי המלון הם יצירות כלאיים של

המודרנה  עם  הסגנון  המרוקאי,מעוררים  השתאות וקנאה.  המסגדים (כותובייה) אף הם ייחודים לארץ זו, מבנים צנועים

בצורת מלבן ובראשם  כדורים קישוטיים נטולי צורת  הסהר המוסלמי.

   עמק האוריקה הינו מבוא לתרבות הברברים החיים בקצה הסהרה, בתיהם  אדומי הצבע, כשאבן הצפחה  מנמרת בצורה

מיוחדת  את הריבוע הבסיסי של כל מבנה, בעוד התמרים  מתנשאים  ולרגליהם  תעלות המים הזורמים בקצב מרגיע.

      מה שבולט לעין בעיקר  בארץ מוסלמית זו  שההתנהלות של  תושביה הוא הניגוד בין המודרנה לבין המסורתיות: לראות

את החופש  בין המינים, נערות בכיסוי ראש הולכות יד ביד עם נערים למול  תופעה בה עשרות מתפללים  כורעים על מחצלות

בלב הסימטאות.

   העברית פורחת בשווקים,הרוכלים  הנצמדים לקבוצות  הישראליות פולטים משפטים שימושיים, גם מדריך מקומי מסביר

בעברית צחה וכן  גם המנהלת והמוכרת בבית העסק לתרופות סבתא. ועל כולם חברה ישראלית  לקומוניקציה עם לוגו מענין

דו שפתי הנקרא  גם  מימין לשמאל :  INWI  - ושחו. ולנו לא נשאר אלא לסכם את הביקור בפראפרזה  מסיום  הסרט "קזבלנקה":

"נדמה  לי שזו  התחלה של ידידות מופלאה בינינו לבין מרוקו".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר