מס' צפיות - 2481
דירוג ממוצע -
תיבת האיחסון
מאת: מיכל 27/01/15 (19:16)

200$,250$ צעק האיש מהמכירה הפומבית לקהל הרוכשים שבאו לרכוש תכולות שהיו מאוחסנות במקום, לאחר הצגת המחיר ומכירה למרבה במחיר תמה המכירה והקהל התפזר.

גו' שרכש את המחסן ניגש לראות על הוציא את מיטב כספו ומה יוכל למכור ולהרוויח והוא החל לחטט, מזוודות מלאות בגדים,כמה כלי בית ישנים,ריהוט ישן שעליו ניכר הזמן בגלל קורי העכביש הרבים שכיסו אותו,בפינת המחסן היה ארגז גדול וישן אבל ג'ו החליט לפתוח אותו בבית העסק שלו ולאחר זמן מה שהבין שיוכל למכור את התכולה העמיס על הטנדר ויצא לדרכו. 

מכונית שחורה ומהודרת עצרה לאחר שבוע בפתחה של החצר שבו היו המחסנים וגבר בשנות ה-30 לחייו יצא מהרכב והלך למשרד

"שלום לסבא שלי היה פה מחסן ומאחר והוא נפטר וישבנו עליו שבעה כמנהג היהדות רק אז התפנינו לעשות סדר בדברים שלו שקבלנו מבית האבות ובפנים היה מפתח ופתק על תא איחסון אצלכם, תוכל בבקשה להפנות אותי למחסן של סבא שלי?"

הפקיד ניגש למחשב הקליד את מספר המחסן הרים את הראש "צר לי אדוני אבל מכיוון שפג תוקף תאריך האיחסון מכנו את תכולתו במכירה פומבית"

הגבר לפת את פניו ואנחה של כאב בקעה מפיו "אוי לי אייך יכולתי לדעת, כמה חבל, האם תוכל לתת לי את שם הסוחר שקנה את החדר "

הפקיד זיהה אצל האיש סוג של מצוקה והחליט לעזור לאיש במעט שיכול היה ושוב הביט במחשב "לסוחר קוראים ג'ו אלברטו ויש לי גם את הכתובת שלו אני כבר רושם לך" וכך עשה.

הגבר הצעיר מיהר לרכבו והחל לנסוע לכתובת אותה קיבל בדרך חייג בטלפון "תקשיבי אמא אני עכשיו נוסע לסוחר שקנה את כול התכולה של סבא,אסביר לך כבר בבית, אני מקווה שלא איחרנו את המועד ונמצא את הארגז, כבר חשבת או מצאת תשובה למה סבא לא שיתף אותנו על הסוד של הארגז?"

הוא הקשיב לתשובתה של אמו והבין שלעולם לא ימצאו את התשובה שיכולה הייתה לשנות את חייו ואת חיי בני משפחתו, הסוד שסבו לא גילה לאיש רק רשם אותה בצוואתו.

"את הארגז הבאתי איתי לארצות הברית לאחר סיום מלחמת העולם ב-1945, מאחר הייתי במחנה ריכוז 4 שנים ואיכשהו שרדתי כול רכושי היה בארגז. מה שהכי חשוב ולכן לא גיליתי לאיש בגלל תחושת האשם שלי זה שאחרי מחנה הריכוז חזרתי לאחת הדירות במה שנותר מהרובע היהודי בוורשה והשתכנתי שם, שם בדירה השבורה והנוטה ליפול מצאתי מאחורי הארון 3 מטילי זהב, מטמון שהיה לאנשים שחיו שם ולא ידעתי אפילו מיהם אבל ידעתי שאם אני לא אקח יקח זאת מישהו אחר. מצאתי את הארגז ברחוב ומאחר וידעתי קצת עבודות נגרות עשיתי לו דפנות כפולות ושם החבאתי את הזהב.

שנים לאחר מכן כשהתחתנתי הארגז שימש כארגז מצעים ואפילו לרעייתי לא סיפרתי ואז נולדת את ואחיך ועדיין לא מצאתי את האומץ לספר על חשיבותו של הארגז.

אם אתם קוראים את הכתוב משמע שאיני בין החיים, קחו את הארגז ועשו שימוש נכון במטילי הזהב לכם ולמשפחותיכם לכם לא לא צריכה להיות בושה או רגשות אשם כמו שהיו לי".

"צר לי" אמר ג'ו הסוחר פספסת את התכולה, כשחזרתי מהמחסן בא אלי סוחר שיש לו דוכנים בשוק ומכרתי לו את הכול"

הבחור צעד לעבר מכוניתו עם תחושת פספוס אדירה על מה ששמע והבין כי זה אבוד ולעולם לא ימצא את אותם מטילים,בעומדו

ליד מעבר חצייה לא שם לב להולכים ושבים ולא ראה כי בפינת אותו הרחוב ישב איש עם גיטרה וניגן למחייתו כשכובעו מוטל לרגליו

והוא יושב על הארגז.

הכותבת היא רואה,לומדת ורצה לספר לחברה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
חזרת לאנושות?
zvidoc 28.01.15 (18:44)